אבטליון (זוגות)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אבטליון
שמעיה ואבטליון.JPG
קברי שמעיה ואבטליון
דור זוג רביעי של תקופת הזוגות
רבותיו יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח
חבריו שמעיה ויהודה בן דורתאי
תלמידיו הלל, שמאי, מנחם

אַבְטַלְיוֹן היה אב בית דין בסוף תקופת הזוגות, חברו של שמעיה שהיה נשיא הסנהדרין. אחריהם באו הלל ושמאי, שחתמו את תקופת הזוגות.

שמעיה ואבטליון היו גרים,[1] - הם עצמם[2], או שהיו רק בני גרים[3]. לפי דברי התלמוד הבבלי[1] היו מבני בניו של סנחריב.

לפי המסורת נמצאים בגוש חלב קבריהם של שמעיה ואבטליון בסמוך לכניסה לכפר. זהו מבנה קטן ובו סרקופג כפול. קבריהם היו מקובלים על עולי הרגל בימי הביניים.

המאמר במסכת אבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרו של אבטליון מופיע במשנה במסכת אבות:

אבטליון אומר: חכמים – הזהרו בדבריכם, שמא תחובו חובת גלות, ותגלו למקום מים הרעים, וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו, ונמצא שם שמים מתחלל

.

פירוש השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

את פירוש שמו של אבטליון מביא הרב עובדיה מברטנורא:

שמעיה ואבטליון – גרי צדק היו, ומבני בניו של סנחריב הם. ושמעתי שמפני שהיה אבטליון אב בית דין נקרא בשם זה, שפירושו אב לקטנים. כי טליא בלשון ארמי – קטן...

עובדיה מברטנורא בפירושו ל-משנה, מסכת אבות, פרק א', משנה י'

סיפורים על אבטליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

המעשה בהלל[עריכת קוד מקור | עריכה]

"בכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטרפעיק[דרושה הבהרה], חציו היה נותן לשומר בית המדרש, וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו. פעם אחת לא מצא להשתכר, ולא הניחו שומר בית המדרש להיכנס. עלה ונתלה וישב על פי ארובה, כדי שישמע דברי אלהים חיים מפי שמעיה ואבטליון. אמרו: אותו היום ערב שבת היה, ותקופת טבת הייתה, וירד עליו שלג מן השמים. כשעלה עמוד השחר אמר לו שמעיה לאבטליון: אבטליון אחי, בכל יום הבית מאיר, והיום אפל, שמא יום המעונן הוא? הציצו עיניהן, וראו דמות אדם בארובה. עלו ומצאו עליו רום שלש אמות שלג. פרקוהו, והרחיצוהו וסיכוהו והושיבוהו כנגד המדורה. אמרו: ראוי זה לחלל עליו את השבת".

הפגישה עם הכהן הגדול[עריכת קוד מקור | עריכה]

התלמוד הבבלי מספר על אירוע שקרה בגמר עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים (מוצאי יום הכפורים). לפי התלמוד, רוב העם עזבו את הכהן הגדול והלכו לקראת שמעיה ואבטליון. בסופו של דבר הלכו שמעיה ואבטליון עם העם אשר ברגלם [דרושה הבהרה] לשאול בשלום הכהן הגדול. אולם, קיים שינוי גרסאות בין התלמוד בבלי ומדרש הגדול אודות חילופי הדברים בין שמעיה ואבטליון והכהן גדול. לפי המסופר בתלמוד בבלי, הכהן גדול זלזל בכבוד שמעיה ואבטליון והם השיבו במענה שנון וחד שהיה בו כדי להעמיד את הכהן על טעותו.[4] במקביל, המדרש הגדול גורס שהכהן גדול "תיקן" את המילים של הזוגות להורות כי אין גדולת הכהן מחמת ייחוסו לאהרן הכהן, אלא מצד עשיית מעשה אהרן.[5]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בנימין לאו, "שמעיה ואבטליון: בעיצומה של מלחמת אריסטובלוס והורקנוס", בספרו: חכמים, כרך ראשון: ימי בית שני, ידיעות ספרים, 2006, עמ' 142-137.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נ"ז, עמוד ב'.
  2. ^ משנה תורה לרמב"ם, הקדמה, ד"ה כל המצות; פירוש המשנה לרמב"ם, מסכת עדויות, פרק א, משנה ג; פרק ה, משנה ו; תוספות, מסכת ברכות, דף יט, עמוד א, ד"ה דוגמה; רבי שמעון בן צמח דוראן, מגן אבות (על מסכת אבות), פרק א, משנה י. ראו גם שו"ת נודע ביהודה, מהדורא קמא, חושן משפט, סימן א; ברכי יוסף, חושן משפט, סימן ז, ס"ק ו.
  3. ^ מהר"ל מפראג, דרך חיים (על מסכת אבות), פרק א, סוף משנה י, ד"ה והתבאר לך; תוספות יום טוב, אבות, פרק א, משנה י, ד"ה שמעיה.
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף ע"א
  5. ^ הכוונה היא להיות "אוהב שלום ורודף שלום" – מדרש הגדול לספר ויקרא, פרק ט"ז, פסוק כ"ה