אביבה דורון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אביבה דורון
אין תמונה חופשית
לידה 4 באפריל 1939 (בת 82)
תל אביב-יפו, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק חוקרת, משוררת עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק אוניברסיטת חיפה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אביבה דורון (נולדה ב-1939) משוררת ופרופסור אמריטה לספרות עברית ומשווה וראש המוקד לחקר תרבויות ספרד באוניברסיטת חיפה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביבה דורון נולדה בתל אביב ב-1939, לצילה ואהרן בקר, שהיה מזכ"ל ההסתדרות וחבר הכנסת חמש קדנציות. סיימה את לימודי התואר הראשון בספרות עברית ובפילוסופיה וגם תעודת הוראה, באוניברסיטה העברית בירושלים. את התואר השני בספרות עברית קיבלה מאוניברסיטת תל אביב. כבר במהלך לימודיה התחילה להורות בחוג לספרות. עבודת הדוקטור שלה הייתה בנושא "מגמות וכיוונים בחקר שירתו של יהודה הלוי" בהנחיית פרופ' ישראל לוין, וקיבלה את התואר השלישי מאוניברסיטת תל אביב.

בשנת 1983 הוזמנה דורון כמרצה אורחת לאוניברסיטת קומפלוטנסה של מדריד וב-1984 הוזמנה לאוניברסיטת הרווארד כחוקרת אורחת, שם העמיקה את מחקריה בספרות ובתרבות היהודית בספרד בחסות ובהנחיית פרופ' יצחק טברסקי ובלימוד הספרות הספרדית בהנחיית פרופ' פרנסיסקו מרקס וילנואבה.

בשנת 1977 ראה אור ספר שיריה הראשון, אשר זיכה אותה בפרס ניומן לספרי ביכורים בתחום השירה.[1] מאז, ראו אור עוד חמישה ספרי שירה שלה, עליהם זכתה בפרסים שונים: פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים 2005, פרס קוגל לשירה 2008, הפרס הבינלאומי לשירה, SIAL, מדריד, (2007).

משנת 1993 נמנתה על צוות המרצים בחוג לספרות עברית ומשווה באוניברסיטת חיפה, בה קיבלה תואר פרופסור. בשנת 1989 הקימה בה את המוקד לחקר תרבויות ספרד, וכיהנה בראשו. משנת 2001 מכהנת כראש הקתדרה של אונסק"ו לדיאלוג בין-תרבותי ובין-דתי באוניברסיטת חיפה.

מתחילת שנות ה-80 היא יזמה והובילה את תהליך ההתקרבות התרבותית ואת שיתוף הפעולה האקדמאי בין ישראל וספרד ועל כך העניק לה מלך ספרד, חואן קרלוס הראשון, בשנת 1998 את עיטור הכבוד המיועד לציון הישגים אזרחיים-תרבותיים והייתה לישראלית הראשונה אשר זוכה בעיטור הכבוד "Lazo de Dama del Merito Civil” מחואן קרלוס ה-I מלך ספרד.

בשנת 2015 זכתה באות "יקירת העיר תל אביב".

דורון התאלמנה מברוך, שהיה מהנדס בחברת חשמל, ואם לשלושה. ביניהם, ד"ר אייל דורון והגרפולוגית מיכל דורון.

מחקריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחום מחקריה הוא השירה העברית בספרד של ימי הביניים, על רקע מפגש התרבויות והזיקות לתרבות הסביבה, הוגדרה כפורצת דרך במחקר של השירה העברית בזכות פרסום מחקריה על שלוש מאות השנים של השירה העברית בספרד הנוצרית תוך עיון משווה עם הספרות הספרדית בת הזמן. התקופה הנוצרית הוזנחה במחקר ודורון שהעלתה אותה על בימת השירה, השפיעה באופן בסיסי על תמונת השירה העברית. ואכן בשנת 2020 אוניברסיטת חיפה העניקה לה מינוי של עמית כבוד בהוקרה על מפעל חיים "על מחקרה פורץ הדרך, ששינה את תמונת המחקר של השירה העברית בספרד". (2020)[2] כך למשל טודרוס אבולעפיה המשורר הגדול של טולדו התקבל לקאנון הקלאסי של שירת תור הזהב. בין הכיוונים הפואטיים החדשים שחשפה בשירה בתרופת טולדו הנוצרית: הכיוון האינדיבידואליסטי, הגילויים הארס פואטיים (השירה על עצמה), פריצת הגבולות בין שירת קודש לשירת חול ועוד. מחקריה פורסמו בישראל, באירופה ובארצות הברית. הייתה חוקרת אורחת באוניברסיטת הרווארד, ארצות הברית, באוניברסיטת קומפלוטנסה, מדריד, ובאוניברסיטת אלקלה, ספרד. הרצתה במוסדות אקדמיים באירופה, באמריקה הדרומית, בארצות הברית ובמזרח התיכון (מצרים, ירדן, מרוקו).

שירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירתה מקיימת דיאלוג עם המקורות היהודיים הקדומים, עושה שימוש בשפת המקורות ומתכתבת עם משוררי ספרד כמו שמואל הנגיד, יהודה הלוי, שלמה אבן גבירול וגם עם ביאליק ושלונסקי. רבים מהשירים מבטאים את הכאב ואת הגעגועים של בני הארץ הזאת, שנופיה, ריחותיה וחלומותיה אינם מרפים מהם. שירה הראשון פורסם במוסף לספרות של ידיעות אחרונות (1973) והוקדש לתלמידיה שנפלו במלחמת יום הכיפורים. מאז מתפרסמים שיריה בעיתונים ובכתבי העת בארץ, ואף תורגמו לשפות שונות, ביניהן ספרדית, אנגלית וערבית. זכתה בפרסים יוקרתיים ישראלים ובינלאומיים.

כינון יחסי התרבות עם ספרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופסור דורון פעלה כחלוצה בייזום וארגון פרויקטים ישראליים ספרדיים ובנתה את התשתית לקשרים עתידיים. למשל: הכנס הראשון הבין אוניברסיטאי שהתקיים בהיסטוריה המודרנית בשיתוף פעולה של שתי הארצות, היה פרי יוזמתה ובארגון משותף עם נציגי אוניברסיטאות מרכזיות מרחבי ספרד. וביחד איתה כנציגה רשמית של אוניברסיטת תל אביב ושל הרקטור פרופסור יורם דינשטיין. הכנס התקיים בשנת 1982 (4 שנים לפני כינון היחסים הדיפלומטים בין ישראל לספרד שכוננו בשנת 1996) באירוח מלא של ראש העיר טולדו, דון איגנסיו רואיס, ובארגון משותף שלה, כנציגה רשמית טור של אוניברסיטת תל אביב, ושל קרלוס קרתה, כנציג הספרדי בוועדה.

בכנס השני, שריכזה דורון במשותף עם קרתה (בשנת 1983), השתתפו גם שני חוקרים מצריים והאירוע זכה לסיקור נרחב בעיתון "אל פאיס" ובעיתונים רבים נוספים. כנסים נוספים במסגרת פרויקט זה התקיימו בשנים: 1984, 1985, 1986. ספרי הקונגרסים יצאו לאור בהוצאה מדעית (אונ' ת"א ועיריית טולדו).

בשנת 1983 יזמה וארגנה משלחת של אינטלקטואלים ספרדים לישראל. הם התקבלו על ידי נשיא ישראל, יצחק נבון, על ידי אגודת הסופרים והשתתפו בסימפוזיון באוניברסיטת תל אביב. (ביניהם ראש הספרייה הלאומית במדריד, אשר לאחר הביקור בישראל פתח את שערי הספרייה הלאומית לשיתוף פעולה בנושאים ישראליים).

דורון יזמה וארגנה את המשלחת הראשונה של משוררים וסופרים ישראליים למפגש מכונֵן עם משוררים ספרדיים (בשנת 1983). בקבוצה זו השתתפו כעשרה מטובי היוצרים, ביניהם ס. יזהר, שנשא דברו בבית אגודת הסופרים במדריד. בסיום המפגש יצאה קריאה רשמית מטעם אגודת הסופרים הספרדיים לממשלת ספרד לכונן יחסים דיפלומטיים עם ישראל. דורון אף יזמה וארגנה את פרסום האנתולוגיה הראשונה של שירה ישראלית בכתב-עת בספרד. (Indice, 1984)

