אבי אוסטרובסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אבי אוסטרובסקי
Avi Ostrowsky (2956).jpeg
לידה 1939 (בן 83 בערך)
גבעתיים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה למוזיקה ואמנויות הבמה של וינה, האקדמיה הישראלית למוזיקה ע"ש סמואל רובין עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אבי אוֹסְטְרוֹבְסְקִי (נולד ב-1939 בגבעתיים) הוא מוזיקאי ומנצח ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבי אוסטרובסקי נולד בגבעתיים. בנעוריו היה חבר בתנועת "השומר הצעיר". התעתד לחיות בקיבוץ ולכן למד מכונאות בתיכון שבח בתל אביב. במהלך לימודיו התקרב למוזיקה והקים מקהלה שאת חבריה הדריך ללא ידיעת תווים או תאוריית המוזיקה. בגיל 17 התוודע אל המנצח גארי ברתיני ובעידודו למד שנתיים במדרשה הממלכתית למחנכים למוזיקה בתל אביב. לאחר מכן למד ניצוח והלחנה באקדמיה למוזיקה ע"ש רובין בתל אביב אצל מאסטרו גארי ברתיני ופרופסור מרדכי סתר. בזמן לימודיו עבד בחברת סולל בונה כמכונאי כדי לממן את לימודי המוזיקה. כשהתגייס לצבא ביקש ברתיני שיציבו אותו כמחליפו בהקמת מקהלת הנח"ל. בתום לימודיו ולאחר שהשתחרר מהצבא הצטרף אוסטרובסקי כחבר בקיבוץ להב. בשנת 1965 התמנה למנהל מוזיקלי ומנצח של "מקהלת קול ישראל" בירושלים. בשנת 1966 זכה במלגה מטעם קרן התרבות אמריקה-ישראל שאיפשרה לו לצאת ללימודים באקדמיה למוזיקה ואמנויות הבמה בווינה, שם למד אצל הפרופסור הנודע הנס סברובסקי. בזמן לימודיו בווינה, זיהו מוריו את כישרונו ואיפשרו לו להשלים תוכנית של ארבע שנים בשנתיים בלבד ולסיים בשנת 1968. כמו כן למד עם מאסטרו פרנקו פרארה באיטליה. במאי 1968, עוד בהיותו סטודנט בווינה, זכה אוסטרובסקי בפרס הראשון בתחרות הבין-לאומית למנצחים צעירים ע"ש ניקולאי מאלקו, שהתקיימה בקופנהגן. בעקבות הצלחה זו קיבל הזמנות לנצח על תזמורות רבות ברחבי העולם.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1968, עוד בטרם חזר לארץ מלימודיו בווינה, קיבל את הזמנתו של המוזיקאי הידוע פרנק פלג ונתמנה למנהלה המוזיקלי ומנצחה הראשי של התזמורת הסימפונית חיפה.

ב-1970 הקים את התזמורת הקאמרית הקיבוצית והיה מנהלה המוזיקלי ומנצחה הראשי. ב-1973 ייסד את הסינפונייטה הישראלית באר שבע ושימש מנהלה המוזיקלי ומנצחה הקבוע, אותה ניהל במשך חמש שנים. בין השנים 1978 - 1984 שימש כמנהלה המוזיקלי ומנצחה של התזמורת הפילהרמונית של אנטוורפן בבלגיה. בשנת 1989 נבחר להיות מנהלה המוזיקלי ומנצחה הראשי של התזמורת הסימפונית של רדיו נורווגיה באוסלו. בשנת 1998 התבקש אוסטרובסקי על ידי הנהלת התזמורת הקאמרית הקיבוצית לחזור ולשמש שוב מנהלה המוזיקלי ומנצחה הראשי.

אוסטרובסקי ניצח על תזמורות רבות, מן הידועות בישראל ובעולם.

בישראל ניצח על התזמורת הפילהרמונית הישראלית, התזמורת הסימפונית ירושלים, התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון, הקאמרטה הישראלית ירושלים, התזמורת הקאמרית הישראלית, סימפונט רעננה[1] ועוד.

ברחבי העולם ניצח אוסטרובסקי על תזמורות רבות, בין השאר - התזמורת הסימפונית של לונדון, התזמורת הפילהרמונית של לונדון, התזמורת הפילהרמונית של ה-BBC, תזמורת פילהרמוניה, הפילהרמונית המלכותית של אנגליה, תזמורת מרינסקי בסנט פטרסבורג, הסימפונית של סנט פטרסבורג, הסימפונית של וינה, תזמורת רדיו קלן בגרמניה, הפילהרמונית של שטוטגרט, הפילהרמונית של אמסטרדם, הפילהרמונית של בריסל, הסימפונית הלאומית של בלגיה, תזמורת לאמורה בפריז, התזמורת הלאומית בורדו, בית האופרה ניס בצרפת, בית האופרה לה פניצ'ה בוונציה, הסימפונית של גוטבורג בשוודיה, תזמורת רדיו דנמרק בקופנהגן, הפילהרמונית של אוסלו, הפילהרמונית של זגרב, הפילהרמונית של מקסיקו, הפילהרמונית אופונם במקסיקו ועוד.

כמו כן הוא ניצח על הפקות אופרה רבות בבתי אופרה שונים בעולם.

אוסטרובסקי ערך סיורים שונים עם תזמורות ברחבי העולם, ובהם התזמורת הפילהרמונית של לונדון בעת סיורה באוסטרליה, הסימפונית של מאלמו בשוודיה, הפילהרמונית של שטוטגרט ברחבי גרמניה ועוד.

הוא הקליט קונצרטים רבים שהועברו לתקליטורים ודיוידי, בהם יצירות של מוצארט, בטהובן, ברליוז, שוברט, ברהמס, דבוז׳אק, צ׳ייקובסקי, מאהלר, פרוקופייב, שוסטקוביץ', סטרווינסקי ועוד.

הקלטות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • איגור סטרווינסקי - פולחן האביב, פטרושקה, ציפור האש, סימפוניית תהילים.
  • דמיטרי שוסטקוביץ' - סימפוניות מס׳ ,1,5,6,7,8,9,10,14,15
  • קארול שימנובסקי - סטאבת מאטר.
  • גוסטב מאהלר - סימפוניות מס' 1,2,3,4,5,6,9
  • אנטונין דבוז׳אק - סטאבת מאטר, רקויאם, סימפוניות מס׳ 5,6,7,8,9
  • יוהנס ברהמס - סימפוניות מס׳ 1,2,3,4, רקויאם גרמני.
  • הקטור ברליוז - הסימפוניה הפנטסטית, מיסה חגיגית.
  • פרנץ שוברט - סימפוניות מס׳ 4, 8 -"הבלתי גמורה", 9
  • לודוויג ואן בטהובן - סימפוניה מס' 3 - "ארואיקה", סימפוניה מס' 7.
  • וולפגנג אמדיאוס מוצארט - רקויאם, המיסה הגדולה בדו מינור ק.427, מיסה סולמניס בדו מינור ק. 139.[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אבי אוסטרובסקי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]