אברגווינגרגין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אברגווינגרגין
Abergwyngregyn
העיירה אברגווינגרגין וברקע קצהו הצפוני של מצר מנאי
העיירה וברקע קצהו הצפוני של מצר מנאי.
מדינה הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת
אומה ויילסויילס  ויילס
מחוז גוויניד'
אוכלוסייה
 ‑ בעיירה 240 (2011)
קואורדינטות 53°14′02″N 4°01′08″W / 53.234°N 4.019°W / 53.234; -4.019 
אזור זמן UTC

אברגווינגרגיןוולשית: Abergwyngregyn) המוכרת לרוב בקיצור אבר, היא עיירה וקהילה הממוקמת בקצהו הצפוני של מצר מנאי, לחופי הים האירי, במחוז גוויניד' שבצפון-מערב ויילס, הממלכה המאוחדת.

לעיירה חשיבות היסטורית רבה שכן היא שימשה מוקד שלטוני חשוב בממלכת גוויניד' ואף הייתה עיר הבירה של נסיכות ויילס ומושבו של ל'ואלין אפ גריפיד'.

בסביבת העיירה שרידים המעידים על התיישבות מלפני הגעת הרומאים לאי הבריטי ב-43. בתקופת השלטון הרומאי, אזור זה שלט על הדרך המרכזית שחיברה את מרכזי השלטון הרומאים בצ'סטר (כיום סמוך לגבול הוולשי במערב אנגליה) ובסגונטיום (כיום קרנרבון בצפון-מזרח ויילס). סביב 1090 הוקם במקום מבצר גבעה נורמני בידי רוזן צ'סטר, מה שמוכר כיום כטירת אברגווינגרגין (או טירת פן אי מוד Pen y Mwd) הוא לא יותר מגבעה בקוטר כ-40 מטר ובגובה 6 מטר במרכז העיירה במקום שבו ניצבה טירה מעץ.

שמה הקדום של העיירה היה "Aber Garth Celyn" שמשמעו 'מקום קדוש מוגן לצד שפך הנהר', השם מתייחס למיקום המוגן של העיירה בין הרי סנודון מדרום, מצר מנאי והים האירי מצפון ומערב, ושפך נהר אנוון ממזרח. מיקום זה גם שולט על דרך החוף ההיסטורית המובילה לאי אנגלסי ופתחו הצפוני של מצר מנאי המפריד בין האי לשאר ויילס. לאחר הכיבוש האנגלי של ויילס ב-1282 וסיפוח נסיכות ויילס, חשיבות העיירה ירדה ומבני השלטון והביצורים הוולשים נזנחו ונהרסו לאורך השנים.

אברגווינגרגין ממוקמת סמוך לכביש ה-A55 כ-8 ק"מ מזרחית לבנגור, 3 ק"מ מערבית לל'אנווירפכאן וכ-13 ק"מ מערבית לקונווי. נכון למפקד אוכלוסין שנערך ב-2011, בעיירה ובקהילה סביבה 240 תושבים, 48.5% מהם דוברים וולשית. העיירה נמצאת בתחומי שמורת סנודוניה בגבול הצפוני שלה וממוקמת בפינה הצפון-מרחית של מחוז גוויניד' סמוך לגבול עם מחוז קונווי.

אתרים מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אברגווינגרגין בוויקישיתוף