לדלג לתוכן

אבינעם וינוגרד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אבינעם וינוגרד
לידה 25 באוקטובר 1937
כפר הרא"ה, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 באפריל 2025 (בגיל 87) עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת בר-אילן עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה עיטור המופת עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אבינֹעם (פסח) וינוגרד (25 באוקטובר 193727 באפריל 2025) היה מורה, מפקח, חוקר ובעל תפילה. בעל עיטור המופת על פועלו במסגרת הרבנות הצבאית במהלך מלחמת יום הכיפורים.

אבינֹעם וינוגרד נולד וגדל בכפר הרא"ה, בנם של יונה ושמשון וינוגרד, שהיה המורה והמנהל הראשון של בית הספר המקומי. בצעירותו היה פעיל בתנועת הנוער בני עקיבא בשבט "מתנחלים", ואף שימש בה כמדריך. את השכלתו האקדמית רכש באוניברסיטה העברית, שם השלים תואר ראשון בגאוגרפיה, ובהמשך השלים תואר שני באוניברסיטת תל אביב בהיסטוריה של עם ישראל. את מחקרו לדוקטורט הקדיש להיסטוריה של עם ישראל בתקופת בית שני, תוך התמקדות בתקנות רבי יהודה הנשיא בעניין שמיטה ובמצוות נוספות התלויות בארץ.[1]

שירותו במלחמת יום הכיפורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת יום הכיפורים שירת אבינֹעם וינוגרד ביחידת קבורה פיקודית של הרבנות הצבאית בזירה הסורית. במסגרת תפקידו כראש חוליית זיהוי חללים, נטל חלק בטיפול במקרים הקשים והמורכבים ביותר, שבהם לא הצליחו גם אנשי מקצוע ותיקים לזהות את הנופלים. וינוגרד פעל במשך ימים ולילות במסירות ובנחישות לזהות חללים אלמונים ולהביאם לקבורה, תוך שהיווה דוגמה אישית לסובבים אותו.

בהמשך, התנדב לחיפוש גופות חללים בשטחי הקרבות, ותרם לאיתורם וזיהויים של רבים מהם. גם לאחר סיום תפקוד היחידה, התנדב להמשיך בשירותו ועסק בזיהוי חללים שגופותיהם הושבו ממצרים וסוריה. פועלו הנחוש הביא לזיהוי שמותיהם של חללים רבים, שאִפשר את קבורתם בשם ובכבוד. על מעשיו אלה, המתאפיינים במסירות נפש, אחוות לוחמים ודבקות במשימה, הוענק לו בשנת 1976 עיטור המופת על ידי הרמטכ"ל מרדכי גור.[2]

עיסוקו החינוכי והציבורי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

וינוגרד הקדיש את חייו לחינוך ושימש מורה אהוב ומוערך, ולאחר מכן גם מפקח במשרד החינוך. היה שותף עם רעייתו בתיה להקמת האולפנית בתל אביב. לאורך השנים שמר על קשר חם עם תלמידיו, שרבים מהם ראו בו דמות מופת.[1]

פעילותו הציבורית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצד עיסוקיו החינוכיים, שימש כחזן ובעל תפילה, ועמד בראש בית הכנסת "בית אל" בתל אביב, לבקשת הרב פרדס. בתפקיד זה פעל לקרב יהודים לתפילה ולמסורת. בנוסף הדריך טיולים בכל רחבי ישראל, והיה מוכר בידיעותיו הרבות בגאוגרפיה ובהיסטוריה של ארץ ישראל.[1]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

היה נשוי לבתיה ואב לשני בנים ושתי בנות. במשך שנים רבות התגורר במרכז תל אביב, עבר להתגורר בחשמונאים.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]