אביחי רונצקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב אביחי רונצקי
אביחי רונצקי
אביחי רונצקי
הרב אביחי רונצקי, 23 בפברואר 2007
תאריך לידה 14 באוקטובר 1951
מקום לידה חיפה עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך פטירה 1 באפריל 2018 (בגיל 66)
תאריך פטירה עברי ט"ז בניסן ה'תשע"ח
השתייכות IDF new.png  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 19692010
דרגה תת אלוף  תת אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
האינתיפאדה הראשונה
האינתיפאדה השנייה
מבצע עופרת יצוקה
תפקידים אזרחיים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
הרב אביחי רונצקי נושא תפילה בטקס אזכרה ממלכתי

הרב אביחי (אבי) ניסן רונצקי (י"ד בתשרי ה'תשי"ב, 14 באוקטובר 1951 - ט"ז בניסן ה'תשע"ח, 1 באפריל 2018) היה רב ציוני דתי, הרב הצבאי הראשי החמישי של צה"ל (בשנים 20062010) וראש ישיבת איתמר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביחי רונצקי נולד למשפחה חילונית ולמד בפנימייה הצבאית שליד בית הספר הריאלי בחיפה.[1] ב-1969 התגייס לצה"ל והתנדב לשייטת 13. הוא עבר טירונות צנחנים והכשרה כלוחם, אולם פרש מן המסלול כעבור שנה וחצי בשל בעיה רפואית. עבר לצנחנים והשלים קורס מ"כים חי"ר. יצא לקורס קציני חי"ר ועם סיומו שב לצנחנים כמפקד מחלקה בגדוד 890, ובהמשך היה לסגן מפקד פלוגה בגדוד[2]. במלחמת יום הכיפורים היה מפקד פלוגה בסיירת שקד ולחם בחזית הדרומית.[3] בין היתר הוביל את פלוגתו בקרבות בראס סודר כנגד לוחמי קומנדו מצריים שהונחתו באזור.[4] במהלך שירותו בסיירת החל בתהליך חזרה בתשובה יחד עם אשתו רונית, אותה הכיר במסגרת שירותה כפקידה פלוגתית. חזר בתשובה דרך מכון מאיר שם שמע שיעורים בקביעות מפי רבו באותה תקופה, הרב חיים אביהוא שוורץ[5].

לאחר שחרורו מצה"ל עסק בהדרכת נערי רחוב מטעם עיריית ירושלים ולמד בישיבת מרכז הרב ובמכון להכשרת מורים ליהדות. בשנת 1980 היה שותף להקמת הישיבה אלון מורה ולימד בה כר"מ. היה ר"מ גם בישיבת עטרת כהנים בירושלים.

בשנת 1984 היו בני הזוג רונצקי ממקימי ההתנחלות איתמר בשומרון, שהוקם על ידי משפחות של חוזרים בתשובה מבוגרי מכון מאיר. הרב רונצקי שימש כרב היישוב בשנותיו הראשונות. ב-1998 הקים ישיבה באיתמר שמונה כ-200 תלמידים (נכון ל-2018). שיטתו החינוכית היא לקיחת אחריות על התורה ועל מערכות המדינה קרי חינוך, צבא ועוד. חיבר סדרת ספרים העוסקת בהלכות צבא בשם "כחיצים ביד גיבור" (ארבעה חלקים), בהם באה לידי ביטוי מעורבותו והיכרותו את חיי הצבא.

במקביל לעיסוקו כרב שירת במילואים ובשנת 1976 מונה למפקד פלוגת סיור בגדוד הסיור של אוגדת הבקעה, בשנת 1980 מונה לסגן מפקד גדוד מילואים באוגדת איו"ש ובשנת 1990 עבר קורס מפקדי גדודים. בשנת 1996 מונה לראש מטה חטיבת שומרון והועלה לדרגת אלוף-משנה[6]. בנוסף שימש כראש מנהלת השילוב הראוי בצה"ל.

