אביב, קיץ, סתיו, חורף... ואביב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אביב, קיץ, סתיו, חורף... ואביב
봄 여름 가을 겨울 그리고 봄
SpringSummerFallWinter.jpg
כרזת הסרט אביב, קיץ, סתיו, חורף... ואביב
בימוי קים קי-דוק
הפקה קארל באומגרטנר
לי סונג ג'אי
תסריט קים קי-דוק
עריכה קים קי-דוק
שחקנים ראשיים או יונג-סו
קים יונג מין
סאו ג'אי-קיונג
קים ג'ונג-הו
הא יו-ג'ין
מוזיקה בארק ג'י-וונג
צילום באק דונג-יון
מפיץ Cineclick Asia
מדינה קוריאה הדרומית
הקרנת בכורה 19 בספטמבר 2003
משך הקרנה 103 דקות
שפת הסרט קוריאנית
סוגה דרמה
הכנסות באתר מוג'ו springsummerfallwinterandspring
www.sonyclassics.com/spring/
דף הסרט ב-IMDb

אביב, קיץ, סתיו, חורף... ואביבקוריאנית: 봄 여름 가을 겨울 그리고 봄 בום ירום גאול גאיול גאוריגו בום; באנגלית: Spring, Summer, Fall, Winter... and Spring) הוא סרט דרמה דרום קוריאני, משנת 2003, שבוים על ידי קים קי-דוק, אודות מנזר בודהיסטי אשר צף על אגם באמצע היער. עלילת הסרט מתמקדת בחייו של נזיר בודהיסטי העובר דרך עונות חייו, מילדות עד בגרות.

במאי הסרט, קים קי-דוק, מגלם את הנזיר בשלב האחרון של חייו. סרט שקט זה הווה שינוי מעבודותיו הקודמות אשר לעיתים קיבלו ביקורות על שימוש יתר באלימות.

הסרט הופץ בארצות הברית ב-2004 על ידי חברת סוני.

תקציר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מחולק לחמישה חלקים לפי עונות השנה, כאשר כל חלק מתאר שלב בחייו של הנזיר הבודהיסטי ומורו המבוגר יותר. החלקים מופרדים ביניהם בעשר או עשרים שנים ועלילת כל חלק מתרחשת בעונת השנה שעל פיה קרוי החלק. העלילה נפרסת בפשטות יחסית אך תוצאות מעשיהם של הדמויות מקבלות תיאורים שקטים באמצעות סמלים בודהיסטים. אף אחת מהדמויות אינה מזוהה בשם לאורך כל הסרט.

אביב[עריכת קוד מקור | עריכה]

תלמיד בודהיסטי צעיר והמורה שלו, חיים על מנזר צף באגם בהריה המיוערים של קוריאה. התלמיד והמורה חיים חיים של תפילה ומדיטציה ומשתמשים בסירת משוטים ישנה כדי להגיע לגדות האגם שם הם נוהגים לערוך טיולים רגליים, פעילות גופנית ואיסוף עשבי תיבול.

יום אחד, בנחל הזורם בין הגבעות הסלעיות, התלמיד מענה דג באמצעות קשירתו בחבל לאבן, וצוחק כאשר הוא צופה בדג המנסה לשחות ללא הצלחה. מאוחר יותר, הוא עושה את אותו הדבר לצפרדע ונחש. מורהו צופה בו בשקט בכל שלוש הפעמים האלה ובאותו לילה קושר אבן גדולה לתלמיד בזמן שהוא ישן. בבוקר מודיע המורה לתלמיד שהוא לא יכול להוריד את האבן עד שלא ישחרר את החיות שאותן הוא עינה ומוסיף שאם אחת מהן תמות הוא יסחוב את האבן בלבו לנצח. הילד נאבק עם המעמסה על גבו ביער ומוצא את הדג מת בתחתית הנחל. לאחר מכן הוא מוצא את הצפרדע בחיים ונאבק באותו מקום שבו השאירו. את הנחש מצא בשלולית דם, המוכיחה לכאורה, שהוא הותקף על ידי חיה אחרת. המורה צופה בילד כאשר זה מתחיל לבכות על מה שעשה לנחש.

קיץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

התלמיד, שהתבגר במעט ועתה נמצא בשנות העשרה שלו, פוגש באם ובת ההולכות בשביל היער ומביטות לעבר המנזר. הילד מברך אותם לשלום ומעביר אותן בסירה אל המנזר, שם תרנגול צבעוני הפך לבן בית. באמנות הבודהיסטית, העוף הוא סמל לתשוקה וחשק.[1] לבת יש מחלה בלתי ברורה ומציגה תסמינים של חום. היא הובאה למנזר על ידי האם בתקווה למצוא לה מרפא. המורה מסכים לקחת את הילדה לתקופה מסוימת והאם עוזבת. במהלך הימים הבאים, מגלה התלמיד משיכה מינית אך הוא יותר מידי ביישן כדי לומר משהו, על אף זאת, כאשר הוא רואה אותה ישנה ליד פסל הבודהה הוא אינו יכול לעצור עצמו מלאחוז בשדיה. היא מתעוררת ונותנת לו סטירה. בבהלה רווית אשמה, מתחיל התלמיד להתפלל, דבר שהמורה שלו רואה כמוזר. כשהיא נוגעת בכתפיו, נראה כי הילדה סולחת לו.

