אברהם אהרן פרייס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אברהם אהרן פרייס
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1900
פולין
פטירה 1994 (בגיל 94 בערך)
תקופת הפעילות ?–1994 עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עיסוק הלכה.
תפקידים נוספים רבה הראשי של טורונטו
רבותיו הרב יהודה לייב גרויברט
חיבוריו אמרי אברהם, משנת אברהם
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרב אברהם אהרן פרייס (ה'תרס"אי"ט בניסן ה'תשנ"ד; 1 בדצמבר 190030 במרץ 1994) היה רב בטורונטו ואב בית הדין, ראש "ישיבת תורת חיים" המקומית וממנהיגי יהדות קנדה.[1] מחבר ספרי "משנת אברהם". זוכה פרס פרס הרב קוק לספרות תורנית של עיריית תל אביב-יפו. היה חסיד גור. הוגדר על ידי הרב אשר וייס כאחד מגדולי הגאונים בצפון אמריקה, והאחרון נוהג להשתתף באזכרות לזכרו בקביעות.[2][3] גם הרב יוסף אליהו הנקין העריכו מאוד, ושאל את פיו בהלכה, תוך שהוא מכנה אותו "כבוד הגאון שר התורה מרא"א פרייס שליט"א, הנודע בחיבוריו לתהילה".[4] תמך במדינת ישראל וראה בהקמתה אתחלתא דגאולה.[5][6]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרייס נולד בקלץ שבפולין בשנת 1900 ליוסף ובשא. משפחתו מיוחסת לרבי אליעזר אשכנזי מחבר "מעשה השם".[7] למד אצל רב העיר הרב משה נחום ירושלמסקי.[8] החל מגיל עשר, באופן נדיר, למד אצל האדמו"ר מסוכטשוב מחבר "האבני נזר".[9] בשנת ה'תרע"ט נסמך להוראה בידי הרב אברהם יצחק סילמן מחיימלניק והרב יחזקאל ליבשיץ מקאליש. באותה שנה נישא. לאחר נישואיו התגורר בחמיילניק. מאוחר יותר הגיע לברלין, שם התקרב ולמד אצל הרב חיים הלר. במקביל למד ועסק בבנקאות. כן נפגש עם רבנים מרכזיים רבים שביקרו בעיר. בשנת 1933, לאחר עליית הנאצים לשלטון, היגר לפריז, ובשנת ה'תרצ"ז (1937) קיבל ויזה והיגר לניו יורק שבארצות הברית.

לאחר עשרה ימים קיבל בקשה מ"חבורת הש"ס" בטורונטו, קנדה, לעבור לשם לייסד ישיבה לרבנים ולעמוד בראשה ובראש חבורת הש"ס, תמורת משכורת של 50 דולר בשבוע. מיד כשהגיע ייסד ישיבה להכשרת רבנים בשם "תורת חיים". בקנדה הוא היה בקשרים עם הרב יהודה לייב גרויברט ואף נחשב לתלמידו.

במהלך מלחמת העולם השנייה יהודים בעלי אזרחות גרמנית נעצרו באנגליה ונחשדו כמרגלים והוגלו למחנה עבודה בקוויבק. הרב פרייס פעל אצל הרשויות הקנדיים לשחרורם.[3] הוא הביא חלק מהניצולים ללמוד בישיבתו.[10] כעבור עשור, בשנת ה'תש"ח (1948), למדו בישיבה כ-300 תלמידים.[11] בשנת ה'תש"א, לראשונה בקנדה, סמך לרבנות שלושה תלמידים באירוע שקיבל הד ציבורי רחב.[12]