בשנים אלה, שלפני כינון היחסים הדיפלומטיים, היא גם יזמה והביאה לחתימת הסכמים בין-אוניברסיטאיים. (נחתמו ב-1983, וב-1984). גם לאחר כינון היחסים הדיפלומטיים. בין פעילויותיה של דורון:

  • בשנת 1991 הקימה מרכז לימודי תרבות יהדות ספרד במכללת לוינסקי לחינוך בתל אביב. תוכניות המרכז כוללות קורסים שנתיים, סדנאות, ימי-עיון, הפקת חומרי לימוד ועזר ועוד. המרכז ממשיך לפעול בהתמדה גם היום.
  • בשנת 1992 פורסמה חוברת מיוחדת על תרבות ספרד בעבר ובהווה, בעריכת אביבה דורון וארז ביטון, הוצאת אפיריון. החוברת כוללת יצירות ספרות במקור ובתרגום מספרדית.

בין הכנסים שיזמה, ארגנה ועמדה בראשם:

  • בשלהי שנת 1991 בפתיחת אירועי "שנת החמש מאות" יזמה וריכזה את הקונגרס הבינלאומי בנושא "תרבות יהודי ספרד" שנערך על ידי המרכז ליהדות ספרד במכללת לוינסקי, אוניברסיטת בר-אילן, אוניברסיטת קומפלוטנסה במדריד, אוניברסיטת העיר ניו-יורק. בסיוע משרד החוץ הישראלי, משרד החינוך והתרבות בישראל, שגרירות ספרד ומשרד החוץ הספרדי. קונגרס זה, שהוקדש לתרבות יהדות ספרד, נפתח על ידי דברים מפי נבון, הנשיא החמישי וננעל על ידי פרופ' אמנון רובינשטיין, שר התרבות והחינוך. השתתפו גם חוקרים ספרדיים, והיה זה ביקורם הראשון בישראל. ספר הקונגרס, בעריכת א. דורון, ראה אור בעברית, ספרדית ואנגלית.
  • קונגרס בינלאומי "עולמה התרבותי של יהדות ספרד במאה הי"ג" 1994 בשיתוף-פעולה של הגופים: האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת בר-אילן, אוניברסיטת חיפה, המרכז לתרבות יהדות ספרד במכללת לוינסקי, אוניברסיטת סלמנקה, ספרד, אוניברסיטת קומפלוטנסה, מדריד, אוניברסיטת הרווארד, ארצות הברית. בסיוע: משרד החוץ הישראלי, משרד החינוך והתרבות בישראל, שגרירות ספרד ומשרד החוץ הספרדי.
  • תלת-שיח של ישראלים, ספרדים ומרוקאים – סימפוזיון ראשון בסוגו, נערך בשנת 1995 אוניברסיטת אלקלה דניירס, מדריד ביוזמתה של אביבה דורון ובארגון משותף עם פרופ' קרלוס אלבר.
  • דורון ריכזה את הפרויקט הבינלאומי: "האינטראקציה היהודית ספרדית לאורך ההיסטוריה" –במסגרת כנס "הרווארד גילמן". נערכו 3 כנסים: באוניברסיטת הרווארד, באוניברסיטת סלמנקה ובאוניברסיטת תל אביב (19992000) וספר המבוסס על מפגשים אלה ראה אור בהוצאת אוניברסיטת תל אביב.

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

על בסיס מחקריה, פועלת דורון בשדה החינוך, במטרה לקרב את בני הנוער אל הישגיה וערכיה של יהדות ספרד, שהשכילה לשלב בין שמירת הזהות העצמית וטיפוחה לבין פתיחות תרבותית.

בהמשך לעבודתה ההתנדבותית בתחום הנוער, כמו מפעל המפגשים שיזמה והובילה באוניברסיטת תל אביב: מפגשים בין מורי האוניברסיטה עם תלמידי בתי ספר תיכוניים מן המרכז ומהפריפריה, להרחיב את אופקיהם וללמד אותם לשאול.

