אבישי גרוסמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אבישי גרוסמן
אין תמונה חופשית
לידה 1937 (בן 85 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת חיפה, מכון שלום הרטמן עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אבישי גרוסמן (נולד ב-1937) הוא מחנך, מורה וסופר ישראלי.

שורשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו של אבישי, משה גדליהו גרוסמן, נולד בלודז' בשנת 1910 למשפחה מרובת ילדים, עשרה במספר. המשפחה השתייכה למעמד הבינוני שהתפרנסה מבית-מלאכה לפחחות שבו הועסקו מספר עובדים, בעוד שאמו של אבישי, אווה לבית הורוביץ ילידת 1909 ניהלה חנות לצבעים. כל הילדים זכו לחינוך תיכוני.

אביו למד בבית הספר יבנה ששפת ההוראה בו הייתה עברית. כבר בגיל 13 הצטרף לקן של תנועת הנוער השומר הצעיר בלודז' ובהמשך היה מדריך וראש הקן. השומר הצעיר חינכה את חניכיה להגשמה עצמית ולחיי קיבוץ שיתופיים בארץ ישראל. בשנת 1929, על-פי "צו התנועה" הפסיק את לימודיו ועלה ארצה, במסגרת של הגרעין (קבוצה) שמנה 15 חברים, שהצטרף בארץ לתנועת הקיבוץ הארצי; הגרעין נשלח למושבה כרכור להכשרה (הכנה לקיבוץ), אבל בגלל קשיים שנבעו מחוסר מים לפיתוח משק חקלאי במקום, עבר הגרעין (שבינתיים גדל ל-45 חברים) כעבור 9 חודשים, למושבה חדרה, שבה קיימו במידת האפשר חיי קיבוץ שיתופיים. בחדרה חי הגרעין שלוש שנים עד שמוסדות הקיבוץ הארצי החליטו לשלוח אותו להשלים את קיבוץ עין שמר, שסבל אז מחוסר בחברים. גרוסמן-האב החל בפעילות ציבורית כבר בחדרה שם כיהן כחבר במועצת הפועלים. בעין שמר הוא עבד במרוצת השנים בדיר הכבשים, בפרדס, בגן הירק, בענף עצי הפרי, בזגגות וגם היה גזבר הקיבוץ אבל, בעיקר, מילא תפקידים כלכליים מחוץ לקיבוץ: בהנהלת תנובה, בחברת מוצרי תכן, בגרנות- מפעלים אזוריים, בארגון משקי עמק חפר ובהנהלת הקרן הארצית של הקיבוץ הארצי.[1]

אמו של אבישי הכירה את אביו בשומר הצעיר בלודז' ועלתה כמוהו לארץ ישראל והצטרפה לקיבוץ עין שמר. היא הייתה מטפלת ילדים, ורכזת ועדת החינוך לגיל הרך של הקיבוץ.

אבישי העריץ את הוריו והוא הקדיש לזכרם את ספרו האוטוביוגרפי "להגיע למקום שממנו התחלנו" במילים הבאות: ”להורי שהקדישו את כל חייהם לנסיון לבנות חברה חדשה של ערכים אנושיים נעלים, חברה קיבוצית שהפכה להם ולי, לבית ותוכן חיים כאחד“. ובספר אחר שלו כתב ש"מפעל חייהם של הורי היה גם מפעל חיי שלי".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרוסמן נולד ב-29 בפברואר 1937, בקיבוץ עין שמר וחי בו עד היום. הוא התחנך במוסד החינוכי האזורי מבואות עירון שליד הקיבוץ. הוא שירת בצה"ל כאלחוטאי. כשחזר לעין שמר, נבחר להיות מזכיר החטיבה הצעירה בקיבוץ ועבד ברפת ואחר-כך בגידול כבשים.

ב-1961, נשלח על ידי תנועת השומר הצעיר להדריך נוער עירוני להגשמה עצמית בקיבוץ, וזאת, בתפקיד של ראש "קן" (סניף) מרכז בתל אביב (קודמו בתפקיד היה עוזיאל וכסלר, מי שלימים יהיה מנכ"ל הרשות לפיתוח ירושלים). גרוסמן ראה את ייעודו כמחנך וכפעיל חברתי במסגרות קיבוציות ולשם כך ביקש וקיבל מהקיבוץ חופשת-לימודים וסיים תואר ראשון בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת חיפה, ובהמשך, השתלם בירושלים במכון שכטר וקיבל תואר שני במדעי היהדות, וממכון הרטמן במדעי היהדות. ואכן, במשך שנים ארוכות היה גרוסמן מחנך, ואחר-כך מנהל המוסד החינוכי מבואות עירון.

פעילותו הרעיונית - חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרוסמן היה חסר בקבוצה של אנשי רוח בתנועה הקיבוצית, מבני הדור השני[2], שהוציאה לאור את הקבצים: "שיח לוחמים" (1967)[3], "חברה שסועה: מבט מן השמאל החילוני" ו"בין העצים". בעיצומה של האינתיפאדה הראשונה קרא: "לא עוד 'ראשונים תמיד אנחנו' בלי לשאול לאן"[4].

