אבישי מילשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אבישי מילשטיין
אבישי מילשטיין
לידה 27 באפריל 1964 (בן 53)
פתח תקווה
עיסוק מתרגם עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים פרס התיאטרון הישראלי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
לאורה ריבלין ועודד קוטלר, "הבנליות של האהבה", בית ליסין, 2009
לאורה ריבלין וויטלי פרידלנד, "סיפור חדש-ישן", בית ליסין, 2014

אבישי מילשטיין (נולד ב-27 באפריל 1964) הוא מחזאי, במאי, מתרגם ודרמטורג ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבישי מילשטיין נולד בפתח תקווה וגדל עד גיל 18 ברמת גן, בן יחיד לשני הורים ילידי פולין, ניצולי שואה מפולין.

בוגר לימודי מוזיקה; פסנתר ותאוריה, אצל יריב אזרחי, בנימין ברעם ורינה דוידוב – בקונסרבטוריון "רון", תל אביב (1981-1970).

התחיל לשחק בהצגות בגיל עשר, בתיאטרון בארץ עוץ. השתתף בהצגות הילדים: "היידי בת ההרים", "שמלת השבת של חנה'לה", "תום סוייר", "חסמבה" (בתפקיד ירון זהבי). השתתף בתפקידים קטנים בסרטים "נועה בת 17" (בבימויו של יצחק צפל ישורון, 1982), "ג'וזף ומרי - סיפור אהבה", "החורף האחרון" (בבימויו של ריקי שלח, 1984), בסרטי פרסומת ובתוכניות טלוויזיה שונות.

בוגר בית הספר התיכון ע"ש "תלמה ילין" במגמת תיאטרון (1982-1978), במהלך לימודיו זכה במלגת תלמיד מצטיין (1982). בכיתתו למדו רוני פינקוביץ', דודו בן-זאב, ארז שפריר ודלית מילשטיין.

בהיותו תלמיד בתלמה ילין הציגו בבית הספר את "אופרה בגרוש" מאת ברכט ווייל. מילשטיין, שאהב מאוד את היצירה, הלך ללמוד גרמנית. הוא למד במכון גתה, תל אביב ודיסלדורף (1985-1981) וזכה בשתי מלגות. בוגר סדנת תסריטאות, בית צבי, 1985.

בצה"ל שירת כאלחוטן בחיל הקשר בפיקוד מרכז והיה חייל מצטיין צה"לי.

בהיותו בן שש עשרה, ב-1980, מילשטיין ביים לראשונה יצירה שכתב, "אם נקר ניקר וזה ניקור – אם זמר זימר וזה בידור", אופרה אותה הלחין דורי פרנס (אז בן שבע עשרה); קופרודוקציה בין תלמה ילין ובית ליסין, מאי, 1980.

מחזהו "אז כמוות", בבימויה של שוש רייזמן, הוצג בפסטיבל עכו, 1987 וזכה בציון לשבח למחזה ולהפקה.

למד תיאטרון, ספרות ובלשנות גרמנית, באוניברסיטת מינכן, גרמניה, 1990-1986. עבר סדנאות שונות: בימוי, מייקל אלפרדס, אונ' ת"א, 1994; משחק שייקספיר, ג'ון ברטון, אונ' ת"א, 1995; משחק, ורנר רלשטאפ, האקדמיה לאמנויות הבמה, ציריך, במסגרת הפורום הבינלאומי, פסטיבל ברלין, 1996; עבר סדנאות סיפור וקומדיה אצל רוברט מקי, תל אביב 2005 ו-2006.

מילשטיין ייסד את תיאטרון "נוצר", קבוצת התיאטרון העצמאית הגדולה בישראל, ביחד עם דלית מילשטיין (אין קשר משפחתי ביניהם) וכיהן כמנהלו האמנותי ושל העמותה לקידום תיאטרון ביפו (2004-1991).

ההפקה הראשונה של תיאטרון נוצר הייתה "מחזות מלחמה" ("הילד שנזרק לתוך האש" ו"אנשי קופסאות השימורים") מאת אדוארד בונד. ההפקה גדולת הממדים הועלתה בפסטיבל עכו, אוקטובר, 1992 וזכתה בפרסי העיצוב וההצגה האורחת. ("הילד שנזרק אל תוך האש" הועלה החל ממרץ, 1993, בבית ציוני אמריקה, והיה, למעשה, ההפקה שחנכה את מרכז הפרינג' שהוקם אז ביוזמת משרד החינוך והתרבות).

