אביעד בר-חיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרופ' אביעד בר-חיים

אביעד בר-חיים (נולד ב-1944) הוא סוציולוג ישראלי וחוקר בתחום הסוציולוגיה של העבודה והסוציולוגיה של ארגונים. מראשוני תחום הניהול באוניברסיטה הפתוחה, ופרופסור בגמלאות במחלקה לניהול ולכלכלה באוניברסיטה הפתוחה. כמו כן, שהה במעמד של פרופסור אורח במכון לפסיכולוגיה ארגונית באוניברסיטת הומבולדט של ברלין ובמחלקה לניהול של האוניברסיטה הפתוחה בבריטניה. היה עמית מחקר בבית הספר לעסקים של לונדון (LBS), ועמית מחקר בהמכון לחקר העבודה (אנ') באוסלו (AFI), נורווגיה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בר-חיים נולד ברמת רחל. אמו, זלטה (זהבה) לבית שפיר, נולדה בקרינקי, פולין. אביו, עמנואל בר-חיים (במקור: הימלשטויב), נולד ברומני (עיר) באוקראינה, עלה לארץ, היה חבר בגדוד העבודה וממקימי הקיבוץ, וגם כתב ספר זיכרונות על התקופה.[1] בר-חיים למד בבית הספר היסודי בקיבוץ, ובבית הספר התיכון של זרם העובדים בית חינוך - תיכון עירוני ג' (ירושלים). לאחר סיום התיכון, שירת בשייטת הצוללות בחיל הים. עם תום שירותו, למד לתואר ראשון, שני ושלישי באוניברסיטה העברית בירושלים. סיים תואר ראשון בסוציולוגיה ובלימודים רוסיים וסלאביים ב-1971. סיים תואר שני בסוציולוגיה ב-1973. את עבודת המ.א. שעסקה במערכת יחסי העבודה ביישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי כתב בהדרכת פרופ' משה ליסק.[2] סיים תואר שלישי ב-1980. את עבודת הדוקטור שעסקה בשיתוף עובדים בניהול מפעלי תעשייה, בנייה ומלאכה כתב בהדרכת פרופ' רבקה בר-יוסף.[3]

במקביל ללימודיו היה בר-חיים עמית מחקר במכון לחקר עבודה ורווחה באוניברסיטה העברית בשנים 1973-1980, ושירת בשנים 1974-1980 כקצין מחקר וראש ענף מחקר במערך מדעי ההתנהגות (צה"ל).

בשנת 1983 החל לעבוד כמרצה באוניברסיטה הפתוחה. ב-2012 פרש לגמלאות, אך הוא ממשיך לכתוב ולחקור.

מחקרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרו של בר-חיים ממוקם בתחומי הסוציולוגיה של העבודה, הסוציולוגיה של ארגונים, התנהגות ארגונית, ניהול משאבי אנוש ויחסי עבודה.

במרחב הזה מתמקדים מחקריו בארבעה תחומים עיקריים:

  • שיתוף עובדים ודמוקרטיה תעשייתית. נושא שהחל לעסוק בו בעבודת הדוקטור שלו על שיתוף עובדים בניהול מפעלי ההסתדרות הכללית בתקופות שונות, ונושא זה המשיך להעסיק אותו גם בשנים שלאחר מכן במחקריו ההשוואתיים על תוכניות שיתוף עובדים עקיפות וישירות בכל העולם.
  • מחויבות ארגונית, שעליה ערך מחקרים יישומיים רבים בהיותו במערך מדעי ההתנהגות של צה"ל. מחקריו עסקו במחויבות לשרות, בעיקר בקרב משרתי שירות הקבע בצה"ל. בהמשך חקר את התופעה בקרב עובדים בארגונים עסקיים, ארגונים ציבוריים ועמותות. בספרו על מחויבות ארגונית כהתנהגות לא מתוגמלת, הוא מציע גישה חדשה לתחום על ידי חשיפת המחויבות לצדדים האפלים שלה בארגוני עבודה.
  • ניהול משאבי אנוש ויחסי עבודה. בתחום זה חקר סוגיות, כמו: סידורי זמן עבודה חליפיים (זאת בטרם העידן המוכר של עבודה נרחבת מן הבית); פרקטיקות של ניהול משאבי אנוש והקשר שלהן לצמיחה כלכלית; תופעת ה-Flexicurity, גמישות בשוק העבודה ו\או ביטחון תעסוקתי, במדינות החברות בארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי, וניהול רב תרבותיות וגיוון (אנ') בכוח העבודה.
  • אחריות חברתית של התאגיד (CSR) - בשנים האחרונות חקר ופרסם מחקרים בתחום הזה יחד עם שותפתו למחקר, ד"ר אור קרסין מהמחלקה לסוציולוגיה, למדע המדינה ולתקשורת של האוניברסיטה הפתוחה. שניהם פיתחו מודל מורכב להבנת הגורמים, שמביאים ארגונים ומנהלים לנהוג באחריות או בחוסר אחריות כלפי הסביבה, העובדים, והקהילה.