פעילותה של דורון במסגרת הקתדרה של אונסק"ו לדיאלוג בין-תרבותי כוללת הקמה וריכוז בהתנדבות של מפעלי תרבות וספרות, אירוע תרבות, בהדגש על תרבות ספרד כמופת, קידום דיאלוג בין-קבוצות שונות בחברה הישראלית, קיום מפגשי סופרים בני עדות מגוונות בחברה הישראלית וכן השתתפות בוועדות אקדמיות ותרבותיות בהן למשל: ועדת הספרות במסגרת "סל תרבות", הוועדה לספרות, המועצה הציבורית לתרבות במשרד התרבות. דורון השתתפה כמרכזת וכחברה בוועדות השופטים להענקת פרסים שונים, חברה בוועד המנהל של המכון הלאומי לספרות "גנזים", חברת ועדת מערכת של "מאזנים", כתב-העת של אגודת הסופרים העבריים בישראל.

דורון שימשה כמפקחת ארצית במשרד החינוך בנושא: 500 שנה לגרוש יהדות ספרד, כיועצת אקדמית לרשות הלאומית לתרבות הלאדינו.

בשנת 2000 נחנכה סדרת המפגשים: "דיאלוג ים-תיכוני" – פיתוח דיאלוג תרבותי בין חוקרים מישראל ומארצות ערב על בסיס המפגש ההיסטורי של שלוש התרבויות בספרד של ימי-הביניים (משתתפים חוקרים מישראל מספרד ומארצות ערביות).

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרסומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נִפְלָאוֹת שִׁיר – סוד הקסם של תור הזהב השני, הוצאת הקיבוץ המאוחד וספריית הלל בן חיים, תל אביב, 2013
  • האינטראקציה הספרדית-יהודית לאורך ההיסטוריה (עורכת עם: מ. דסקל, פ. מארקז ווילנואבה, א. סאנס באדיליוס, ק. קרטה פארונדו), הוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2000.
  • מסות על תום האלף, מחקרים על ספרו של א"ב יהושע (עורכת עם זיוה שמיר), הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1999.
  • יהודה הלוי, שירים, מבואות ספרותיים במהדורה דו-לשונית, ועריכת האנתולוגיה עם אנחל סאנז-בדיליוס ויהודית טרגרונה שתרגמו את השירים לספרדית, ההדירו ופרשו, הוצאת "קלסיקוס אלפגוארה", מדריד, ספרד, 1994.
  • תרבות יהדות ספרד – ספר הקונגרס הבינלאומי הראשון, (תל אביב, יולי 1991), תל אביב, 1994, (עברית, ספרדית, אנגלית).
  • משורר בחצר המלך, טדרוס הלוי אבולעפיה – שירה עברית בספרד הנוצרית, הוצאת דביר, תל אביב, 1989.
  • יהודה הלוי – מבחר מאמרי ביקורת על יצירתו, (כולל מאמר מבוא), הוצאת הקיבוץ המאוחד תל אביב, 1988.
  • יהודה הלוי – תהודת יצירתו, כולל מבוא מאת פרננדו דיאס אסטבן, הוצאת ריופיידרס, ברצלונה, 1985.
  • Yehuda ha-Levi – Repercusión de su obra, Riopiedras Ediciones, Barcelona, España, 1985.
  • Encuentros and Desencuentros, Spanish-Jewish Cultural Interaction, throughout History
  • Yehuda ha-Levi, Poemas y Estudios Literarios, Edicion Bilingue, (traducción de los poemas a Español: A. Sáenz-Badillos y J.Targarona), Ediciones Clásicos Alfaguara, Madrid, España, 1994.

ספרי שירה מקורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שירי אהבתךָ: אל משוררי תור הזהב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008
  • הרוח זוכרת, El viento recuerda, הוצאת סיאל, מדריד, 2007
  • אבל הרוח יודעת, הוצאת הקיבוץ המאוחד וקרן רבינוביץ לאמנויות, 2004
  • פתאום כאז, הוצאת אל"ף, תל אביב, 1985
  • כל טוב ספרד, Todo bien de Sefarad, הוצאת רמוס דה-קסטרו, ספרד, 1981
  • כל אותו הרגע, הוצאת ניומן, 1977

