אביגדור קהלני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אביגדור קהלני
קהלני נואם ב"מסע בעקבות לוחמים" ברמת הגולן
קהלני נואם ב"מסע בעקבות לוחמים" ברמת הגולן
לידה 16 ביוני 1944 (בן 76)
נס ציונה, המנדט הבריטי עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
השכלה
עיסוק לוחם, פוליטיקאי, קצין עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה מפלגת העבודה, הדרך השלישית
שר לביטחון פנים
18 ביוני 19966 ביולי 1999
(3 שנים)
חבר הכנסת
13 ביולי 19927 ביוני 1999
(6 שנים ו־47 שבועות)
כנסות ה־1314
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
אביגדור קהלני
השכלה
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
(תג חיל השריון.svg  חיל השריון )
שנות הפעילות 19621989 (כ־27 שנים)
דרגה תת-אלוף  תת-אלוף
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
עיטורים
עיטור הגבורה  עיטור הגבורה
עיטור המופת  עיטור המופת
עיטור נשיא מדינת ישראל  עיטור נשיא מדינת ישראל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אביגדור קהלני (נולד ב-16 ביוני 1944) הוא תת-אלוף (בדימוס) בצה"ל ופוליטיקאי ישראלי ששימש כחבר הכנסת מטעם העבודה והדרך השלישית (שאותה הקים ועמד בראשה) וכן השר לביטחון פנים. בעל עיטור הגבורה ממלחמת יום הכיפורים, עיטור המופת ממלחמת ששת הימים, ועיטור הנשיא על תרומתו למדינת ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קהלני נולד וגדל בנס ציונה, בנם של משה ושרה שעלו בילדותם מעדן שבתימן. למד באורט יפו במגמת מכניקה.

בשנת 1962 התגייס לחיל השריון לחטיבה 7, ועשה בה את כל המסלול עד לתפקיד מפקד החטיבה. הוא החל כלוחם בגדוד 82, סיים את קורס מפקדי טנקים כחניך מצטיין, ובאביב 1963 יצא לקורס קצינים בבה"ד 1 ממנו הודח. מפקדיו בחיל, שהכירו את יכולותיו, החליטו למרות זאת להוציאו לקורס קציני-שריון (קק"ש) אותו סיים בהצלחה, וקיבל דרגת ממ"ק (ממלא מקום קצין). לאחר הקורס שובץ כמפקד מחלקה בגדוד 82. רק לאחר ביקורו בגדוד של שמואל איל, ראש מנהל הסגל, הוענקה לקהלני דרגת סגן-משנה, ובכך היה לקצין השריון היחיד בצה"ל שלא סיים את הקורס הכלל-צה"לי. ב-1964 יצא עם משלחת חיל השריון לגרמניה לקלוט את ראשוני טנקי הפטון בצה"ל.

במלחמת ששת הימים פיקד על פלוגת טנקי פטון בגדוד 79 המחודש, שלחמה בצפון סיני, ובקרב הג'יראדי נפצע קשה. קהלני סבל מכוויות בכ-60% משטח גופו, אושפז למשך כשנה, ועבר 12 ניתוחים פלסטיים. על לחימתו בקרב הוענק לו צל"ש, שמאוחר יותר הומר לעיטור המופת.[1]

תיאור המעשה: ביום ה-5 ביוני 1967 פיקד סגן אביגדור קהלני על פלוגת טנקים. במהלך הלחימה על מערכי חאן-יונס, רפיח, שייח' זוויד ואל ג'ירדי הסתער בראש פלוגתו. כאשר נפגע הטנק שלו בפגיעה ישירה, החליף טנק והמשיך בלחימה. בהמשך הקרב על מערך אל ג'ירדי נפגע ונפצע אנושות.


סיפורו של קהלני במלחמה הונצח בספרו של שבתאי טבת "חשופים בצריח", כחלק מתאור מהלכי הקרבות של החטיבה במלחמה.

לאחר צאתו מבית החולים מונה למפקד מדור תותחנות בבית הספר לשריון, תפקיד בו כיהן במשך שנתיים ולא השתתף במלחמת ההתשה. קהלני סיים לימודים במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה ומונה לסגן מפקד גדוד 77 של חטיבה 7.