ספרים לקורסים שכתב במסגרת האוניברסיטה הפתוחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בר-חיים תרם לפיתוחם של קורסים רבים בניהול ובמינהל ציבורי במסגרת האוניברסיטה הפתוחה. מבין הקורסים האלה ראויים לציון שני קורסים, שהוא היה הכותב הראשי שלהם, ושזכו במהלך השנים לעשרות אלפי סטודנטים, בהיותם קורסי תשתית בתחום הניהול והסוציולוגיה של ארגונים:

  • ניהול משאבי אנוש. זה היה ספר הקורס הראשון (בשלושה כרכים) שפיתח בר-חיים באוניברסיטה הפתוחה. קורס זה, ובעיקר תוכן העניינים שלו, קבעו את המתכונת לקורסים דומים בנושא זה, באוניברסיטאות, במכללות ובתוכניות הכשרה שונות בארץ.
  • התנהגות ארגונית. ספר הקורס הזה (אף הוא בשלושה כרכים) הוא ספר שמשמש את אחד מקורסי המבוא, לא רק בלימודי ניהול, אלא גם במסלולים שונים במדעי החברה באוניברסיטה הפתוחה ובמוסדות אקדמיים נוספים.

תפקידי ניהול אקדמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל לעיסוקו במחקר, בהוראה ובכתיבת ספרים לקורסים של האוניברסיטה הפתוחה, מילא בר-חיים תפקידי ניהול אקדמי באוניברסיטה הפתוחה. בין הבולטים שבהם:

  • ראש הפיתוח האקדמי (כיום "דיקן הפיתוח וטכנולוגיות למידה").
  • ראש המחלקה לניהול ולכלכלה. בתקופת כהונתו, ובשיתוף עם חברות וחברי סגל במחלקה, הוחל ללמד תואר שני בניהול (MBA), והוכנו מסלולים חדשים במסגרת המחלקה, כמו: הנדסת תעשייה וניהול וחשבונאות.
  • הקים ועמד בראש מכון המחקר של האוניברסיטה הפתוחה למדיניות, כלכלה פוליטית וחברה.
  • היה נציג האוניברסיטה הפתוחה באגודה הישראלית לחקר יחסי עבודה, ובשנים 2011-2013 כיהן כיו"ר האגודה.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

היה נשוי לרחל בר-חיים (1946-2013), מתרגמת מגרמנית, עד לפטירתה.[4] אב לשלושה.

מתגורר במבשרת ציון.

מבחר מפרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Participation programs in work organizations, Quorum Books, Greenwood Publishing Group, Westport, Connecticut, 2002
  • Workers' Participation in Management: Integration versus Co-optation or Segregation, Economic and Industrial Democracy, 1984, 5, 341-357
  • The Desire for Workers' Participation: Conflicting Forces in the Workplace, Relations Industrielles, 1984, 39, 2, 301-312
  • Ideology, solidarity, and work values: the case of the Histadrut enterprises, (with G. Berman) Human Relations, 1991, 44, 4, 357-370
  • Organizational commitment: the case of unrewarded behavior, World Scientific, New Jersey, 2019
  • Rethinking Organizational Commitment in Relation to Perceived Organizational Power and Perceived Employment Alternatives, International Journal of Cross Cultural Management, 2007, 7, 2, 203-217
  • Practices of Human Resource Management and Perceived Organizational Growth, Bulletin of Comparative Labour Relations, 2008, Vol. 65. Special issue on global labour market: from globalization to flexicurity (Eds. Roger Blanpain and Michele Tiraboschi), Kluwer Law International, Ch. 9, pp. 169–180
  • A Multilevel Model of Responsibility Towards Employees as Dimension of Corporate Social Responsibility (with Orr Karassin), Journal of Management and Sustainability, 2018, Vol. 8, No. 3, pp. 1-15
  • CSR-Related Employment Relations and HRM Practices at Small and Medium-Sized Enterprises vs. Multinational Corporations (with Orr Karassin), Journal of Human Resource and Sustainability Studies.2022, 10, 44-66

בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • (עם זאב שביט), סידורי זמן עבודה חליפיים, ירושלים, מכון ירושלים לחקר ישראל, 1987.
  • "דפוסי השתלבות עדתית בקרב הקצונה הבכירה בצה"ל", מגמות, כרך ל', מס' 3, 1987, עמ' 276-287.
  • "שריף בערבות המפעלים ההסתדרותיים - מנהל כוח-אדם ב'כור' ", רבעון לכלכלה, מס' 145, 1990, עמ' 219-229.
  • (עם אור קרסין), "כיצד רגולציה משפיעה על אחריות תאגידית: אחריות תאגידית לסביבה בתרחישי רגולציה שונים", ביטחון סוציאלי, 105, אוגוסט 2018, עמ' 17-49.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אתר האינטרנט הרשמי של אביעד בר-חיים (דף אישי) באתר האוניברסיטה הפתוחה (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עמנואל בר-חיים, בדרך אל רמת-רחל (זכרונות מי שהיה חבר בגדוד העבודה ומבוני רמת-רחל), ירושלים: הספריה הציונית, 1972 (הוצאה שנייה 2022)
  2. ^ אביעד בר-חיים, מערכת יחסי העבודה ביישוב היהודי בא"י בתקופת המנדט עד תום מלחמת העולם השנייה (בהדרכת משה ליסק), ירושלים: האוניברסיטה העברית, המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה חברתית, 1972
  3. ^ אביעד בר-חיים, שיתוף עובדים בניהול מפעלי תעשייה, בנייה ומלאכה (בהדרכת רבקה בר-יוסף), ירושלים: האוניברסיטה העברית, המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, 1980
  4. ^ רחל בר-חיים, באתר לקסיקון הספרות העברית החדשה