הוא פרסם כמה ספרים למדניים-הלכתיים והיה נחשב סמכות תורנית בכירה.[13] כמה מתלמידיו בישיבה גדלו להיות מחשובי הרבנים בצפון אמריקה, ובהם הרב גדליה פלדר (שהחליף את הרב פרייס כרבה של טורונטו).[14] כראש ישיבה, הרב פרייס תמך ועודד את תלמידיו לרכוש השכלה כללית באקדמיה לצד לימודיהם בישיבה.[15] הרב פרייס החזיק בספרייה תורנית מרשימה שכללה גם את המהדורה הראשונה של שו"ת בנימין זאב (בשנת 1539), ועוד כ-2,200 ספרים. חצי מהספרים נשארו בצרפת ונשרפו בידי הנאצים.[16]

בשנת תשט"ו פירסם בספרו תמיכה גלויה בהקמת מדינת ישראל: ”ברוך שומר הבטחתו לעמו ישראל שזכינו להקמת מדינת ישראל שיש בה משום אתחלתא דגאולה לאחר שאין שלטון זר על רוב אדמת קדשינו, וארצנו הקדושה קמה לתחיה תחת ממשלת ישראל, ומהשקפה הלכותית נראה שדין ארץ ישראל עכישו כדין הארץ לאחר ששבו אליה אבותינו בימי עזרא... הודות למי ששליט בעולמו, שזכינו לזמן הזה שחופשה נתנה לארצינו, דבר שאליו נשאו אבותינו את נפשם כל הימים...” (משנת אברהם על ספר חסידים, חלק א' עמ' רמ).

בשנת ה'תשכ"ו (1965) זכה בפרס פרס הרב קוק לספרות תורנית של עיריית תל אביב-יפו, על ספרו "משנת אברהם" על ספר חסידים, לצד הרב יהושע ישעיה נויבירט, על פי המלצת הרבנים הראשיים הרב אונטרמן והרב ניסים. זו הייתה הפעם הראשונה שהפרס חולק לרבנים שאינם חיים בישראל.[17] היה מיודד עמוקות עם הרב יוסף אליהו הנקין.[18]

מעבר לתפקידו כרב קהילה וראש ישיבה, הרב פרייס עמד בראש מערך הכשרות בטורונטו במשך שנים רבות, וגם עסק בגיורים של בני זוג של יהודים מתבוללים, תוך שהסביר שגם כאשר ברור לגמרי שהם אינם מתכוונים לשמור מצוות – הגיורים תקפים וניתן לערוך אותם לכתחילה.[19] פסק כי נישואים אזרחיים תקפים על פי ההלכה כנישואין מחייבים, ולפסיקתו הצטרף הרב יוסף אליהו הנקין. בעקבות פסיקה זו התפלמס בתוקף עם הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל והרב אליעזר יהודה ולדינברג.[20] גם בנושא העירוב פעל רבות בעיר טורונטו, ועל כך התפרסם לאחר חייו קונטרס למדני ארוך המבאר את פרטי העירוב, שהובא בספר משנת אברהם כרך ד'.[21]

דגל באהבת ישראל, וחיבר קונטרס למדני בנושא 'ואהבת לרעך כמוך' בו ביאר ודן בפרטי המצווה באריכות וביקר את תופעת הקנאות, המאפיינת דווקא את יראי ה':

”הארכתי בפרטי המצוה של ואהבת לרעך כמוך מפני שמצוה זו שהיא מהכי חשובות בתורה היא לצערנו מוזנחת מאד, וכל מי שמחזיק את עצמו ליותר חרד הרי הוא יותר קנאי מתאמץ לשנוא את כל מי שאינו כפי מהלך רוחו בשנאה עצומה, שנאה אישית ללא כל גבול. ומעשה שטן הוא זה להשכין שנאה בלבנו הגורמת לכל הצרות והרעות.”[22]

הוסיף להסביר, שמצוות אהבת ישראל חלה גם כלפי יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות: ”דאפילו לפושעי ישראל אין לשנוא שנאה אישית, אלא חייבים אנו לשנוא את מעשיהם ולעשות כל טצדקי אשר בידינו להטותם להדרך הישרה ולקרא להם שובו וחיו”[23].