במלחמת יום הכיפורים היה קהלני מפקד גדוד 77. החטיבה בפיקודו של אביגדור בן-גל נקראה לתגבר את רמת הגולן ערב המלחמה, והגדוד של קהלני נלחם בקרבות קשים באזור שקיבל לאחר המלחמה את השם "עמק הבכא". קהלני הצליח לארגן טנקים מיחידות שונות, והוביל אותם לקרבות בלימה נגד הסורים שהיו בעדיפות מספרית (150 טנקים ישראליים כנגד 470 טנקים סוריים). הוא הסתער בראש הכוח בהיותו מחוץ לצריח (מעשה נדיר בזמן קרב) על מנת שחייליו ייטיבו לראותו, באחד המקרים השמיד לבדו שלושה טנקים סורים שהיו במרחק 50 מטרים בלבד מהטנק שלו. כוח הטנקים בפיקודו הצליח לכבוש מחדש את העמדות השולטות והשמיד מאות טנקים סוריים (כ־300 במספר). על חלקו בקרבות מכריעים אלה הוענק לו, במאי 1975, עיטור הגבורה.[2]

תיאור המעשה: סא"ל אביגדור קהלני פיקד על גדוד-טנקים בקרבות מלחמת יום הכפורים ברמת-הגולן. במשך 4 ימי-הבלימה, עד 9 אוק' 1973, פעל בגזרת קוניטרה והר חרמונית. ב-9 אוק' 1973 גדל מספר המפקדים והטנקים שנפגעו ברמת-הגולן, וחלק מהעמדות נכבשו על-ידי האויב הסורי, שהגיע למרחק של עשרות מטרים בלבד מכוחותינו. סא"ל אביגדור קהלני נשלח מאזור אחר של הגזרה עם קומץ טנקים, להחליף יחידה אשר נלחמה כל הלילה ונאלצה למלא תחמושת ולהתארגן מחדש. הוא מונה למפקד הגזרה, והוטל עליו לפקד על שארית הטנקים שנותרו באזור. סא"ל קהלני נע בראש הכוח, כשהוא נתקל ב-4 טנקים סוריים, ממרחק של כמה עשרות מטרים, והשמידם. אז ארגן את כל הטנקים שנשארו בגזרה ואשר היו שייכים ליחידות שונות וזאת תוך לחץ רצוף והתקדמות כוח סורי בעדיפות מכרעת. סא"ל קהלני, בכושר מנהיגותו ואישיותו, נתן דוגמה אישית לחייליו, שהיו על סף שבירה. הוא הסתער ראשון, עם עוד אחד מהמפקדים הכפופים לו, על האויב הסורי. הכוח כולו נע אחריו והצליח לכבוש מחדש את העמדות הסוריות השולטות, שהוו עמדות-מפתח לגזרה כולה. לאחר כיבושן של עמדות הירי מחדש - הושמד הכוח הסורי, שמנה עשרות טנקים, וההתקפה האחרונה על רמת הגולן נשברה. במעשיו אלה מנע את פריצת החזית בגזרה הצפונית של רמת-הגולן. סא"ל קהלני גילה מנהיגות מופלאה וגבורה אישית בקרב קשה ומסובך, אשר תוצאותיו שינו את פני המערכה ברמת-הגולן. על מעשה זה הוענק לו : עיטור הגבורה אייר תשל"ה מאי 1975, שמעון פרס, שר הבטחון

במלחמה זו שכל קהלני את אחיו, עמנואל (שזכה לעיטור המופת), ואת גיסו, אילן שמעיה. קהלני לא קיבל את ההודעה על כך עד לתום הקרבות. לאחר המלחמה פרסם קהלני את ספרו, "עֹז 77", המתאר את ימי הקרבות הקשים שעבר עם לוחמיו, וזכה לאהדה נרחבת בציבור.