שירותו כרב הצבאי הראשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-19 בספטמבר 2006 הועלה לדרגת תת-אלוף ומונה לרב הצבאי הראשי, כמחליפו של הרב ישראל וייס. בתקופת כהונתו שם דגש על הרחבת היקף הפעילות של תחום "תודעה יהודית" (לשעבר ענף "ערכי תורה ללחימה", שהוקם על ידי הרב ישראל וייס) ברבנות הצבאית, תחת פיקודו של ראש התחום הרב צדוק בן ארצי. פעולתו זו גררה ביקורת מצד גורמים רבים בצבא ומחוצה לו, בטענה שהוא פולש לתחום של חיל החינוך. הרב רונצקי טען כנגדם כי מטרתו היא חיזוק צה"ל על ידי הגברת רוח הלחימה שלו.[7]

לכל אורך כהונתו ואף לאחריה התבטא נגד סירוב פקודה. לדבריו, "לא משנה מה העמדה הפרטית שלי, אבל אם המדינה מחליטה לפנות מקום, הצבא צריך לבצע את הפקודה" ואף הוסיף, "כל מקום". כשנשאל לגבי עמדתו של הרב אברהם שפירא שפסק שיש לסרב פקודה, השיב כי "אין זה משנה כי רוב רובם של הרבנים בציבור הדתי פסקו שאין לסרב פקודה"[8]

בערב פסח (שחל בשבת) ה'תשס"ח, 19 באפריל 2008, כאשר שהה עם לוחמים מבית הספר למ"כים בדרום הארץ, הוקפצו מספר מפקדים מהבסיס לרצועת עזה, בעקבות הודעה על חדירת מחבלים לישראל, ורונצקי הצטרף אליהם, לאחר מכן המשיך לביקור בחטיבה הצפונית ובמהלך השבת חזר לבית הספר למ"כים. רבנים האשימו אותו בחילול שבת, בטענה שלא הייתה לו סיבה להצטרף לכוח הצבאי, משום שאינו נושא בתפקיד מבצעי. הרב רונצקי כתב באגרת תגובה:

ברצוני להרחיב ולפרט בעניין יציאת הרב הצבאי יחד עם היחידה לפעילות מבצעית בשבת. ההתייחסות לעניין זה נגזרת מהבנת תפקיד הרב ביחידתו. ובכן, עוד בימי קדם אנו פוגשים את הרב הצבאי בדמותו של הכהן משוח המלחמה. אותו רב, הכהן, ניצב בפני הלוחמים טרם יציאתם לקרב ונוסך בהם רוח לחימה, ובהמשך - אף יוצא עימם לשדה הקרב. אם כן, משימתו העיקרית של רב היחידה היא חיזוקם של הלוחמים. חיזוק זה הינו הכרחי ונחוץ ביותר לניצחון בקרב, מפני שכידוע, ההסתערות אל מול פני האויב וחירוף הנפש אינם טבעיים לאדם, ובוודאי לא לחיילנו הצעירים. ממילא, רב המעורה היטב ביחידותיו, המשתתף עימם באימונים ובתעסוקות המבצעיות, יכול לסייע מאוד להתגבר על מצוקות נפש ומשברים המאפיינים בעת שכזו.

אפשר לדמות עניין זה לחולה שיש בו סכנה. שאנו יודעים בוודאות שהבאת קרוביו יכולה לסייע לשיפור מצבו. במצב זה מצאנו בפוסקים שהתירו את הבאת הקרובים אף במלאכות דאורייתא. ממילא, קל וחומר שיש להתיר במקרה זה שהרי כאן מדובר בחיזוק רוחם של הלוחמים - דבר המשפיע באופן ישיר על הצלחת המבצע, וזה הרי חשוב לאין ערוך מחייו של היחיד. אך באמת אין כל צורך בכל זה, שהרי אמרנו בראשית דברנו שהרב הוא חלק בלתי נפרד מיחידתו ויוצא עם הלוחמים למשימותיהם אף בשבת. מכאן פשוט שהרב הצבאי, ובעיקר רב של יחידה לוחמת, צריך לשאת עמו את הפלאפון בדרך קבע ביום ובלילה, ואף בשבת. וכאן אולי המקום להוסיף ולהזכיר שמלבד שותפות הרב ביחידתו בחיזוק רוב הלוחמים והמפקדים בעת התעסוקה המבצעית והיציאה לקרב, שותף הרב ביחידתו אף בחיי השגרה.

