אברהם בן יצחק (משורר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אברהם בן יצחק

אברהם בן יצחק (13 בספטמבר 188329 במאי 1950) היה משורר עברי.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשם אברהם סוּנֶה (Abraham Sonne) בפשמישל שבגליציה, אז בשליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום בדרום-מזרח פולין). בתקופת מלחמת העולם הראשונה נמלטה משפחתו לווינה, שם היה ממיסדי אגודה אקדמית עברית בשם "התחיה", שנוהלה על ידי ד"ר אברהם חלפן. לאחר סיפוח אוסטריה לגרמניה בשנת 1938 עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. נחשב מהאבות המייסדים של השירה העברית המודרנית. חרף מיעוט השירים שכתב, הריהו נחשב המורה הגדול, עם דוד פוגל ואחרים, של השירה העברית שבעטה בסד הברזל של החרוז והמשקל.

התחנך במסורת הספרותית הגרמנית. הושפע מגדולי המשוררים הגרמנים של סוף המאה התשע עשרה וראשית המאה העשרים. גדולי הסופרים הווינאים של זמנו עמדו איתו בקשר רצוף, גם כשהיה שנים רבות בארץ ישראל. בכל חייו פרסם רק שנים עשר שירים. קומץ שירים וקטעי שירים נוספים נדפסו לאחר מותו.

לאה גולדברג, המשוררת והמתרגמת, העריצה את אברהם בן יצחק. היא התקרבה אליו מאוד בשנות חייו האחרונות, וליוותה אותו בעת מחלתו. לימים כתבה לאה גולדברג את ספרה "פגישה עם משורר", המספר את פרשת הידידות ביניהם והערצתה אליו.

שיריו יצאו לאור בכמה מהדורות ובעריכת כמה עורכים וחוקרים ובפרט בידי חנן חבר.

אברהם בן יצחק נפטר בהוד השרון בשנת 1950, ונקבר בבית העלמין נחלת יצחק.

ספרי שירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משירי אברהם בן יצחק[עריכת קוד מקור | עריכה]