בסופו של דבר נודדים השניים אל תוך היער ומקיימים יחסי מין. הם חוזרים על המעשה במהלך הלילות הבאים כאשר הם מסתירים את יחסיהם מהמורה עד שזה מוצא אותם ישנים בעירום כשהם צפים בסירה באגם. הוא מעיר אותם על ידי שחרור השסתום הנמצא בסירה, מה שגורם לחדירת מים לתוכה. במקום להביע כעס או אכזבה, המורה בסך הכל מזהיר את התלמיד ש"התשוקה מובילה לרצון לבעלות והבעלות מובילה לרצח" וכן אומר לו שהילדה צריכה לעזוב. התלמיד נהיה כעוס ובורח בלילה בעקבות הילדה כשהוא לוקח אתו את פסל הבודהה ואת התרנגול. מעשה הגניבה הכפול הזה מעיד על כך שבעוד הוא סוחב עמו את אש התשוקה שלו (מסומל על ידי התרנגול), הוא גם סוחב את עול החינוך שהקנה לו המורה (מסומל על ידי פסל הבודהה).

סתיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים מאוחר יותר, במהלך הסתיו, חוזר המורה המזדקן מסידורים בכפר הסמוך כשהוא סוחב חתול בתיק שלו. במזרח אסיה, נחשב החתול כחיית מחמד של זונות ולפי כך מסמלת חשקנות. עם זאת, על פי סיפורי העם הקוריאניים, יכול החתול גם לגרש רוחות רעות.[2]

במקרה, רואה המורה כתבה על תלמידו לשעבר בעיתון; הוא מבוקש על רצח אשתו. כשהוא צופה את שובו של התלמיד, הוא משדרג את בגדיו ומאוחר יותר אנו רואים את התלמיד, כשהוא מבוגר, מופיע בשער שעל גדות האגם, כשהוא מלא בכעס ומחזיק סכין מגואלת בדם שאיתה דקר את אשתו על שניהלה רומן עם גבר אחר. כשהוא אינו יכול להמשיך, הוא מכסה את עיניו, את פיו ואת אפו באמצעות פיסות נייר שעליהן כתובה המילה "אטום", בטקס התאבדות אל מול פסל הבודהה שאותו החזיר, וממתין למוות. המורה מוצא אותו ומכה אותו ללא רחם כשהוא טוען שבעוד שהרג את אשתו הוא אינו יכול להרוג את עצמו כל כך בקלות. הוא קושר את תלמידו לתקרה ושם נר בוער ששורף באיטיות את החבל. מיד לאחר מכן, הוא פונה לכתוב את סוטרת הלב על רצפת המנזר באמצעות זנב החתול הנטבל בדיו השחור. לאחר שהאש שורפת את החבלים הקושרים את התלמיד, הוא נופל ומתחיל את תהליך הכפרה שלו. ראשית הוא גוזר את שערו, ולאחר מכן המורה מצווהו, לחרוט בעץ את אותיות סוטרת הלב שכתב, על מנת להשקיט את רוחו.

שני בלשים מגיעים למנזר כדי לעצור את התלמיד אך המורה מבקש מהם להמתין עד היום שלמחרת, בשביל לאפשר לו לסיים את חריטת האותיות. התלמיד ממשיך את החריטה במהלך הלילה, ומיד כשהוא מסיים הוא מתמוטט ונרדם. כשהם מושפעים מהנינוחות המרגיעה של המורה, עוזרים הבלשים לנזיר הזקן לצבוע את החריטות של התלמיד בצבעים כתום ירוק כחול וסגול. פעולה זו משקיטה את לבם.

התלמיד מתעורר ונלקח בשלווה על ידי הבלשים כשהחתול מצטרף אליהם בסירה. לאחר לכתם, המורה, ביודעו שחייו מגיעים לסופם בונה מדורה בסירה. הוא אוטם את אוזניו, עיניו, אפו ואת פיו עם נייר באותו האופן שבו ביצע זאת תלמידו. הוא מבצע מדיטציה כאשר הוא נחנק ונשרף למוות. דמעותיו של המורה נראות מבעד לנייר כשהלהבות מאכלות אותו.