לאחר מלחמת יום הכיפורים מונה קהלני לסגן מפקד בית הספר לשריון ואחר כך למפקד מתקן האימונים בצאלים, שבתקופתו התרחב להכשרה ולאימון יחידות מחילות שדה נוספים ושינה שמו לבאלי"ש (בסיס אימונים ליחידות השדה). בסוף 1975 התמנה קהלני למפקד חטיבה 7 תפקיד בו כיהן עד אוקטובר 1977. בתחילת 1980 מונה למפקד אוגדת מילואים משוריינת ולאחר שנתיים קיבל את הפיקוד על עוצבת געש, והוביל אותה במלחמת שלום הגליל.[3] לאחר המלחמה מונה למפקד המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה[4] וסגן-מפקד חילות השדה. סיים את שירותו הצבאי בדרגת תת-אלוף בשנת 1989.

קריירה ציבורית ופוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביגדור קהלני בפסטיבל מתגייסים של האגודה למען החייל

תפקידים ייצוגיים והעלאת יהודי תימן האחרונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שחרורו מצה"ל מונה קהלני ליו”ר רשת בתי הספר "עמל". היה גם יו"ר ידידי קרן לב"י ויו”ר ועדת ההנצחה לחיל השריון. מונה על ידי ראש הממשלה יצחק שמיר לתאם את הפעילות הגלויה במאמצים להעלאת יהודי תימן, המאמצים החלו לשאת פרי ב-1992 ובשנים הבאות עלו לישראל כמה מאות יהודים.[5]

חבר הכנסת, סגן ראש העיר תל אביב, ומפלגת הדרך השלישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1992 נבחר לכהן כחבר הכנסת מטעם מפלגת העבודה בכנסת ה־13 (תקופת ממשלת יצחק רבין). היה חבר בוועדת החוץ והביטחון ובוועדת החינוך. בהצבעה בכנסת בספטמבר 1993 הוא תמך בהסכם אוסלו. בבחירות לראשויות המקומיות ב-1993, התמודד מטעם מפלגת העבודה על ראשות עיריית תל אביב אך הפסיד למועמד הליכוד, רוני מילוא. כיהן כסגן ראש העיר וכראש מנהל החינוך בעירייה עד 1996.

ב-1995 היה ממקימי תנועת "הדרך השלישית", תחילה כזרם ניצי בתוך מפלגת העבודה ולאחר מכן פרש ממפלגת העבודה יחד עם עמנואל זיסמן, והשניים הקימו את "הדרך השלישית" כמפלגת מרכז שקהלני עמד בראשה בבחירות לכנסת ה־14, במאי 1996. עיקר מצעה היה התנגדות לנסיגה מרמת הגולן, שבאותה תקופה עמדה על הפרק על רקע המשא-ומתן עם סוריה, והשארת גושי התנחלויות עיקריים ביהודה ושומרון בתוואי "תוכנית אלון". רשימתו זכתה ב-4 מנדטים ונכנסה לקואליציה בראשות בנימין נתניהו עם קהלני בתפקיד השר לביטחון פנים. הוא כיהן בתפקיד זה מיוני 1996 ועד לסיום כהונת ממשלת נתניהו ב-1999.

בבחירות לכנסת החמש עשרה, שהתקיימו ב-17 במאי 1999, התמודד קהלני שוב בראש "הדרך השלישית", אך המפלגה לא עברה את אחוז החסימה.

זיכויו מאשמת סיוע לנמרודי ומשיבוש מהלכי משפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2000 התברר שעופר נמרודי ועיתונו "מעריב" עסקו בהאזנות סתר לעיתונאי ידיעות אחרונות וגנבו מידע עיתונאי. קהלני נחקר על ידי המשטרה בחשד שקיבל טובות הנאה מנמרודי. בתקשורת נחשף כי המשטרה ביצעה האזנות סתר לקווי הטלפון בבית קהלני ובמשרדו תוך חריגה מהצו שניתן לה, ותמללה גם שיחות פרטיות שערכו בני ביתו. קהלני הואשם במשפטו בגילוי מידע סודי על שלבי החקירה נגד עופר נמרודי, בעבירה של הפרת אמונים, ובשיבוש הליכי חקירה ומשפט - אך במרץ 2001 זוכה על ידי השופט עודד אליגון, בבית משפט השלום, שפסק שקהלני פטור מלהשיב לאשמה, תוך שהוא מותח ביקורת חריפה על הפרקליטות.