אגרת הרב רונצקי[9]

במהלך מבצע עופרת יצוקה ליוו אנשי הרבנות הצבאית, בהוראת הרבצ"ר, תא"ל רונצקי, את הכוחות הלוחמים, העבירו להם הרצאות ושיעורים וכן חילקו דפי מסרים.[10] רונצקי עצמו השתתף בלחימה וליווה את כוחות גדוד 890 ויחידות נוספות.[11] הדבר יצר חיכוך עם אנשי חיל החינוך והנוער. הרמטכ"ל, רא"ל גבי אשכנזי, קיים פגישה עם קצין חינוך ראשי, תא"ל אלי שרמייסטר, ורונצקי כדי להסדיר את חלוקת התפקידים בין שני הגופים האחראים בצה"ל על הקניית תכנים ערכיים וחינוכיים לחיילים וללוחמים. אשכנזי הודה לאנשי הרבנות על חיזוק רוח הלחימה בקרב הכוחות הלוחמים, אך ציין גם כי אנשי הרבנות הפיצו חוברת שיש בה גוון פוליטי.[12]

בעקבות ראיון עם קצין דתי הומוסקסואל בשבועון "במחנה" ביולי 2009, שלח רונצקי מכתב חריף לראש אכ"א ולקצין חינוך ראשי בו כתב ש"אין מקום לכתבה על אנשים בעלי נטיות הפוכות בעיתון של הצבא".[13][14] מכתב זה ספג גינוי מארגוני להט"ב וכן לתגובה רשמית מצד דובר צה"ל המתנערת מאמירות המייצגות "דעה אישית ולא את מדיניות צה"ל".

ב-1 ביוני 2010 הוחלף בתפקידו על ידי הרב רפי פרץ, ושובץ לשירות מילואים כ"מנהל לחימה" באוגדת עזה.[15]

לאחר שחרורו מצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב אביחי רונצקי עם אבי דיכטר בהלוויית בני משפחת פוגל

לאחר סיום תפקידו כרב הצבאי הראשי החל, יחד עם רעייתו, בהליכה לאורך שביל ישראל, מצפון לדרום. על חוויותיהם מן ההליכה דיווח מדי שבוע בעלון "עולם קטן". השניים התגוררו תקופה מסוימת בכפר הסטודנטים של עמותת איילים ביישוב אשלים ברמת הנגב,[3] אך שבו לאיתמר. לאחר הפיגוע באיתמר בשנת 2011, התבטא הרב רונצקי בחריפות רבה והציע להחיל ענישה קולקטיבית על הכפר שממנו יצאו המפגעים, מן הסוג שאינו כולל פגיעה בנפש.[16] בדצמבר 2011, לאחר שפעילי ימין תקפו את מח"ט אפרים, אל"ם רן כהנא, חדרו לבסיס צה"ל שם התפרעו והשחיתו כלי רכב צבאיים, התבטא הרב רונצקי בחריפות נגד כל גילוי אלימות מצד המתיישבים והביע תמיכה בחיילי צה"ל.[17] ב-6 במאי 2012 הודיע על הצטרפותו לפוליטיקה ועל הקמת מפלגת "ישראלים", שתהווה "סמן ימני אמיתי במערכת הפוליטית", יחד עם נפתלי בנט ואיילת שקד.[18] זמן קצר לאחר מכן הצטרפה הקבוצה למפלגת הבית היהודי.

במאי 2013 מונה לראש "מינהלת הזהות היהודית" במשרד לשירותי דת, גוף שמטרתו להנחיל ערכים יהודיים לציבור הישראלי. המינהלה היא יוזמה שלו, ביחד עם השר נפתלי בנט ועם ח"כ איילת שקד[19][20] והוקמה כחלק מההסכם הקואליציוני בין הבית היהודי והליכוד בהקמת הממשלה השלושים ושלוש.[21]

בדצמבר 2014 התמודד בפריימריז על מקום ברשימת הבית היהודי לקראת הבחירות לכנסת העשרים,[22] והגיע למקום ה-13 ברשימה. המפלגה קיבלה בבחירות 8 מנדטים ורונצקי לא נכנס לכנסת.

בפברואר 2016 התנדב לתרום כליה עבור מי שיזדקק לכך, באמצעות ארגון מתנת חיים. בבדיקות הרפואיות המקדימות התגלה אצלו גידול ממאיר במעי הגס והוא עבר ניתוח להסרתו.[23]

ביולי 2016 הודיע על פרישתו מראשות הישיבה הגבוהה באיתמר,[24][25] ועל כוונותיו להקים ישיבה חדשה באזור הערבה התיכונה[דרוש מקור]. הרב יהושע ון דייק החליפו בראשות הישיבה.