מאמרים מדעיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "שירה כדו-שיח – פואטיקה דיאלוגית בשירה העברית בספרד הנוצרית", ספר היובל לכבוד פרופ' יהודית דישון, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, [2012].
  • "אל כדי החרס המלאים פרחים", מסות על תום האלף, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1999, עמודים 87 – 96.
  • "לסוגיית הזיקות בין היצירה העברית בטולדו לסביבתה הספרותית, שיר הפרולוג ל"מזמורים למריה הקדושה" של אלפונסו החכם ושיריו האישיים של טדרוס הלוי אבולעפיה", ביקורת ופרשנות, כתב-עת לחקר ספרות עם-ישראל, חוברת 32, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 1998, עמ' 81–94.
  • "דמויות יהודים בשירתו של אלפונסו העשירי", דברי הקונגרס האחד עשר למדעי היהדות, האיגוד העולמי למדעי היהדות, ירושלים, 1994, עמ' 9–15.
  • "תור הזהב של השירה העברית בספרד הנוצרית", "תרבות יהדות ספרד, “The Culture of Spanish Jewry, תל אביב, 1994, עמ' 93–104.
  • המעבר אל הביטוי האינדיבידואליסטי בשירה העברית-ספרדית על רקע הספרות הספרדית-נוצרית, נקודות מפנה בספרות העברית וזיקתן למגעים עם ספרויות אחרות, בעריכת זיוה שמיר ואבנר הולצמן, אוניברסיטת תל אביב, תל אביב, תשנ"ג, עמ' 45–55.
  • "קווי ייחוד בשירה העברית בקסטיליה החדשה", דפים למחקר בספרות, 4, אוניברסיטת חיפה, 1989, עמ' 39–44.
  • "לבבי קח לך מטה לשונך – טדרוס הלוי אבולעפיה – משורר עברי בצומת של השפעות", מחקרי ירושלים בספרות עברית, האוניברסיטה העברית בירושלים, 1988, עמ' 469–482. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
  • "קווים לתולדות 150 שנות ביקורת, התפתחות הביקורת על שירת יהודה הלוי, על רקע כיווני מחקר השירה העברית של ימי הביניים", יהודה הלוי – מבחר מאמרי ביקורת על יצירתו, (עורך הסדרה: ישראל לוין), הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1988, עמ' 9–41.
  • ""ציון הלא תשאלי" – ההתקבלות וסגולות השיר", באורח מדע, בעריכת צבי מלאכי, הוצאת מכון הברמן למחקרי ספרות, ישראל, 1986, עמ' 233–238.
  • "שירתו של טדרוס בן יהודה הלוי אבולעפיה – שקיעה או חידוש", דברי הקונגרס העולמי התשיעי למדעי היהדות, האיגוד העולמי למדעי היהדות, ירושלים, 1986, עמ' 123–129.
  • "שתי קריאות בשיריו האישיים של שלמה אבן גבירול", מחקרים ביצירת שלמה אבן גבירול, בעריכת צבי מלאכי, הוצאת מכון כץ לחקר הספרות העברית, אוניברסיטת תל אביב, 1985, עמ' 53–77.
  • "הזיקה לארץ ישראל בשירה ר' יהודה הלוי הביקורת", דברי הקונגרס העולמי השמיני למדעי היהדות, האיגוד העולמי למדעי היהדות, ירושלים, 1982, עמ' 93–104.
  • "כיווני יסוד בביקורת שירתו של יהודה הלוי: רציונליזם, רומנטיקה, מיתוס" פלס – מחקרים בביקורת הספרות העברית, בעריכת נורית גוברין, הוצאת מכון כץ לחקר הספרות העברית, אוניברסיטת תל אביב, 1980, עמ' 279–308.
  • "תהילה למצרים", מחקרים בספרות עם ישראל ותרבות תימן, בעריכת אפרים חזן ויהודית דישון, אוניברסיטת בר-אילן, 1991, עמ' 253–258.


