אברהם אלמליח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אברהם אלמליח
Almalich avraham.jpg
תאריך לידה 1885
תאריך פטירה 2 באפריל 1967 (בגיל 81 בערך)
חבר הכנסת
כנסות 1
סיעה ספרדים ועדות מזרח
אלמליח (עומד שני משמאל) בפגישה של ראשי הסוכנות עם נכבדים ערבים במלון המלך דוד בירושלים, 1933 (עוד בתצלום: יישובים במרכז: חיים ארלוזורוב ומשמאלו חיים ויצמן; עומדים בימין התמונה למעלה: משה שרתוק ויצחק בן-צבי)

אברהם אלמליח (אלמאליח) (18852 באפריל 1967) היה עיתונאי ואיש ציבור ישראלי, ממנהיגי הקהילה הספרדית ביישוב, חבר מועצת עיריית ירושלים, חבר אספת הנבחרים והוועד הלאומי וחבר הכנסת הראשונה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלמליח נולד בשנת 1885 בירושלים ולמד בתלמוד תורה של עדת המוגרבים בעיר העתיקה אצל הרב יהודה קאסטיל,‏[1] בדורש ציון ולאחר מכן בישיבת תפארת ירושלים. את השכלתו הכללית והאקדמית רכש בבית הספר כל ישראל חברים ובבית הספר הצרפתי למקרא ולארכאולוגיה במנזר סנט אטיין בירושלים. בשנים 19021912 לימד ערבית וצרפתית בבית ספר כל ישראל חברים בירושלים. בשנת 1904 נמנה עם מייסדי "אגודת צעירי ירושלים" ואגודת "צעירות ירושלים" למען הכרה לאומית ודיבור עברי, והחל לפעול בקרב צעירי העדה הספרדית בארץ ישראל. בשנת תרס"ז נישא לשמחה, בת הרב יעקב דנון,‏[2] והיה אביהם של אליהו, לבנה גבאי, עליזה דינגוט, שמואל ויוסף. בשנת 1910 היה ממייסדי אגודת אהבה ואחוה. בשנת 1910 שימש כמזכירו של הרב חיים נחום אפנדי בעת ביקורו בארץ ישראל, ולאחר מכן חזר איתו לקושטא, שבה ניהל את תלמוד התורה הציבורי במשך שנה. לאחר מכן עבר לדמשק, בה שימש כמזכיר הקהילה ומנהל בית הספר של הקהילה, והטיף לציונות. בסוף 1913 חזר לארץ ישראל וניהל את סניף בנק אפ"ק בעזה. בשנת תרע"ו שימש לזמן קצר כמורה בבית הספר "תחכמוני" ביפו, ובסוף תרע"ו הוגלה לדמשק.

עיתונאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילותו העיתונאית של אלמליח החלה כבר בחשוון תרס"ד (1903), כאשר פרסם את מאמרו הראשון ב"השקפה". בהיותו בקושטא היה חבר מערכת של השבועון העברי "המבשר" שהוצא על ידי ההסתדרות הציונית. בהיותו בדמשק היה חבר אגודת "המגן", במסגרתה כתב מאמרים בעיתונות. בשנת 1914 ייסד את העיתון "החירות", שאותו ערך עד 1919, גם לאחר הגלייתו לסוריה בשנת 1916. במהלך מלחמת העולם הראשונה, פעל למען היישוב היהודי בארץ, ובשובו, ב-1919, מונה לראש לשכת העיתונות של ועד הצירים. שימש מעורכי עיתון הלדינו איל ליביראל.

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת פעילותו בקהילה הספרדית התמודד אלמליח ברשימת העדה הספרדית לאספת הנבחרים הראשונה. הוא כיהן כחבר אסיפת הנבחרים באסיפות הראשונה והשלישית ובמהלך אספת הנבחרים השלישית היה חבר הוועד הלאומי. במקביל לפעילותו זו היה אלמליח חבר הנהלת הקהילה היהודית בירושלים, חבר הנהלת עיריית ירושלים, סגן נשיא התאחדות הספרדים ועורך הירחון "מזרח ומערב".‏[3] בין השנים 19211932 עבד לפרנסתו במערכת "דואר היום". במשפט הנאשמים ברצח ארלוזורוב הוא העיד שהוא ראה את אבא אחימאיר ביחד עם פרופ' נחום סלושץ בירושלים בעת כניסת השבת דבר שנועד לחזק את עמדתו של סטבסקי, שטען שפגש את אחימאיר בירושלים.‏[4]