ב-1997, מילשטיין ביים את הבכורה הישראלית של המחזה הקלאסי "פנתיסילאה", מאת היינריך פון קלייסט, במסגרת תיאטרון נוצר. ההפקה התארחה בפסטיבל פורצי הדרך, אאכן, גרמניה. מחזהו הראשון שהוצג בתיאטרון רפרטוארי היה "פיבניצה", אותו גם ביים בהבימה ב-1994. דרמטורג ויועץ אמנותי לתיאטרון הבימה (1995-1990).

דרמטורג אורח להפקת "הסוחר מוונציה" בבימויו של חנן שניר, התיאטרון הלאומי הגרמני, ויימאר, 1995 ופסטיבל ישראל, ירושלים, 1996.

דרמטורג ויועץ אמנותי לתיאטרון בית ליסין החל מ-1995 ועד היום (2016).

מייסד המגמה לתיאטרון, תיכון אליאנס, תל אביב, ומנהלה 2001-1997. לימד משחק והעביר סדנאות לכתיבה יוצרת וכיתות אמן במסגרות שונות בגרמניה ובישראל.

עורך ושותף ראשי של הספר: Israeli Drama, קובץ תקצירים באנגלית של מחזות ישראליים נבחרים להפצה בנציגויות רשמיות של ישראל בעולם ואצל מנהלי פסטיבלים בינלאומיים, יוזמה והוצאה לאור של קשתו"ם (אגף קשרי תרבות ומדע), במסגרת משרד החוץ הישראלי, 2000; מהדורה מחודשת בעריכתו יצאה ב-2009.

יוזם, מייסד ומנהל אמנותי של פסטיבל "פותחים מסך" למחזאות ישראלית צעירה, בתיאטרון בית ליסין, משנת 2000.

החל מ-2003 היה מרצה לכתיבה דרמטית, באוניברסיטת הילדסהיים, גרמניה. מורה ובמאי בבית צבי, סטודיו למשחק ניסן נתיב, אוניברסיטת תל אביב ותיכון תלמה ילין. חבר ועדת ההיגוי של המכון למחזאות ישראל, מ-2004.

יוזם אירועי "ישראדרמה – זרקור על דרמה ישראלית בשפה הגרמנית", במסגרת המכון למחזאות ישראלית ומשרד החוץ ומנהלו האמנותי של הפסטיבל בשנים 2005, 2010 ו-2012.

יוזם, מייסד ומנהל אמנותי של פסטיבל "פותחים במה" למחזאות ישראל צעירה, בתיאטרון בית ליסין, משנת 2005.

ב-2007 ביים את "רצח" מאת חנוך לוין במסגרת פסטיבל FIND בתיאטרון שאוביהנה, ברלין. ב-2008 ביים את "מיין קאמפף" מאת ג'ורג' טאבורי; התיאטרון העירוני של פרייבורג, גרמניה, בשיתוף מוזיאון E-Werk. המחזה מספר על יהודי שחונך את היטלר בתחילת דרכו ומניע אותו לכתוב את "מיין קאמפף".

יועץ אמנותי לפסטיבל FIND, פוקוס על מחזאות ישראלית, תיאטרון שאוביהנה, ברלין, מרץ-אפריל 2007.

יועץ אמנותי לפסטיבלים בינלאומיים למחזאות ישראלית: אולם, גרמניה, 2008; בודפשט, הונגריה, 2007; GAT, ברלין, 2006.

העניק ייעוץ אמנותי ודרמטורגיה על בסיס עצמאי לגופים נוספים: התיאטרון הקאמרי, תיאטרון אורנה פורת, תיאטרון באר שבע, תיאטרון אחד.