נפטר ב-1 באפריל 2018, ט"ז בניסן ה'תשע"ח, לאחר מאבק בסרטן המעי הגס.[26] הותיר אחריו אישה, שישה ילדים ונכדים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהתקשורת:

מכּתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תמונת המחזור של אביחי רונצקי, באתר הפנימיה הצבאית (שורה תחתונה, שישי משמאל)
  2. ^ גל פרל פינקל, "כהן משוח מלחמה", דבר ראשון, ‏ 06.04.2018.
  3. ^ 3.0 3.1 אלישיב רייכנר, הי דרומה: הרבצ"ר שעבר לגור בקומונה, nrg, ‏ 2 בדצמבר 2010
  4. ^ אביחי רונצקי, הקרב ששינה את חיי, מעריב, 27.09.2009
  5. ^ אריה יואלי, ‏הרב דוב ביגון בראיון מיוחד: כל יהודי הוא מכון מאיר קטן, באתר "סרוגים", 21 במאי 2015
  6. ^ הרב אבי רונצקי הועלה לדרגת תא"ל, באתר ערוץ 7, 18 בספטמבר 2006.
  7. ^ קובי נחשוני, האלוף גנץ: צה"ל לא צריך לחשוש מריבוי הדתיים, באתר ynet, 15 בספטמבר 2010
  8. ^ א. ארצי, שעה טובה, ‏הרב אביחי רונצקי: "אני שונא את מדינת תל-אביב", באתר כיכר השבת, 3 ביוני 2010.
    הרב אבי רונצקי, ‏סירוב לסירוב פקודה, באתר בשבע - ערוץ 7, 28 במאי 2003
  9. ^ חנן גרינברג, הרב רונצקי מסביר: למה נסעתי בשבת, באתר ynet, 20 במאי 2008.
  10. ^ אבי יששכרוף, עמוס הראל, עופרת יצוקה עת להחליט, באתר הארץ, 11 בינואר 2009
  11. ^ קלמן ליבסקינד, "הערכים התהפכו לנו". ראיון פרידה מהרבצ"ר, באתר nrg‏, 21 במאי 2010
  12. ^ גילי כהןדו"ח מבקר המדינה מאבקים על חינוך חיילי צה"ל, באתר הארץ, 1 במאי 2012
  13. ^ יהושע בריינר‏, הרבנות הצבאית נגד הקהילה ההומו-לסבית, באתר וואלה! NEWS‏, 09 באוגוסט 2009
  14. ^ הרב הצבאי הראשי: הומוסקסואליות אינו נושא ראוי לעסוק בו בעיתון צבאי, באתר ‏mako‏‏, ‏10 באוגוסט 2009‏
  15. ^ עמוס הראל"צוק איתן" הסתיים, המערכה בין בנט ליעלון מתרחבת, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2014
  16. ^ מוטי לוי, הרב רונצקי: להעניש קולקטיבית את תושבי עוורתא על הפיגוע באיתמר, וואלה, 12.04.2011
  17. ^ חיים לוינסון, ראש ישיבת איתמר: אם האלימות תימשך, לא אשאר כאן, הארץ, 13.12.2011
  18. ^ הדס ריבק, ‏משיח כבר בא, באתר ‏mako‏‏, ‏24 במאי 2012‏.
  19. ^ יאיר אטינגרתוכנית בנט להעצמת הזהות היהודית, באתר הארץ, 21 במאי 2013
  20. ^ אור קשתי, היעד של מינהלת הזהות היהודית בתיכונים: "יצירת גל תודעתי להגברת אהבת המולדת", באתר הארץ, 9 ביולי 2013
  21. ^ מסמך: ההסכם הקואליציוני המלא של "הבית היהודי", באתר כיפה, 17 במרץ 2013 (סעיף 16)
  22. ^ עדו בן פורת, הרב רונצקי יתמודד בבית היהודי, באתר ערוץ 7, 6 בדצמבר 2014
  23. ^ nrg יהדות, הרב רונצקי הגיע לתרום כליה וגילה שיש לו סרטן, באתר nrg
    הרב אביחי רונצקי, עולם קטן, ‏הרב רונצקי בפרקי יומן: איך נצלתי ממוות, באתר "סרוגים", 13 במרץ 2016
  24. ^ פוסט בדף הפייסבוק של ישיבת איתמר
  25. ^ ההקדמה לספרו יומן חיי: מסע תשובה
  26. ^ חזקי ברוך, הרב אביחי רונצקי הלך לעולמו, באתר ערוץ 7, 1 באפריל 2018.