מאמרים בתחום ההוראה והחינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "השירה העברית בספרד כביטוי לזהות עצמית ולפתיחות תרבותית", עלון למורה לספרות 13, משרד החינוך והתרבות, המינהל הפדגוגי, ירושלים, 1991, עמ' 31–37.
  • "ייחודה של היצירה העברית בספרד", יהדות ספרד – תרבות וערכים, הוצאת התאגדות המרכזים הקהילתיים בישראל, 1991, עמ' 13–15.
  • "על הדו-שיח השירי שחוצה תחומים", עלון למורה לספרות 12, משרד החינוך והתרבות, המינהל הפדגוגי, ירושלים, 1991, עמ' 73–80.
  • "העז והגדי" – תדריך למורה, המרכז לטלוויזיה לימודית, משרד החינוך והתרבות, תל אביב, 1976, 18 עמודים.
  • "המסה ככלי מחנך על פי 'דעותיו הקדומות של הנוער' של מרטין בובר", מתודיקה, אוניברסיטת תל אביב, 1972, עמ' 34–42.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על "כל אותו הרגע"
  • ברקאי, עדה. "מילים שמטפסות אל". על המשמר, ספרות, כ' בניסן תשל"ח, 27 באפריל 1978, עמ' 6.
  • לוריא, שלום. כחולמת את עצמה. מאזנים, כרך מ"ח, גל' 3 (שבט תשל"ט, פברואר 1979), עמ' 221.
על "פתאום כאז"
  • בן-שאול, משה. שירה: "פתאם כאן". מעריב, ספרות, ח' בטבת תשמ"ו, 20 בדצמבר 1985, עמ' 29.
  • לוריא, שלום. ניטעת באדמה וצמרתה ברוח. מאזנים, כרך נ"ט, גל' 10 (סיוון תשמ"ו, יוני 1986), עמ' 61.
  • מור-חיים שליט, עדינה. שירה, השלכות. מעריב, ספרות, כ"ג בניסן תשמ"ו, 2 במאי 1986, עמ' 25.
על "משורר בחצר המלך"
  • בן-נחום, יונתן. גן של דבש. דבר, כ"ה בטבת תשנ"א, 11 בינואר 1991, עמ' 20.
  • ברוקס, אלי. "משורר בחצר המלך".לאשה, גל' 2245 (23 באפריל 1990), עמ' 106.
  • גור, בתיה. "משורר בחצר המלך". הארץ, תרבות וספרות, כ"ד בכסלו תש"ן, 22 בדצמבר 1989, עמ' 11.
  • לוריא, שלום. "שער אל גן השירים". על המשמר, 22 ביוני 1990.
  • חזן, אפרים. משורר עברי בספרד הנוצרית. מעריב, ספרות, י"ב באדר תש"ן, 9 במרץ 1990, עמ' 7.
  • טובי, יוסף. משורר עברי, מסורת ערבית, תרבות נוצרית. ידיעות אחרונות, ספרות, כ"א בשבט תש"ן, עמ' 16
  • כ"ץ, שרה. טרובדור עברי בחצר מלך קתולי. מאזנים, כרך ס"ה, גל' 2 (חשון תשנ"א, אוקטובר 1990), 48–50.
  • ליפשיץ, רוני. "משורר בחצר המלך" מאת א. דורון. קול ירושלים, 10 בנובמבר 1989, עמ' 28.
  • לשם, גיורא. ביקורת הספרות: "טדרוס הלוי אבולעפיה". מעריב, ספרות, י"ט בחשון תש"ן, 17 בנובמבר 1989
  • רייזל, מרי. משורר עברי בחצר המלך הספרדי. מעריב, ספרות, ה' בחשון תש"ן, 3 בנובמבר 1989, עמ' 6.
על "אבל הרוח יודעת"
  • אסולין, יאיר. מסע בעקבות הרגש. מאזנים, כרך פ', גל' 3–4 (תמוז תשס"ו, יוני 2006), עמ' 52.
  • בן-דוד, יערה. "בין היכלות שבורים ופיגומי תקווה". הארץ, מוסף ספרים, גל' 642 (ח' בסיון תשס"ה, 15 ביוני 2005), עמ' 64.
על "שירי אהבתך"
  • דליס. שירי אהבתך. מאזנים, כרך פ"ג, גל' 2 (סיון-תמוז תשס"ט, יוני 2009), עמ' 50–51.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרס ניומן, דבר, 22 בדצמבר 1976
  2. ^ תואר עמית כבוד בהוקרה על מפעל חיים פרופ' אביבה דורון מאוניברסיטת חיפה, הארץ,21 באוגוסט 2020, עמוד 2
  3. ^ הוכרזו הזוכים בפרסי היצירה לסופרים ומשוררים, cms.education.gov.il
  4. ^ פרס עיריית חולון לספרות יפה עש דר קוגל, www.news1.co.il
  5. ^ יקירי העיר תל אביב לשנת 2015
  6. ^ תואר עמית כבוד בהוקרה על מפעל חיים פרופ' אביבה דורון מאוניברסיטת חיפה, הארץ,21 באוגוסט 2020, עמוד 2