מנהל אמנותי שותף (ביחד עם יאן לינדרס) של פרויקט "קשרי משפחה" (Familiebande), פרויקט משותף בין תיאטרון בית ליסין, תל אביב והתיאטרון העירוני של היידלברג, גרמניה. במסגרתו הועלו שש הפקות דו-לאומיות החל ממאי, 2009. הפרויקט מומן על ידי Kulturstiflung des Bundes, ברלין, משרד החוץ הישראלי, ממשלת באדן-וירטמברג, עיריית היידלברג וגופים פרטיים ונחשב למקיף ביותר מבין פרויקטים לשיתוף פעולה עם תיאטראות זרים בשנים האחרונות.

מנהל אמנותי של התוכנית הישראלית, פסטיבל "שוק המחזות", היידלברג, גרמניה, 2010.

מילשטיין ביים את "הבנאליות של האהבה" מאת סביון ליברכט בתיאטרון בית ליסין, ינואר, 2009, הפקה עליה זכה בפרס התיאטרון הישראלי להפקת המחזה המקורי של השנה, 2010. ההפקה פתחה את פסטיבל "שוק המחזות", היידלברג, 2010 והתארחה בתיאטרון העירוני של פרייבורג, גרמניה, מאי, 2010.

ב-2011 ביים את "הסוחר מוונציה" מאת שייקספיר, התיאטרון העירוני של פרייבורג, גרמניה, כשבתפקיד הראשי כיכב דורון תבורי.

מייסד ומנהל פדגוגי של בית הספר למחזאות של תיאטרון בית ליסין בשיתוף סדנאות הבמה; בית הספר נפתח בינואר, 2012.

ב-2012 שב באופן חד-פעמי למשחק מששיחק בהצגה "מקסי ואני", שהציגה בבית ליסין. גילם את דמותו של אורסין, לצידו שיחקו יגאל נאור, שלומי טפיארו, נתי קלוגר ומרים זהר.

בספטמבר 2015 עלתה בבית ליסין ההפקה של מחזהו "לא לשכוח לאהוב - Love Hurts". ההפקה מבוססת על 35 ראיונות שנערכו עם זוגות מעורבים, ישראלים וגרמנים, והיא מספרת את סיפוריהם, 70 שנה אחרי אושוויץ ו-50 שנה בדיוק אחרי החתימה על היחסים הדיפלומטיים בין גרמניה לישראל. ההפקה עלתה כקופרודקציה עם התיאטרון הממלכתי של באדן (Badisches Staatstheater).

מילשטיין הוא אסטרולוג מוסמך.

נשוי למרית לבית יפה, שחקנית בעברה וכיום פסיכותרפיסטית ומטפלת באמנויות, הם מתגוררים בתל אביב ולהם שלושה ילדים.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2001 - פרס סיימון גרדינר למחזאות להצגה "הגבול והשיבה", מאת ובבימויו של מילשטיין, תיאטרון נוצר.
  • 1992 – פרס העיצוב ופרס ההפקה האורחת בפסטיבל עכו למחזות "הילד שנזרק לתוך האש" ו"אנשי קופסאות השימורים", מחזות מלחמה I ו-II מאת אדוארד בונד. הצגות של תיאטרון נוצר בבימויו של מילשטיין.
  • 1987 – ציון לשבח למחזה "אז כמוות" ולהפקה בפסטיבל עכו.

אודות מחזותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אז כמוות

מפגש בין שני חברים מהתיכון, שנקלעו למריבה רומנטית בגלל בחורה. אחד מהם נסע לאירופה ונהפך לאיש אקדמיה והשני הוא איש עסקים הדוניסט החי בישראל. הם נפגשים כעבור שנים של נתק, כשהאינטלקטואל מגיע לבית חברו כדי לנקום על כך שהוא לקח ממנו את אהובתו. בימוי: שוש רייזמן, כוריאוגרפיה: גבי אלדור. שחקנים: יואל דרורי, רות חרל"פ, עינת סלע-וייץ ואברהם שושנה.

  • מעיין

בחורה שמוכנה לעשות הכול על מנת להצליח כשחקנית, חוברת לבמאי מגלומן, משנה עצמה ואת דמותה בהתאם. אופרה אותה מילשטיין כתב וביים בסטודיו למשחק ניסן נתיב, עם מוזיקה של דורי פרנס.

