אביגדור קהלני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אביגדור קהלני
קהלני נואם ב"מסע בעקבות לוחמים" ברמת הגולן
קהלני נואם ב"מסע בעקבות לוחמים" ברמת הגולן
לידה 16 ביוני 1944 (בן 74)
נס ציונה, ישראל
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
(תג חיל השריון.svg  חיל השריון )
תקופת שירות 19621989
דרגה תת-אלוף  תת-אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
עיטורים
עיטור הגבורה  עיטור הגבורה
עיטור המופת  עיטור המופת
נס הנשיאנס הנשיא עיטור נשיא מדינת ישראל
תפקידים אזרחיים
חבר כנסת, שר
אביגדור קהלני
אביגדור קהלני בפסטיבל מתגייסים של האגודה למען החייל
אביגדור קהלני בפסטיבל מתגייסים של האגודה למען החייל
ממשלות 27
כנסות 13 - 14
סיעה מפלגת העבודה, הדרך השלישית
עיסוק נוסף ראש האגף הביטחוני חברתי במשרד הביטחון, יו"ר האגודה למען החייל
תפקידים בולטים

אביגדור קהלני (נולד ב-16 ביוני 1944) הוא תת-אלוף (בדימוס) בצה"ל, שר, יו"ר האגודה למען החייל, משורר וחבר הכנסת בעבר. נושא עיטור הגבורה ממלחמת יום הכיפורים, עיטור המופת ממלחמת ששת הימים, ועיטור הנשיא על תרומתו למדינת ישראל.

ילדותו ושירותו הצבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קהלני נולד וגדל בנס ציונה, בנם של משה ושרה שעלו בילדותם מצנעא שבתימן. למד באורט יפו במגמת מכניקה.

בשנת 1962 התגייס לחיל השריון לחטיבה 7, ועשה בה את כל המסלול עד לתפקיד מפקד החטיבה. הוא החל כלוחם בגדוד 82, סיים את קורס מפקדי טנקים כחניך מצטיין, ובאביב 1963 יצא לקורס קצינים בבה"ד 1 ממנו הודח. מפקדיו בחיל, שהכירו ביכולותיו, החליטו למרות זאת להוציאו לקורס קציני-שריון (קק"ש) אותו סיים בהצלחה, וקיבל דרגת ממ"ק (ממלא מקום קצין). לאחר הקורס שובץ כמפקד מחלקה בגדוד 82. רק לאחר ביקורו בגדוד של שמואל איל, ראש מנהל הסגל, הוענקה לקהלני דרגת סגן-משנה, ובכך היה לקצין השריון היחיד בצה"ל שלא סיים את הקורס הכלל-צה"לי. ב-1964 יצא עם משלחת חיל השריון לגרמניה לקלוט את ראשוני טנקי הפטון בצה"ל.

במלחמת ששת הימים פיקד על פלוגת טנקי פטון בגדוד 79 המחודש, שלחמה בצפון סיני, ובקרב הג'יראדי נפצע קשה. קהלני סבל מכוויות בכ-60% משטח גופו, אושפז למשך כשנה, ועבר 12 ניתוחים פלסטיים. על לחימתו בקרב הוענק לו צל"ש, שמאוחר יותר הומר לעיטור המופת.[1] סיפורו של קהלני במלחמה הונצח בספרו של שבתאי טבת "חשופים בצריח", כחלק מתאור מהלכי הקרבות של החטיבה במלחמה.

לאחר צאתו מבית החולים מונה למפקד מדור תותחנות בבית הספר לשריון, תפקיד בו כיהן במשך שנתיים ולא השתתף במלחמת ההתשה. קהלני סיים לימודים במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה ומונה לסגן מפקד גדוד 77 של חטיבה 7.

במלחמת יום הכיפורים היה קהלני מפקד גדוד 77. החטיבה בפיקודו של אביגדור בן-גל נקראה לתגבר את רמת הגולן ערב המלחמה, והגדוד של קהלני נלחם בקרבות קשים באזור שקיבל לאחר המלחמה את השם "עמק הבכא". קהלני הצליח לארגן טנקים מיחידות שונות, והוביל אותם לקרבות בלימה נגד הסורים שהיו בעדיפות מספרית (150 טנקים ישראליים כנגד 470 טנקים סוריים). הוא הסתער בראש הכוח בהיותו מחוץ לצריח (מעשה נדיר בזמן קרב) על מנת שחייליו ייטיבו לראותו, באחד המקרים השמיד לבדו שלושה טנקים סורים שהיו במרחק 50 מטרים בלבד מהטנק שלו. וכוח הטנקים בפיקודו הצליח לכבוש מחדש את העמדות השולטות והשמיד מאות טנקים סוריים (כ-300 במספר). על חלקו בקרבות מכריעים אלה הוענק לו עיטור הגבורה.[2] במלחמה זו שכל קהלני את אחיו, עמנואל (שזכה לעיטור המופת), ואת גיסו, אילן שמעיה. קהלני לא קיבל את ההודעה על כך עד לתום הקרבות. לאחר המלחמה פרסם קהלני את ספרו, עֹז 77, המתאר את ימי הקרבות הקשים שעבר עם לוחמיו, וזכה לאהדה נרחבת בציבור.

