אברהם אורלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אברהם אורלי
Avram orly.jpg
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 1930
צ'כוסלובקיה
פטירה 8 בנובמבר 1981 (בגיל 51 בערך)
תאריך עלייה 1942
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 19481980
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
פעולות התגמול
מלחמת סיני  מלחמת סיני
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים

אברהם אורלי (1930 - 8 בנובמבר 1981) היה אלוף בצה"ל, מראשוני הצנחנים בצבא, כיהן כמתאם פעולות הממשלה בשטחים בשנים 1976 עד 1979.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורלי נולד בצ'כוסלובקיה בשם אברהם ארליך, עלה ארצה ב-1942 והצטרף לארגון האצ"ל. ב-1948 התגייס לצה"ל. היה מראשוני הצנחנים, השתתף בהקמת בית ספר לאימון צנחנים באחוזת שמואל שבחיפה ושימש כמדריך צניחה. שירת בגדוד 890 והשתתף ברוב פעולות התגמול בשנות ה-50. במבצע קדש שימש כמפקד פלוגה בגדוד הנח"ל המוצנח 88. לאחר המלחמה שימש כמפקד קורס צניחה בבית הספר לצניחה ולוחמה זעירה ובשנים 1957–1960 שירת כמפקד בית הספר.

אורלי שימש כמדריך במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה ובשנים 1968 עד 1971 כנספח צבאי באתיופיה. ב-1973 התמנה למפקד רצועת עזה וצפון סיני וקודם לדרגת תת-אלוף. בעקבות מלחמת יום הכיפורים מונה, בנוסף לתפקידו, לטפל בניהול האוכלוסייה האזרחית המצרית שנותרה בשטח שכבש צה"ל. ב-1975 התמנה לראש מינהל הסגל באגף כוח האדם. ב-1976 התמנה כאלוף למתאם הפעולות בשטחים וכיהן בתפקיד עד 1979. ב-1977 עמד בראש ועדת חקירה לבחינת אסון הנ"ד. השתחרר מצה"ל בפברואר 1979, והצטרף לחברה שעסקה בקשרי סחר בין ישראל למצרים.

אורלי נפטר במרכז הרפואי "שיבא" לאחר מחלה קשה, בגיל 51. הניח אשה, 3 בנות ובן.

פעילותו כמתאם הפעולות בשטחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ביקור נשיא מצרים סאדאת בישראל, בנובמבר 1977, החל סבב שיחות בין ישראל למצרים. האלוף אורלי הגיש לשר הביטחון עזר ויצמן מספר הצעות שמטרתן הייתה שילוב הפלסטינים במשא ומתן בין ישראל למצרים, בהן ארגון קבוצות של פלסטינים שיצורפו לשיחות בין ישראל למצרים ודיכוי קבוצות התומכות באש"ף. ויצמן שקל את קבלת ההצעות, אולם תהליך השלום בין ישראל למצרים עלה על שרטון והציבור הפלסטיני הפסיק לתמוך בו.[1]

תצהיר אורלי בבג"ץ בית אל[עריכת קוד מקור | עריכה]

תצהיר של אברהם אורלי מנובמבר 1978 שימש כצידוק משפטי לתפיסה הביטחונית לפיה ההתנחלויות מהוות חלק ממערכת ההגנה המרחבית של צה"ל.

בשנת 1975 הפקיע מפקד אזור שכם הפקיע קרקע חקלאית מעובדת של פלסטינים לצורך הקמת ההתנחלויות בית אל ובקעות. ב-23 בנובמבר 1978 עתרו 25 פלסטינים מבעלי הקרקע לבג"ץ, נגד ההפקעה. למענה המדינה לבג"ץ צורף תצהיר של אורלי, שבו נאמר כי המהלך הוא "חלק מהתפיסה הביטחונית של הממשלה, המבססת את מערכת הביטחון, בין היתר, על יישובים יהודיים." בתצהיר התייחס אורלי לחשיבותו הביטחונית של המושב רועי, שנקרא אז "בקעות ב'", כחלק מהאמצעים למניעת פיגועים: "מדובר בגיא המתחבר לנהר הירדן, בלב האזור שבו עוברות דרכי הגישה מהירדן והבקעה אל האזורים המאוכלסים ביהודה ושומרון... זהו ציר החדירה הנוח ביותר מירדן לישראל, ובאזור בוצעו מאות חדירות של חוליות מחבלים".[2] בג"ץ קיבל את הדברים ודחה פה אחד את העתירה. התצהיר של אורלי צורף גם למענה לבג"ץ אלון מורה, מספר חודשים מאוחר יותר. השופט משה לנדוי דחה את הטענות כאילו הטיעונים הביטחוניים שהעלה אורלי באים לכסות על מניעים פוליטיים.[3]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מתוך הספר "פתאים במלכודת: 30 שנות מדיניות ישראל בשטחים", מאת שלמה גזית.
  2. ^ עמוס לבב, חלק ממערכת ההגנה של המדינה, מעריב, 23 בנובמבר 1978
  3. ^ מתוך הספר "אדוני הארץ: המתנחלים ומדינת ישראל 2004-1967", מאת עקיבא אלדר ועדית זרטל.