חורף[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ששוחרר מהכלא, חוזר התלמיד, עתה גבר מבוגר יותר, לאגם שבו צף המנזר שנשאר לא מאוכלס במשך שנים. בשל החורף, באותו זמן המים קפואים והמנזר נטוע במקומו. בקטע הזה, מוטיב החיה המרכזי הוא הנחש, הסמל הבודהיסטי לכעס[1] הוא מוצא את בגדיו של המורה כפי שהניח אותם לפני מותו. הוא חופר ומוציא את שיניו של המורה מהסירה. הוא חוצב פסל בודהה מקרח, עוטף את ה"סרירה" (תכשיטים) של המורה בבד אדום ושם אותם בתוך הפסל תחת מפל מים. הוא מוצא ספר כוריאוגרפי המכיל כמה תנוחות יוגה והוא מתחיל באימונים במזג האוויר הקפוא.

בסופו של דבר, מגיעה אשה למנזר עם בנה התינוק ובד העוטף את פניה. היא משאירה את בנה התינוק ובורחת אל תוך הלילה אך בעוד שהיא רצה על האגם הקפוא היא מועדת בטעות לתוך חור בקרח שאותו חצב הנזיר. הנזיר מוצא את גופתה ביום למחרת ומוציא אותה מהמים כדי להביט בפניה, אך הן אינן נראות לצופים.

לבסוף, לאחר שסיים את התרגול העצמי הארוך שלו, הוא קושר את האבן הגדולה של המנזר לגופו. האבן היא אופיינית לבהוואצ'אקרה[1] בבודהיזם, גלגל החיים והלידה מחדש. הוא לוקח פסל בודהה מהמנזר ומטפס לפסגת ההר הגבוהה ביותר בסביבה. כשהוא מטפס וסוחב אחריו את אבן הגלגל מאחוריו תוך מאמץ לסחוב את הפסל, לכאורה, כנגד מה שעולל לדג לצפרדע ולנחש בילדותו. לאחר שהגיע לפסגה, הוא מתפלל ועוזב את הפסל ישוב על הגלגל כשהוא משקיף על המנזר באגם מלמעלה.

...ואביב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחזרה לאביב, המחזור מתחיל מחדש: המורה החדש חי עתה במנזר עם התינוק שננטש שהוא עכשיו תלמידו. רואים איך הילד מענה עתה צב, סמל לאריכות ימים והולדת העתיד.[2] כשהוא משוטט בהרים, הילד משקף את קודמו, כשהוא דוחף אבנים לפיותיהם של דג, צפרדע ונחש.

ברגעים האחרונים של הסרט, המצלמה נסוגה לפסגת ההר, שם אנו רואים את פסל בודהה העתיד, מאיטריה, ישוב על גבי גלגל האבן, פניו מביטות לעבר המנזר למטה. סצנה זו היא משקל נגד לתוצאות של התלמיד החדש כחזרה על מעשיו הרעים של מורהו בילדותו. באמונה הבודהיסטית, מאיטריה יוולד בארץ ויהיה היורש של בודהה, שקיאמוני, כדי לחדש את התורה הבודהיסטית כדי שבני האדם יוכלו שוב ללמוד איך לצאת ממעגל החיים והלידה מחדש, תפקיד שאותו מסמל פסל המאיטריה היישוב על גבי גלגל האבן. וכך מסתיים הסרט עם האישור שניתן להשתחרר מהתוצאות המחזוריות של פעולות מזיקות.

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבמאי קים קי-דוק אמר על הסרט שבכוונתו "לגלם את החדווה, הכעס, העצב והעונג של חיינו באמצעות ארבע עונות ובאמצעות חייו של נזיר החי באגם ג'וסן מוקף בטבע פראי"[3]

אתר צילום[עריכת קוד מקור | עריכה]

המנזר, שהוא הבמה המרכזית של הסרט, הוא אתר צילום צף שנבנה על מיימי אגם ג'וסנג'י בקוריאה הדרומית. אגם ג'וסנג'י (36°21′45.70″N 129°11′22.91″E / 36.3626944°N 129.1896972°E / 36.3626944; 129.1896972) הוא אגם מלאכותי שנוצר לפני 200 שנים שעל מימיו משתקפים ההרים הסמוכים. בסביבת האגם צומחים עצים בני יותר ממאה שנים. ההפקה הצליחה לקבל אישור, ממשרד הסביב הדרום קוריאני, לצילום באזור לאחר שישה חודשים של דיונים.[3]

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר המסורתי שמושמע בסוף הסרט, כאשר הנזיר מטפס לראש ההר, נקרא גאונסונג אריראנג (Jeongseon Arirang) ואותו שר קים יונג-אים. את הפסקול לסרט הלחין ג'י בארק.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Buddhist Wheel of Life, BBC, אוחזר 9 בספטמבר 2016
  2. ^ 2.0 2.1 Traditional Patterns—Animals, Life in Korea, אוחזר 9 בספטמבר 2016
  3. ^ 3.0 3.1 Spring, Summer, Fall, Winter... and Spring, Sony Classics, 2004, אוחזר 9 בספטמבר 2016