  • פנתיסיליאה

המאבק בין הגיבור היווני אכילס למלכת היוונים פנתיסיליאה. עיבוד של מילשטיין למחזה של היינריך פון קלייסט, אותו ביים בתיאטרון נוצר. בהצגה שיחקו אמרי איבגי, זיו באליסיאנו, דודו בן-זאב, אריאנה גוטמן, עירית הורוביץ, מרית יפה, פביאנה מיוחס, פיני מיטלמן, דלית מילשטיין, תמר מילשטיין, יוסי רחמני, דן שצמן וסיגלית תמיר.

  • פיבניצה

תסריטאי ישראלי מצליח בהוליווד מתבקש לכתוב תסריט אישי על אביו ניצול השואה. מכיוון שאביו מעולם לא שוחח עמו על השואה, הוא בודה מליבו סיפור הרואי. יום אחד אביו מגיע לבקר אותו באתר הצילומים ושניהם מתעמתים על הנראטיב בסיפורו של אביו. המחזה הוצג בהבימה, בתפקידים הראשיים שלום שמואלוב, אברהם רונאי ועמי ויינברג.

  • הגבול והשיבה

דרמה מיתולוגית אודות שני אלים, גבר ואישה, שמספרים סיפורים על בני אדם ואנשים נולדים מהסיפורים הללו. יום אחד פורצת ביניהם מריבה רומנטית ובזעמו הגדול הוא כורת את לשונה ואין מי שיספר את הסיפור ובני האדם צריכים לספר את הסיפורים של עצמם. שיחקו דוד בן-זאב, מרית יפה, דלית מילשטיין, שפרה מילשטיין וסיגלית תמיר.

מחזות שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כמה הרוגים זה טבח? נכתב בהזמנת תיכון אורט לוד לרגל אירוע אינטראקטיבי בנושא פרשת "דיר יאסין; בימוי: שפרה מילשטיין; מאי, 2015.
  • חור בעננים; המחזה נכתב בהזמנת תיאטרון "מקסים-גורקי" מברלין. פרזנטציה של 2 סצינות ממנו הועלתה במסגרת אירועי "זרקור על מחזאות ישראלית", בתיאטרון הלאומי הבימה, ספטמבר, 2005.
  • הגבול והשיבה, (בהשראת סיפורים מאת דלית מ. לביא), תיאטרון נוצר, ספטמבר, 2000 (המחזה זכה בפרס סיימון גרדינר למחזאות, 2001; הועלה כהפקת קריאה בפסטיבל המחזאים, קנברה, אוסטרליה, ובפסטיבל Act-In לתיאטרון אירופי מודרני, לוקסמבורג, 2001).
  • הרומן שלי עם ברכט, התיאטרון העירוני חיפה, 1996.
  • פיבניצה, התיאטרון הלאומי הבימה, 1994.
  • מסביב לעולם בשמונים יום, המכון הצרפתי בישראל וצוותא, 1985.
  • ברית כרותה, הפקה פרטית בצוותא, 1984.
  • אם נקר ניקר וזה ניכור - אם זמר זימר וזה בידור, תלמה ילין ובית ליסין, 1980.