בספריו כתב שלמרות שיש מקום להתלונן על גישתה החילונית של מדינת ישראל בענייני דת ומדינה, אין בזה שום הצדקה להעלים מיסים, דבר האסור לחלוטין לפי ההלכה. בנוגע לעצם המצב הדתי במדינת ישראל, סבר שהאשמים העיקריים במצב הם שומרי המצוות שלא עסקו בעליה לארץ ובישובה: ”ומי אשם במה שהפושעים מחזיקים את הרסן של השלטון בידם יותר מאשר אנחנו אשמים בזה בשביל שהזנחנו את ארץ ישראל קודם המלחמה העולמית?”[24]

סבר שהגויים בימינו אינם נידונים כעובדי עבודה זרה גמורים, משום שהם עובדים בשיתוף, דבר שמותר לבני נח. לפי פסיקה זו כתב שרבים מהאיסורים החלים כלפי עובדי ע"ז - לא נוגעים לגויים בזמננו, למשל האיסור לילד נוכרית או להתרפא מרופא נכרי, וכן האיסור לתת להם חניה בקרקע בארץ ישראל.[25]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישא לחיה שרה (לבית ויין). בנו משה יהודה, אחיו ישראל יצחק, אחותו הענא וכמאתיים מבני משפחתו נספו בשואה.[26] לאחר השואה נולדו לו ילדים נוספים. לצד עבודתו הרבנית עסק הרב פרייס תקופה מסוימת בבנקאות. הוא הצליח בעסקי הממון ונחשב לעשיר גדול.