בשנים 1976 - 1979 ניהל גרוסמן (ביחד עם אריה סלוצקי) את המחלקה הרעיונית - פוליטית של הקיבוץ הארצי. בשנים אלה הייתה המחלקה פעילה בארגון והכנה של הוועידה הי"ב של הקיבוץ הארצי, בהכנה של כנסים אזוריים ו"בימות בירור" של נושאים פוליטיים, וגיוס פעילים מהקיבוצים לקראת הבחירות הכלליות של שנת 1977 להצבעה בעד מפ"ם. בהמשך, היה גם מרצה בגבעת חביבה ובכנסים של מכינת הגליל למנהיגות.

ביוני 1988, גרוסמן קרא לקיבוץ הארצי לתמוך בסגן אלוף (מילואים) דב ירמיה במאבקו הציבורי למען סירוב לשרת בשטחים ביהודה ושומרון (יו"ש) מסיבות אידאולוגיות[5]. הקיבוץ הארצי לא נענה לקריאה זו.

גרוסמן היה בעל טור קבוע במוסף "חותם" של "על המשמר" וב"הדף הירוק". הוא פרסם מאמרים פובליציסטיים בכתבי עת שונים, בהם "שדמות: במה לתנועה הקיבוצית", "כיוונים חדשים: כתב עת לענייני ציונות, יהדות, מדיניות, חברה ותרבות ","הדים (הקיבוץ הארצי)", "החינוך המשותף", "מפנה:במה לענייני חברה","יעד - מאסף העבודה הציונית והסוציאליזם", "נקודה", "חברה", ו"הקיבוץ וסביבתו".

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בין צעירים, עורך יחד עם מוקי צור, שיחות בצוותא בתנועה הקיבוצית, הוצאת עם עובד, 1969
  • צעירים וקיבוץ, עורך יחד עם אורי ובר, חוברת רקע ומקורות, 1981
  • אדם וצבא במציאות הישראלית, עיסוק בדילמות, בהווית חיים, הוצאת מרכז ההדרכה של גבעת חביבה, 1994
  • להגיע למקום שממנו התחלנו, ספריית פועלים, 2003
  • מה שרואים משם, הוצאת מערכת קיבוץ דליה, 2005
  • השולחן העגול, עורכת אורית פראג, 8 סיפורי בוררות, 2005
  • סדקים בארץ ובשמיים, הוצאת מערכת קיבוץ דליה, 2012
  • ימים צורבים, יומן 2005 - 2017, ספריית פועלים, 2019

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרוסמן הכיר את חגית, ילידת קיבוץ מרחביה, מי שתהיה אשתו, בקיבוץ מצר שם עבדה במרפאת הקיבוץ. בשנת 1970 הם התחתנו וחגית עברה לעין שמר שבה חייה כל ימי חייה.

בעין שמר עבדה גם-כן במרפאת הקיבוץ בתור אחות מוסמכת. כעבור שנים, עבדה ב"בית הדורות", בית הסיעוד לחברי-הקיבוץ. איתרע מזלה, וחגית עצמה חלתה באלצהיימר בגיל 61. גרוסמן טיפל בה וסעד אותה במסירות ובאהבה בדירתם המשותפת בעין שמר במשך 13 שנים, כשהוא מסתייע ברופא הקיבוץ ובמטפלות סיעודיות, מתוך שכנוע עצמי שעדיף לחגית הטיפול בבית המשפחתי מאשר בבית הסיעוד הקיבוצי.

גרוסמן החל לכתוב יומן במאי 2005 כשהחלו סימני המחלה, והתמיד בכתיבתו עד לחודש ינואר 2018. חגית נפטרה ביולי 2018. על המניע לכתיבת היומן, שהוא אינטימי וחושפני ביותר, הסביר כי זו דרכו להתמודד עם המציאות ושהיומן מהווה לו עוגן לשיחות עם עצמו בעניין מחלת אשתו נטולת המרפא. היומן התפרסם כספר שכותרו "ימים צורבים" בהוצאת ספריית פועלים.[6]

גרוסמן אלמן ואב לשלושה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על-פי כתבי-יד של משה גרוסמן הנמצאים בארכיון של קיבוץ עין שמר
  2. ^ הקיבוץ ובעיית זמננו, על המשמר, 27 ביולי 1969
  3. ^ לילי גלילי, היום יש כאלה שיורים ויש כאלה שבוכים, באתר הארץ, 27 במאי 2001
  4. ^ יגאל וילפנד, ראש קיבוצי, מעריב, 18 באפריל 1988
  5. ^ יגאל וילפנד, בסירוב לשרת בשטחים, עיתון "מעריב", 8 ביוני 1988
  6. ^ עודד הון כתב ביקורת על הספר של גרוסמן תחת הכותרת "הימים הצורבים של אבישי גרוסמן" בשבועון הקיבוצים "הזמן הירוק" מס' 1680 מתאריך 23 במאי 2019