לאחר מלחמת יום הכיפורים מונה קהלני לסגן מפקד בית הספר לשריון ואחר כך למפקד מתקן האימונים בצאלים, שבתקופתו התרחב להכשרה ולאימון יחידות מחילות שדה נוספים ושינה שמו לבאלי"ש (בסיס אימונים ליחידות השדה). בסוף 1975 התמנה קהלני למפקד חטיבה 7 תפקיד בו כיהן עד אוקטובר 1977. בתחילת 1980 מונה למפקד אוגדת מילואים משוריינת ולאחר שנתיים קיבל את הפיקוד על עוצבת געש, והוביל אותה במלחמת שלום הגליל[3]. לאחר המלחמה מונה למפקד המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה[4] וסגן-מפקד חילות השדה. סיים את שירותו הצבאי בדרגת תת-אלוף בשנת 1989.

קריירה ציבורית ופוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שחרורו מצה"ל מונה קהלני ליו”ר רשת בתי הספר "עמל". היה גם יו"ר ידידי קרן לב"י ויו”ר ועדת ההנצחה לחיל השריון. מונה על ידי ראש הממשלה יצחק שמיר לתאם את הפעילות הגלויה במאמצים להעלאת יהודי תימן, המאמצים החלו לשאת פרי ב-1992 ובשנים הבאות עלו לישראל כמה מאות יהודים[5].

ב-1992 נבחר לכהן כחבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה בכנסת ה-13 (תקופת ממשלת יצחק רבין). היה חבר בוועדת החוץ והביטחון ובוועדת החינוך. שנה לאחר מכן, ב-1993, התמודד מטעם מפלגת העבודה על ראשות עיריית תל אביב אך הפסיד למועמד הליכוד, רוני מילוא. כיהן כסגן ראש העיר וכראש מנהל החינוך בעירייה עד 1996.

ב-1995 היה ממקימי תנועת "הדרך השלישית", תחילה כזרם ניצי בתוך מפלגת העבודה ולאחר מכן פרש ממפלגת העבודה יחד עם עמנואל זיסמן, והשניים הקימו את "הדרך השלישית" כמפלגת מרכז שקהלני עמד בראשה בבחירות לכנסת ה-14, במאי 1996. עיקר מצעה היה התנגדות לנסיגה מרמת הגולן, שבאותה תקופה עמדה על הפרק על רקע המשא-ומתן עם סוריה, והשארת גושי התנחלויות עיקריים ביהודה ושומרון בתוואי "תוכנית אלון". רשימתו זכתה ב-4 מנדטים ונכנסה לקואליציה בראשות בנימין נתניהו עם קהלני בתפקיד השר לביטחון פנים. הוא כיהן בתפקיד זה מיוני 1996 ועד לסיום כהונת ממשלת נתניהו ב-1999.

בבחירות לכנסת החמש עשרה התמודד קהלני שוב בראש "הדרך השלישית", אך המפלגה לא עברה את אחוז החסימה.

בשנת 2000 נחקר על ידי המשטרה בחשד שקיבל טובות הנאה ממו"ל העיתון "מעריב", עופר נמרודי. בתקשורת נחשף כי המשטרה ביצעה האזנות סתר לקווי הטלפון בבית קהלני ובמשרדו תוך חריגה מהצו שניתן לה, ותימללה גם שיחות פרטיות שערכו בני ביתו. קהלני הואשם במשפטו בגילוי מידע סודי על שלבי החקירה נגד עופר נמרודי, בעבירה של הפרת אמונים ובשיבוש הליכי חקירה ומשפט - אך זוכה לחלוטין בבית משפט השלום ביולי 2002.

לאחר זיכויו תקף במסיבת עיתונאים את ניצב משה מזרחי, שכיהן בתקופת חקירתו כראש יאחב"ל, וטען כי מזרחי פעל משיקולים זרים. פרקליטות המדינה ערערה על זיכויו, אך הוא זוכה גם בפעם השנייה.