בצוואתו ביקש לייסד מרכז גמילות חסדים מהירושה שהוא משאיר.[3]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אמרי אברהםדרשות על התורה: חלק א – בראשית, שמות ויקרא, טורונטו ה'תש"ו; חלק ב – במדבר, דברים, ניו יורק ה'תשל"ה
  • משנת אברהם – ביאורים הערות והארות בעניינים כללים בכמה מקצועות בהלכה, שני חלקים, ניו יורק ה'תש"ד
  • ספר חסידים עם משנת אברהם – שלושה חלקים. חלק א, טורונטו ה'תשט"ו; חלק ב, ניו יורק ה'תש"ך;[27] חלק ג, ניו יורק ה'תשכ"ה
  • ספר מצוות גדול עם משנת אברהם – ארבעה חלקים. חלק א – סימנים א-סה, ניו יורק ה'תשל"ב; חלק ב – סימנים סה-קע, ירושלים ה'תשל"ח; חלק ג – סימנים קעא-רסה, ברוקלין ה'תשמ"ה; הכרך הרביעי נדפס בשנת ה'תשע"ט, לאחר פטירת הרב פרייס.[16]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 'הרב ר' אברהם אהרן פרייס שליט"א', בתוך: אשר זלקא ראנד, תולדות אנשי שם, ניו יורק תש"ז, עמ' 105
  • הרב ש. אהרנזון, 'ספר חסידים', הפרדס [ל,א], תשרי תשט"ז, עמ' 22–23
  • הרב אברהם קלמאן, 'הגאון ר' אברהם אהרן פיירס זצ"ל איננו', בתוך: הפרדס [סח,ח], אייר תשנ"ד, עמ' 30–31[28]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אסיא כרך לה, עמוד 53
  2. ^ HaGaon Rav Asher Weiss shlit"a, 5782 Yahrtzeit Shiur in memory of HaGaon HaRav Avraham Price zt"l, נבדק ב-2022-06-15
  3. ^ 1 2 3 HaGaon Rav Asher Weiss shlit"a, Yahrtzeit Shiur in memory of HaGaon HaRav Avraham Price zt"l, נבדק ב-2022-06-15
  4. ^ גבורות אליהו, יו"ד, סימן קלו
  5. ^ משנת אברהם על ספר חסידים, חלק א', עמ' רמ
  6. ^ משנת אברהם חלק ב, בהקדמה, טורונטו, תש"י, 1950
  7. ^ הפרדס – ספר היובל, תשי"א, עמ' 572.
  8. ^ המאור [מח,א], תשרי-חשון תשנ"ה, עמ' 38.
  9. ^ ראו עדותו בתוך: 'בשבחו של אותו גאון וצדיק מוהרמ"א פארשלעגער זצ"ל', המאור [י,ט], עמ' 14–16; וכן משה גוטמן, הפני מנחם, כרך א, ירושלים תשע"ה, עמ' קל; ועוד.
  10. ^ הפרדס [טז,א], ניסן תש"ב, עמ' 35; Gasner, Cynthia (1985-10-24). "Talmudic Scholar Price Published Commentary". The Canadian Jewish News. p. 22.
  11. ^ א. רייכמאן, מרכזי התורה בקאנאדה, הצופה, 6 ביוני 1948
  12. ^ הפרדס [כג,ו], אדר תש"ט, עמ' 12–13.
  13. ^ הפרדס [כה,ז], ניסן תשי"א, עמ' 31; שם [כז,ו], אדר תשי"ג, עמ' 45.
  14. ^ Rosenberg, Stuart E (1970). The Jewish Community in Canada. Toronto: McClelland & Stewart. p. 201. תבנית:LCC.
  15. ^ Studios 647.297.4941, Wayne Kurtz (2011-12-01), Rabbi Avraham Aron Price z'tl (1900-1994), נבדק ב-2022-12-29
  16. ^ 1 2 "Rabbi Price has Rare Books in Largest Hebrew Library". The Toronto Daily Star. 1950-01-28.
  17. ^ הרבנים אהרן פרייס וי. י. נויבירט – חתני "פרס הרב קוק" של עת"א, הצופה, 23 בספטמבר 1965
  18. ^ הרב איתם הנקין, 'מרא דאתרא של אמריקא', בתוך: ישורון כ, ירושלים תשס"ח, עמ' קמו; וכן, לישרים נאוה תהילה, נריה תשע"ו, עמ' 134. ראו עוד: הרב יהודה הרצל הנקין, 'הגאון רבי יוסף אליהו הענקין זצ"'ל שלושים שנה למותו', המעין [מד,א] תשרי תשס"ד, עמ' 73.
  19. ^ משנת אברהם על הסמ"ג, חלק ב' מצוה קט"ז, עמוד רע"ד
  20. ^ ראו: משה מרום, 'תקפותם של נישואים אזרחיים – מחלוקת בין רבנים בארץ ובגולה', בתוך: שנות חיים, פתח תקווה תש"ע, עמ' 64–72; אריאל פיקאר, 'מעמדם ההלכתי של נישואין אזרחיים', בתוך: הלכה בעולם חדש: שיח רבני בחברה מודרנית, ירושלים תשע"ב, עמ' 43–51.
  21. ^ ספר מצוות גדול (סמ"ג) עם משנת אברהם - חלק ד -- משה בן יעקב, מקוצי; פריס, אברהם אהרן בן יוסף, באתר www.hebrewbooks.org
  22. ^ תורת האדם לאדם - ד, עמ' 43
  23. ^ תורת האדם לאדם - ד, עמ' 57
  24. ^ משנת אברהם על הסמ"ג חלק ב, עמ' תפט
  25. ^ משנת אברהם סמ"ג חלק א', לא תעשה מח, אות ב; משנת אברהם סמ"ג חלק א, ל"ת מה, אות קיד; ועוד
  26. ^ מתוך הקדמת ספרו משנת אברהם, כרך ב, ניו יורק תש"י.
  27. ^ 'ספר חסידים: חלק שני' – סקירה על מהדורתו, בתוך: המאור, חשון-כסלו תשכ"א, עמ' 24
  28. ^ וכן בתוך: המאור [מז,ד], ניסן אייר תשנ"ד, עמ' 25.