הצגות שביים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "האורסטיאה" מאת אייסכילוס, תיאטרון נוצר, ספטמבר, 2016.
  • "פילוקטטס" מאת היינר מולר; תיאטרון החאן, ירושלים, אפריל, 2016.
  • "סיפור ישן – חדש" מאת ג'סי אייזנברג; תיאטרון בית ליסין, תל אביב, יולי, 2014.
  • "הכל אודות אמא" מאת סמואל אדמסון/אלמודובר; תיאטרון תהל, תל אביב, נובמבר, 2013.
  • "הפרדס" מאת יוסף בר-יוסף; תיאטרון בית ליסין, ינואר, 2013.
  • "אבא שלי" מאת קריסטו זאגור; קריאה מבויימת במסגרת פסטיבל "פותחים במה" של תיאטרון בית ליסין; קופרודוקציה עם התיאטרון העירוני של היידלברג במסגרת פרויקט "קשרי משפחה"; ספטמבר, 2011
  • "הסוחר מוונציה" מאת שייקספיר, התיאטרון העירוני של פרייבורג, גרמניה; מרץ, 2011 (ההפקה הועלתה בפסטיבלים בבאדן, שווייץ ובימי התיאטרון של קרלסרוהה).
  • "תרופה" מאת מאיה שעיה; התיאטרון העירוני של היידלברג, נובמבר, 2010. במסגרת פרויקט "קשרי משפחה" בשיתוף תיאטרון בית ליסין; ההפקה התארחה בתל אביב בפסטיבל "פותחים במה", ספטמבר, 2011.
  • "הפי אנד" מאת עידו נתניהו; תיאטרון בית ליסין, אוגוסט, 2010. (במסגרת פסטיבל "פותחים במה").
  • כעיוורת בלילה (Nachtblind), מאת דריה שטוקר; התיאטרון העירוני אולם (Ulm), גרמניה, נובמבר, 2009.
  • הבנאליות של האהבה מאת סביון ליברכט; תיאטרון בית ליסין, ינואר, 2009. פרס התיאטרון הישראלי להפקת המחזה המקורי של השנה, 2010. ההפקה פתחה את פסטיבל "שוק המחזות", היידלברג, 2010 והתארחה בתיאטרון העירוני של פרייבורג, גרמניה, מאי, 2010.
  • מיין קאמפף מאת ג'ורג' טאבורי; התיאטרון העירוני של פרייבורג, גרמניה, בשיתוף מוזיאון E-Werk, פרייבורג; מרץ, 2008.
  • רצח (Mord), מאת חנוך לוין; פסטיבל FIND, תיאטרון שאוביהנה, ברלין, מרץ, 2007.
  • מאה, מאת יגאל זקס; התיאטרון הקאמרי, פברואר, 2007
  • ארבעה בנובמבר, מאת עידן זילברשטיין; פסטיבל תיאטרון קצר, צוותא, דצמבר, 2005.
  • מאה, מאת יגאל זקס, קריאה מבויימת, "משישה יוצא אחד", התיאטרון הקאמרי, יוני, 2005.
  • בין חברים, מאת ג'ו הורטואה, תיאטרון באר שבע, נובמבר, 2004.
  • פנתר של נייר, מאת עמיר ממן, פסטיבל "פותחים מסך", בית לסין, מאי, 2004.
  • קיסריה סופ"ש, מאת גורן אגמון, תיאטרון בית ליסין, מאי, 2004.
  • קרנפים, על פי יונסקו, תיאטרון נוצר, דצמבר, 2003.
  • טיפוסים של רצון, עבודה משותפת עם סטודנטים, אוניברסיטת הילדסהיים, גרמניה, יולי, 2003.
  • אביב מתעורר, מאת פרנק וודקינד, סטודיו ניסן נתיב, ירושלים, פברואר, 2003.
  • שבר ענן, מאת מרים קייני, (עם ציפי פינס), תיאטרון בית ליסין, נובמבר, 2002.