ב-2002 התמודד בבחירות המקדימות לרשימת הליכוד לכנסת ה-16 הוא הוצב במקום ה-41 ברשימת הליכוד שזכתה ב-38 מנדטים ולא נבחר לכנסת. בינואר 2006, לאחר התפטרותו מהכנסת של צחי הנגבי שעבר לקדימה, הגיע תורו של קהלני להיכנס לכנסת, אך הוא בחר להתפטר מרשימת המועמדים ולא להצטרף לכנסת.

מנובמבר 2004 ועד לנובמבר 2007 שימש קהלני כראש האגף הביטחוני חברתי במשרד הביטחון. האגף מופקד על ביצוע מדיניות שר הביטחון בנושא ההתיישבות הביטחונית והכוונת הנוער להתיישבות וכן על משימות לאומיות, במיוחד לגבי נוער לפני גיוס. במסגרת פעילותו באגף, קהלני יזם סיורים שנקראים "יום בעקבות לוחמים", במסגרתם עשרות אלפי בני נוער מסיירים באתרי קרבות, משוחחים עם לוחמים שהשתתפו באותם קרבות ובסופו של יום צופים בתרגיל אש. במסגרת זאת, הוא מרצה בפני בני נוער במצפה 77 (אתר ההנצחה לזכר הנופלים בקרב עמק הבכא משם יש תצפית לעבר שטח הקרב עליו פיקד במסירות). עם זאת, מהלכים כמו צמצום פעילות הנח"ל, קבלת המלצתה של ועדה שהקים - לסגור את הגדנ"ע קליעה[6], והתמקדות חלק מסיורי "יום בעקבות לוחמים" בקרבות בהשתתפותו, עוררו נגדו מחאה.
לקראת סוף 2006 יואל מהרשק היה מועמד להחליפו בתפקיד[7], לאור החלטה של שר הביטחון עמיר פרץ לפני הפריימריז במפלגת העבודה, אך התנגדותם של מספר חברי כנסת ובהם שלום שמחון, הניאה את פרץ מלעשות כן.

ב-2006 הפיק וביים קהלני סרט תיעודי על קרב עמק הבכא[8]. שניים משיריו הולחנו ובוצעו על ידי אביהו מדינה: "אני נשבע לך"[9] ו"את לי הבית"[10].

מנובמבר 2007 שימש יו"ר האגודה למען החייל, עד שחדל לכהן בתפקיד בנובמבר 2015. במהלך כהונתו הוביל קהלני מהלך לצמצום הוצאות האגודה והשקעות נרחבות במתקני האגודה.

בינואר 2014 הודיע על כוונתו להתמודד במירוץ לנשיאות מדינת ישראל, אך לבסוף לא התמודד.

בשנת 2018 הוענק לו תואר יקיר העיר תל אביב-יפו[11].

קהלני הוא בעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב ותואר שני במדע המדינה מאוניברסיטת חיפה, נשוי ואב לשלושה ילדים.

תפקידים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לתפקידיו הרשמיים, משמש קהלני בתפקידים נוספים, אותם הוא ממלא בהתנדבות. בין תפקידים אלו, הוא חבר בוועדות הבאות:

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר "הבלדה על אביגדור" נכתב עליו על ידי גדעון אונה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים פרי עטו;

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עיטור המופת שהוענק לאביגדור קהלני, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
  2. ^ עיטור הגבורה שהוענק לאביגדור קהלני, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
  3. ^ שי פוגלמן, 30 שנה למלחמת לבנון כיבוש הבופור: הפקודה שלא הגיעה, באתר הארץ, 31 במאי 2012.
  4. ^ תא"ל קהלני מפקד פו"ם, דבר, 17 ביוני 1983
  5. ^ גיל קיסרי, לזכרו של שלמה גל, ידיעון המרכז למורשת המודיעין, דצמבר 1995
  6. ^ אמיר בוחבוט, גדנ"ע הקליעה בסכנת סגירה, באתר nrg‏, 8 בינואר 2007
  7. ^ אמיר בוחבוט, פרץ לקהלני: סיים את תפקידך, באתר nrg‏, 10 בדצמבר 2006
  8. ^ אמיר בוחבוט, קרב עמק הבכא, גרסת ה-D.V.D, באתר nrg‏, 30 בספטמבר 2006
  9. ^ מילות השיר "אני נשבע לך", באתר שירונט
  10. ^ מילות השיר "את לי הבית", באתר שירונט
  11. ^ פרסום שמות יקירי העיר תל אביב-יפו לשנת 2018 באתר "local"