אלמליח השתתף במגביות שונות עבור התאחדות הספרדים והוועד הלאומי. בשנת 1923 שהה במשך כשנה בצפון אפריקה בשליחות הקרן הקיימת. בתחילת 1936 פעל בסלוניקי מטעם מגבית קרן היסוד.‏[5]

בתחילת מלחמת העצמאות נפגע משרדו בפיצוץ ליד בניין ה"פלסטיין פוסט" וכתבים רבים שלו אבדו, בהם כתבי היד שלו עבור המילון הצרפתי-עברי.‏[6]

לאחר קום המדינה נבחר אלמליח לכנסת הראשונה מטעם רשימת ספרדים ועדות מזרח. במהלך כהונתו שימש חבר ועדת העבודה וועדת החינוך והתרבות. ביוזמתו של אלמליח (יחד עם חברי כנסת נוספים), נקבע שמו של יום העצמאות בשם זה, כתחליף להצעות השמות 'יום הקוממיות' ו'יום המדינה'.‏[7][8]

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבודתו המקצועית פרסם אלמליח עשרות ספרים ומאות מאמרים ומחקרים על תולדות ישראל וארץ ישראל, הפזורה הספרדית ועוד. פרסומיו הופיעו בשפות שונות ובין כתביו התפרסם גם המילון העברי-צרפתי וערבי-עברי-ערבי. את ספרייתו העשירה הוא הוריש לעיריית ירושלים.‏[9]

אותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנת 1934 הוכתר בתואר "קצין האקדמיה הצרפתית" ובכ"ח באלול תש"ו (24 בספטמבר 1946) נתכבד בתואר "אביר לגיון הכבוד", ובשנת 1960 הועלה לדרגת "קצין לגיון הכבוד".‏[10] ביום העצמאות תשט"ו (1955) הוא הדליק משואה בטקס הדלקת המשואות שהוקדש לנציגי ארצות שונות, כנציג ותיקי הארץ.‏[11] באוגוסט 1963 החליטה מועצת עירית ירושלים פה אחד להעניק לו אזרחות כבוד של ירושלים.‏[12]

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 'הסופרת-המספרת אליסה ראיס - חייה ויצירותיה הספרותיות', מחברת 97-100 (תשרי-כסלו תשכ"ב), עמ' 26-32.
  • אברהם אלמאליח, הראשונים לציון, תולדותיהם ופעולתם, הוצאת ראובן מס, ירושלים, תש"ל 1970. (372 עמודים)

בעריכתו:

  • ספר הוד יוסף: מצבת זיכרון ספרותית לזכרו של ... הרה"ג יוסף דוד שלוש כולל מאמרי הערכה ... ודברי הלכה ואגדה מאת מוקיריו, ירושלים: ועד עדת המערבים, תשכ"ו 1965.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספרי יובל:
    • מנחה לאברהם: ספר יובל לכבוד אברהם אלמאליח ... במלאת לו שבעים שנה, תרמ"ה-תשט"ו / מוגש על ידי חבר מלומדים וידידים, ירושלים: הוצאת ועד היובל, תשי"ט 1959. (בצרפתית: Hommage à Abraham: recueil littéraire en l’honneur de Abraham Elmaleh à l’occasion de son 70ème anniversaire, 1885-1955)
  • Albert Cohen, Abraham Elmaleh, quelques traits de sa vie:‎ publié à l’occasion du 60ème anniversaire de sa naissance, Istanbul: "La Boz de Türkiye", 1945.‎
  • אברהם אלמאליח: אזרח כבוד של ירושלים הבירה, ירושלים: [חמו"ל], תשכ"ד 1963. ("דברים שנאמרו ונכתבו לכבודו של אזרח הכבוד במעמד הטקס")

לאחר מותו:

  • "אברהם אלמאליח ז"ל", מחברת (בטאון חברת כי"ח) טו (תשכ"ז 1967).
  • ח"ז הירשברג‎ (עורך), זכור לאברהם: קובץ מאמרים לזכר ר' אברהם אלמאליח נ"ע חמש שנים לפטירתו <כ"א אדר שני תשכ"ז), ירושלים: ועד עדת המערבים בירושלים, תשל"ב 1972.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]