  • יציאת מצרים 2002, מאת בעז גאון, פסטיבל "פותחים מסך", יוני, 2002.
  • מקום, מאת שולמית לפיד, פסטיבל לתיאטרון קצר, צוותא, מרץ, 2002.
  • החיים כמו ..., מאת בן הכט, פסטיבל "פותחים מסך", בית ליסין, יוני, 2001.
  • גדול וקטן, מאת בותו שטראוס, אוניברסיטת תל אביב, מרץ, 2001.
  • "אבנים" מאת עידו אשד; קריאה מבויימת, בית הספר לכתיבת דרמה, צוותא, תל אביב, יוני 2001.
  • הגבול והשיבה, מאת אבישי מילשטיין, תיאטרון נוצר, ספטמבר, 2000.
  • הרומן הראשון שלי, מאת דונלד מרגוליס, תיאטרון בית-ליסין, מאי, 2000.
  • סדקים בבטון, מאת צדוק צמח, פסטיבל "פותחים מסך", תיאטרון בית-לסין, מרץ, 2000
  • פנתסילאה, מאת היינריך פון קלייסט. תיאטרון נוצר. בכורה עולמית: אוקטובר, 1997, פסטיבל פורצי הדרך, אאכן, גרמניה. בכורה ישראלית: דצמבר, 1997, אלהמברה, יפו.
  • הטירוף הזה שקוראים לו תיאטרון, ערב קטעי תיאטרון, תיאטרון נוצר בבית ברחוב קדם, פברואר, 1997.
  • ג'ו ובטי, מאת מארי מדניק, תיאטרון קריאה בבית ליסין, מרץ, 1996.
  • מינה פון בארנהלם, מאת לסינג, בית צבי, אפריל, 1996.
  • סיפורים מיערות וינה, סטודיו ניסן נתיב, תל אביב, מרץ, 1996.
  • המציצן, מאת ג'ורג' טבורי, אוניברסיטת תל אביב, מאי, 1995.
  • מארה/סאד, סטודיו ניסן נתיב, ירושלים, פברואר, 1995.
  • אנשי קופסאות השימורים, תיאטרון נוצר בתחנת הכוח רדינג, מאי, 1994.
  • חיי אדם ברייך, על פי ברכט, תלמה ילין, מרץ, 1994.
  • משדר טלוויזיה, מאת מישל וינאבר, תיאטרון קריאה בתיאטרון הלאומי הבימה, מרץ, 1994.
  • פיבניצה, התיאטרון הלאומי הבימה, פברואר, 1994.
  • באאל, מאת ברכט, סטודיו ניסן נתיב, ירושלים, אפריל, 1993.
  • הילד שנזרק לתוך האש ואנשי קופסאות השימורים, מחזות מלחמה I ו - II מאת אדוארד בונד. תיאטרון נוצר בפסטיבל עכו, אוקטובר, 1992. (פרסי העיצוב וההצגה האורחת). ("הילד שנזרק אל תוך האש" הועלה החל ממרץ, 1993, בבית ציוני אמריקה, ולמעשה היה ההפקה שחנכה את מרכז הפרינג').
  • טוב, מאת ס. פ. טיילור, סטודיו ניסן נתיב, ירושלים, יולי, 1992.
  • נפוליון - חי או מת!, מאת נסים אלוני, סטודיו ניסן נתיב, תל אביב, ינואר, 1992.
  • מעיין, אופרה מאת אבישי מילשטיין ודורי פרנס, סטודיו ניסן נתיב, תל אביב, ינואר, 1991.
  • כל הצפיות, כל החלומות... - 45 שנה לתיאטרון הקאמרי, התיאטרון הקאמרי, מרץ, 1990.
  • מעבר לנהר, מאת עידו ריקלין, תיאטרון קריאה בתיאטרון הקאמרי, נובמבר, 1989.
  • אם נקר ניקר וזה ניכור - אם זמר זימר וזה בידור, אופרה מאת אבישי מילשטיין ודורי פרנס, תלמה ילין ובית לסין, מאי, 1980.