אחר זיכויו, קהלני תקף במסיבת עיתונאים את ניצב משה מזרחי, שכיהן בתקופת חקירתו כראש יאחב"ל, וטען כי מזרחי פעל משיקולים זרים. לעומתו הפרקליטות טענה שהשופט אליגון זיכה את קהלני תוך התנהלות שאינה ראויה.[6][7]

פרקליטות המדינה בהנהגתה של פרקליטת המדינה עדנה ארבל ערערה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בראשותה של השופטת דבורה ברלינר, וזה ביטל את פסק הדין והחזיר את הדיון לבית משפט השלום, על מנת שקהלני ישיב לאשמה.[8] קהלני זוכה גם בפעם השנייה בבית משפט השלום, ביולי 2002. השופט דוד רוזן זיכה אותו משלוש העבירות בהן הואשם: שיבוש מהלכי משפט, הפרת אמונים וגילוי בהפרת חובה.[9]

לאחר שמשה מזרחי ננזף בעקבות התנהלותו בחקירת רפי פרידן שהואשם בהאזנות סתר גם לשר אביגדור ליברמן ומקורביו, העיתונאי יואב יצחק, שהיה לו סכסוך מתוקשר עם עדנה ארבל, טען בדיון ששודר בטלוויזיה שמזרחי וארבל פעלו יחד בחיפוי הדדי, וששניהם מאפשרים את המשך השימוש באמצעים הבלתי חוקיים בידי רשויות החוק והאכיפה.[10]

תפקידים ציבוריים וייצוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2002 התמודד בבחירות המקדימות לרשימת הליכוד לכנסת ה-16 הוא הוצב במקום ה-41 ברשימת הליכוד, אך זו זכתה ב-38 מנדטים והוא לא נבחר לכנסת. בינואר 2006, לאחר התפטרותו מהכנסת של צחי הנגבי, שעבר לקדימה, הגיע תורו של קהלני להיכנס לכנסת, אך הוא בחר להתפטר מרשימת המועמדים ולא להצטרף לכנסת.

מנובמבר 2004 ועד נובמבר 2007 שימש קהלני כראש האגף הביטחוני-חברתי במשרד הביטחון. אגף חדש שהוקם על ידי שר הביטחון שאול מופז והופקד על ביצוע מדיניות שר הביטחון בנושא ההתיישבות הביטחונית והכוונת הנוער להתיישבות וכן על משימות לאומיות, במיוחד לגבי נוער לפני גיוס.[11] במסגרת פעילותו באגף, קהלני יזם סיורים שנקראים "יום בעקבות לוחמים", במסגרתם עשרות אלפי בני נוער מסיירים באתרי קרבות, משוחחים עם לוחמים שהשתתפו באותם קרבות ובסופו של יום צופים בתרגיל אש.[12] במסגרת זאת, הרצה בפני בני נוער במצפה 77 (אתר ההנצחה לזכר הנופלים בקרב עמק הבכא משם יש תצפית לעבר שטח הקרב עליו פיקד במסירות). עם זאת, מהלכים כמו צמצום פעילות הנח"ל, קבלת המלצתה של ועדה שהקים - לסגור את הגדנ"ע קליעה,[13] והתמקדות חלק מסיורי "יום בעקבות לוחמים" בקרבות בהשתתפותו, עוררו נגדו מחאה.[14]
לקראת סוף 2006 יואל מרשק היה מועמד להחליפו בתפקיד, לאור החלטה של שר הביטחון עמיר פרץ לפני הפריימריז במפלגת העבודה. ההחלטה עוררה את התנגדותם של מספר חברי כנסת ובהם שלום שמחון[15], הניאה את פרץ מלעשות כן.

מנובמבר 2007 שימש יו"ר האגודה למען החייל, עד שחדל לכהן בתפקיד בנובמבר 2015. במהלך כהונתו הוביל קהלני מהלך לצמצום הוצאות האגודה והשקעות נרחבות במתקני האגודה.

בינואר 2014 הודיע על כוונתו להתמודד במירוץ לנשיאות מדינת ישראל, אך לבסוף לא התמודד.

בשנת 2018 הוענק לו תואר יקיר העיר תל אביב-יפו.[16]

בשנת 2019 הודיע קהלני על תמיכתו במפלגת "הימין החדש" לקראת הבחירות לכנסת ה-21.[17]

בשנת 2020 הצטרף לתנועת "הביטחוניסטים", שקוראת לספח את שטחי יהודה ושומרון[18].

