אבלק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אבלק "אמיתי" באיסטנבול
אבלק "מזויף" בירושלים
משחקי אבלק בכנסיית דורמיציון בירושלים

אָבְּלַק הוא סגנון בנייה המשלב אבנים לבנות ולבנים אדומות המעניקות לו יציבות מחד וגמישות מאידך. בארץ מאפיין האבלק את סגנון הבנייה ממלוכי, למרות שאלה השתמשו באבנים אדומות ולבנות ללא לבנים, למטרות יופי בלבד.

מהו אבלק[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירוש השם "אבלק" בערבית הוא "מנומר", שכן מדובר בטכניקת בנייה המשלבת לרוב בין שניים או שלושה צבעי אבנים. לרוב יתבטא הדבר בקיר בו הנדבכים בנויים לסירוגין: נדבך אחד עשוי אבן בצבע אחד, ונדבך אחד עשוי לבנים בצבע אחר. לעיתים ייעשה התשליב בין אבנים שחורות (כמו בזלת או גרניט) או לבנות (אבן גיר לסוגיה), ובין לבנים אדומות. לעיתים השילוב לא יתבטא במבנה כולו, כי אם רק במזוזות הדלתות ובמשקופי החלונות.

תולדות האבלק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוצאו של האבלק הוא באזור אסיה הקטנה ולאורך הרי הטאורוס והזגרוס. בשל תזוזות טקטוניות עזות ידוע אזור זה עד היום כרגיש מאוד לרעידות אדמה, ובשל כך חיפשו תושביו במשך הדורות דרכים להתמודד עם נזקיהן. מחד נדרשה יציבות גדולה, ומאידך נצרכה אלסטיות מסוימת, שתאפשר לבית "לנוע" מעט, מבלי להתמוטט בכל רעש אדמה. כך נולד רעיון האבלק - שימוש באבנים שיקנו חוזק ויציבות, בד בבד עם לבנים מלאכותיות, הנחשבות לחומר גמיש יותר ו"בולם זעזועים" טבעי. השיטה הייתה שיבוץ של שני סוגי החומרים במבנים גדולים, לרוב על פי נדבכים. לעיתים שולבו אבני האבלק רק במסגרות החלונות והדלתות, הנחשבות לנקודות החולשה במבנה.

הד רחוק לרעיון הטמון באבלק ניתן למצוא בתיאור בניית בית המקדש השני בספר עזרא: "נִדְבָּכִין דִּי אֶבֶן גְּלָל - תְּלָתָא וְנִדְבָּךְ דִּי אָע - חֲדַת" (עזרא, ו', ד'). בתרגום לעברית: נדבכים של אבן שיש - שלושה, ונדבך של עץ אחד. כלומר - המקדש נבנה משילובים של שלושה נדבכי אבן ונדבך אחד עץ, וחוזר חלילה.

האבלק בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממלוכים ששלטו במרחב ארץ ישראל בין השנים 1260-1517, הביאו עמם מערבות אסיה מכורתם את טכניקת האבלק. מאחר שרעידות האדמה האופייניות לטורקיה אינן נפוצות כל כך בארץ ישראל, והלבנים לא היו חומר זמין ונפוץ במיוחד באותה עת, עבר האבלק מהפך מעניין עם הגיעו לארץ, ולמעשה רוב מבני האבלק בארץ הם "אבלק מזויף": אין מדובר כאן בתשליבי אבן ולבנים כי אם בתשליב של אבנים בצבעים שונים. מובן שאלמנט האלסטיות נעלם מאבלק שכזה, וכל שנותר בו הוא הסגנון והצבעוניות. אבלק מסוג זה התפשט גם לאירופה בעיקר כעיטור לחלונות, עד כי בהונגריה משתמשים עד היום במושג אבלק כדי לתאר חלון.

הממלוכים העלו את השימוש באבלק לדרגת אמנות, ורוב המבנים שבנו בארץ, ובעיקר בירושלים, עשויים מתשליבי אבלק יפהפיים בגווני אדום ולבן. מקור אבני הנדבכים הלבנים באבלק הממלוכי בירושלים הוא באבן הגיר המקומית, בעוד שאבני הנדבכים האדומים הובאו ממחצבות בחברון.

מבני אבלק בירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנים המפוארים ביותר שהותירו אחריהם הממלוכים בארץ מרוכזים סביב הר הבית בירושלים, וברחובות המובילים אליו. ישנם מאפיינים דומים רבים לבניית פאר זו, אך הבולט מכולם הוא השימוש באבני אבלק אדומות ולבנות. דוגמאות לאדריכלות ממלוכית ירושלמית:

גם על הר הבית עצמו ישנו עושר של מבני אבלק ממלוכיים, דוגמת מדרסת אשרפיה, מדרסת עות'מאניה, שער מוכרי הכותנה ועוד. הממלוכים אף שיפצו את הסטווים המקיפים את רחבת הר הבית הגדולה, ולאורך הכותל המערבי נשתמרה מערכת קמרונות יפהפייה, עשויה כולה בתשליבי אבלק.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אבלק בוויקישיתוף