מתרגם[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מנחה סדנת תרגום לעברית, פסטיבל התיאטרון הבינלאומי, בודפשט, נובמבר, 2007.
  • חבר בפורום המתרגמים הבינלאומי של פסטיבל Stuecke, מולהיים, גרמניה, מאי 2005.

מגרמנית לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הנהר מאת אלזה לסקר-שילר; בהזמנת המפעל לתרגום ספרות מופת והוצאת "אורים", חלק מאנתולוגית מחזות של לסקר-שילר; אפריל, 2015.
  • פילוקטטס מאת היינר מולר; עבור תיאטרון החאן הירושלמי, ספטמבר, 2014.
  • אבא שלי מאת קריסטו זאגור; פרויקט קשרי משפחה, פסטיבל פותחים במה, ספטמבר, 2011.
  • המכוער מאת מריוס פון מיינבורג; התיאטרון העירוני חיפה, ספטמבר, 2008.
  • ירח על אלבמה, ערב שירי ברכט, תיאטרון אנסמבל הרצליה, דצמבר, 2004.
  • אביב מתעורר, מאת פרנק וודקינד, ניסן נתיב, פברואר, 2003.
  • היינריך היינה, מאת סמי גרונמן, פרויקט היינה, משכנות שאננים, אוקטובר, 2002.
  • מכאן לשם מאת אדן פון הורבאט; בית צבי, יוני 2001.
  • גדול וקטן, מאת בותו שטראוס, אוניברסיטת תל אביב, מרץ, 2001.
  • CREEPS, מאת לוץ היפנר, תיאטרון החאן הירושלמי, מרץ, 2001.
  • החזיון אודות הבתולה יוטה, מאת דיטריך שטרנברג. פסטיבל ויימאר, בירת התרבות של אירופה 99', 1999.
  • סטלה, מאת גתה. בית צבי ותיאטרון נוצר (לרגל אירוח תיאטרון ק. מאאכן, גרמניה), 1997.
  • המשפט, מאת אלי ויזל, התיאטרון העירוני של דסאו בתיאטרון הקאמרי, 1997.
  • פנתסילאה, מאת היינריך פון קלייסט. תיאטרון נוצר ובית צבי, 1996.
  • יום הדין, מאת אדן פון הורבאט. בית צבי, 1996.
  • מיס שרה סמפסון, מאת לסינג. בית צבי, 1996 ו – 2003.
  • סיפורים מיערות וינה, מאת אדן פון הורבאט, סטודיו ניסן נתיב, 1996.
  • מינה פון בארנהלם, מאת לסינג. בית צבי, 1996.
  • סיד, מאת תומאס ברנהרד, תיאטרון באר-שבע, 1995.
  • המציצן, מאת טבורי, אוניברסיטת תל אביב, 1995.
  • חיי אדם ברייך, על פי עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי, מאת ברכט, תלמה ילין, 1994.
  • ריטר, דיינה, פוס, מאת תומאס ברנהרד. פסטיבל ישראל ובית צבי, 1993.
  • באאל, מאת ברכט. סטודיו ניסן נתיב, 1993.
  • הפיזיקאים, מאת דירנמאט. התיאטרון הלאומי הבימה, 1991.
  • כוחו של הרגל, מאת תומאס ברנהרד. בית צבי, 1989.
  • ליאונס ולנה, מאת ביכנר. בית צבי, 1989.

מאנגלית לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הכל אודות אמא מאת סמואל אדמסון/ אלמודובר; נוסח ההצגה, תיאטרון תהל, נובמבר, 2013.
  • בין חברים, מאת ג'ו הורטואה, תיאטרון באר שבע, נובמבר, 2004.
  • רק אתמול נולדה (עם אילן רונן), מאת גרסון קנין, תיאטרון בית לסין, מרץ, 2004.
  • טוב, מאת ססיל פ. טיילר, תיאטרון בית-ליסין, מרץ, 2001.
  • הרומן הראשון שלי (סיפורים קצרים), מאת דונלד מרגוליס, בית-לסין, מאי, 2000.
  • משחק הלבבות, מאת פרנץ מולנר, בית-צבי, 1998.
  • ג'ו ובטי, מאת מארי מדניק. בית ליסין, 1996.
  • מחזות מלחמה, מאת אדוארד בונד. תיאטרון נוצר, 1991.

מספרדית לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצרפתית לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעברית לגרמנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שרית פוקס, "המנון הנקרופיליה", בעיתון מעריב, 14 באוקטובר 1987, עמ' 4-2.
  • "באבק, מתמרחים בכרוב כבוש", במוסף '7 לילות' של העיתון ידיעות אחרונות, 20 במאי 1994, עמ' 7-6. (על המחזה "אנשי קופסאות השימורים" של אדוארד בונד)
  • טל ניב, "השאלון עם אבישי מילשטיין – במאי ומחזאי", במוסף הארץ, בעיתון הארץ, 26 בדצמבר 1997, עמ' 82.
  • מיקי טימן, "אמזונה בעקבות אכילס", בעיתון מעריב, 8 בפברואר 1998.
  • Ralf-Carl Langhals, "Aussohnung auf glattem Parkett, Mannheimer Morgen, 23 January 2010.
  • Igal Avidan, "Theater ist die Kunst der Konflikte", Feuilleton, 28 April 2010.
  • Alfred Huber, "Eine Liebe in besonders finsteren Zeiten", Mannheimer Morgen, 3 May 2010.
  • Kaufmann von Venedig, "Eine Gesellschaft und ihr Rand – Der israelische Regisseur Avishai Milstein inszeniert", Der Sonntag Kultur, 13 May 2011. (כתבת שער על הפקת "הסוחר מוונציה")
  • "Das Theater als Mittel der Verstandigung", Luxemburger Wort, 9 November 2011.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריאיונות

ביקורות

כתבות שונות