בספרות ובתקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פועלו במלחמת ששת הימים נכתב בהרחבה בספר חשופים בצריח.

בשנת 1975 קהלני כתב את זכרונותיו מהקרב בעמק הבכא בספר עֹז 77, בהוצאת שוקן.[19].

בשנות ה-2000 יצא ההיסטוריון הצבאי גרשון בר-כוכבא בסדרת הרצאות על מקומו של קהלני כסיפור גבורה יהודית, ועל הקרב בעמק הבכא אותה חקר במסגרת מורשת קרב שהיה צריך להגיש בעת לימודיו בבית הספר לפיקוד ומטה (פו"מ).[20]

ב-2006 הפיק וביים קהלני סרט תיעודי על קרב עמק הבכא.[21] שניים משיריו הולחנו ובוצעו על ידי אביהו מדינה: "אני נשבע לך"[22] ו"את לי הבית".[23]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קהלני הוא בעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב ותואר שני במדע המדינה מאוניברסיטת חיפה, נשוי ואב לשלושה ילדים.

תפקידים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לתפקידיו הרשמיים, משמש קהלני בתפקידים נוספים, אותם הוא ממלא בהתנדבות. בין תפקידים אלו, הוא חבר בוועדות הבאות:

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר "הבלדה על אביגדור" נכתב עליו על ידי גדעון אונה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים פרי עטו;

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עיטור המופת שהוענק לאביגדור קהלני, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
  2. ^ עיטור הגבורה שהוענק לאביגדור קהלני, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל
  3. ^ שי פוגלמן, 30 שנה למלחמת לבנון כיבוש הבופור: הפקודה שלא הגיעה, באתר הארץ, 31 במאי 2012.
  4. ^ תא"ל קהלני מפקד פו"ם, דבר, 17 ביוני 1983
  5. ^ גיל קיסרי, לזכרו של שלמה גל, ידיעון המרכז למורשת המודיעין, דצמבר 1995
  6. ^ הפרקליטות: זיכוי קהלני - נורמות לא ראויות של ביהמ"ש, באתר ynet
  7. ^ התביעה מערערת: זיכוי קהלני מבוסס על נורמות לא ראויות, באתר הארץ
  8. ^ ע"פ (ת"א) 70643/01 מדינת ישראל נגד אביגדור קהלני, ניתן ב-25 באוקטובר 2001
  9. ^ ת"פ (ת"א) 12121/00‏ ‏מדינת ישראל נגד קהלני אביגדור, ניתן ב-31 ביולי 2002
  10. ^ פרשת מזרחי דיון טלוויזיוני, נובמבר 2004 (יוטיוב)
  11. ^ גיא לשם, האגף החברתי של אביגדור קהלני, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2006
  12. ^ אהוד אשריאין שביתה בעמק הבכא, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2007
  13. ^ אמיר בוחבוט, גדנ"ע הקליעה בסכנת סגירה, באתר nrg‏, 8 בינואר 2007
  14. ^ "בעקבות לוחמים" להגברת המוטיבאציה לשירות בצה"ל, באתר גלובס, 20 בספטמבר 2007
  15. ^ שמחון נגד פרץ: לא להדחת קהלני, באתר גלובס, 10 בדצמבר 2006
  16. ^ פרסום שמות יקירי העיר תל אביב-יפו לשנת 2018 באתר "local"
  17. ^ בנט: "אביגדור קהלני תומך בימין החדש", www.maariv.co.il
  18. ^ הודיה כריש חזוני, ‏"החבורה הזו בעד ביטחון ישראל, בלי אליטיזם", בעיתון מקור ראשון, 14 במאי 2020.
  19. ^ על הספר עוז 77 באתר הוצאת שוקן
  20. ^ גרשון בר כוכבא - גבורה יהודית בימים ההם בזמן הזה ערוץ ישיבת שבות ישראל (יוטיוב)
  21. ^ אמיר בוחבוט, קרב עמק הבכא, גרסת ה-D.V.D, באתר nrg‏, 30 בספטמבר 2006
  22. ^ מילות השיר "אני נשבע לך", באתר שירונט
  23. ^ מילות השיר "את לי הבית", באתר שירונט