אברהם בראל
 | |||||
| לידה |
2 באוקטובר 1909 פיאטרה ניאמץ, ממלכת רומניה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
27 באוגוסט 2002 (בגיל 92) ברקאי, ישראל | ||||
| מקום קבורה | ברקאי | ||||
| תאריך עלייה | 1947 | ||||
| מדינה |
ישראל  | ||||
| כינוי | בומי | ||||
| |||||
אברהם ("בומי") בראל (2 באוקטובר 1909 – 27 באוגוסט 2002[1]) היה מנהיג ישראלי וראש מועצה אזורית מנשה החמישי. ממייסדי קיבוץ ברקאי.[2]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אברהם (בומי) בראל נולד בפיאטרה ניאמץ שברומניה למשפחה ציונית אמידה ומבוססת, כשבין נכסיה נמנו טחנת קמח גדולה ומנסרת עצים. המשפחה השתייכה לתנועת "חובבי ציון" והקפידה ללמד את בניה עברית משחר לידתם ותמכה כספית במוסדות הציונים בארץ ישראל.
ב-1932 הצטרף לתנועת "השומר הצעיר" והיה חבר בה עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה, במהלכה חדלה התנועה להתקיים. לאחר סיום לימודיו התיכוניים עבר לבוקרשט, שם עבד כמורה לעברית.[3]
ב-1940 החל שלטונו של יון אנטונסקו, שהיה עוין כלפי יהודי רומניה. כתוצאה מכך, בראל סולק מלימודיו באוניברסיטה ונשלח לעבודות כפייה. ב-1944, עם שחרורה של רומניה על ידי הצבא האדום, הוא היה ממקימי "בני עבודה", תנועת בוגרי "השומר הצעיר".[3] לאורך תקופה זו היה בראל, במסגרת העזרה לג'וינט בחלוקת כספים לקהילות היהודיות, שליח להעברת כספים הללו ושם צויד במסמכים על שם "מאוריציו וייסמן" - תפקיד שנשא בחובו סכנות רבות. עוד עסק במסגרת הבריחה בהעברת פליטי מלחמה לרומניה משם לבולגריה בדרך לארץ ישראל.
ב-1947 הגיעו ידיעות על חיפושים אחריו מצד גורמים ממשלתיים רומניים עקב עיסוקו בנושא הבריחה. עקב כך הוחלט להבריחו בעזרת מסמכיו המזויפים יחד עם עוד שתי חברות נוספות מהונגריה לאוסטריה, ומשם לצרפת. היות שידע לדבר צרפתית ביקשוהו גורמי העלייה להישאר במרסיי ולעזור להם. אחרי ששהה חודש במרסיי, ב-30 ביוני 1947, הגיע לנמל חיפה ועלה לארץ ישראל. בארץ פגש את בלה ויינברג, לימים אשתו, והשניים עברו יחדיו להכשרה בקיבוץ מרחביה. במרץ 1948 התחתנו השניים.
ב-2 באוקטובר 1949 (תאריך יום הולדת]ו), לאחר ששהה, בין היתר, בקיבוצים עין שמר וגבעת חביבה), עלה בראל על הקרקע יחד עם חבריו והקים את קיבוץ ברקאי. הוא שימש גזברו הראשון.[3]
כעבור פחות משנה על פי פניית הסוכנות היהודית הוא יצא עם משפחתו לצרפת לצורך הכשרת עולים חדשים, וכששב לישראל היה מזכיר המועצה ורכז תרבות במועצה אזורית מנשה בשנת 1955, לאחר שסיים במועצה הוא מתמנה להיות מזכיר קואופרטיב לתחבורה עמק חפר. בחודש מאי 1961 נבחר להיות גזבר העיתון "על המשמר" ומפעלי הדפוס של העיתון "הדפוס החדש". ובמקביל הוא משמש עורך של עיתון "משמר" ברומנית. השתתף במשלחת החפירות של יגאל ידין במצדה.[3] ב-27 בדצמבר 1968 נבחר לכהן כראש "מועצה אזורית מנשה". בהמשך מתמנה גם להיות מזכיר "אירגון המועצות האזוריות" ראש מרכז השלטון האזורי בישראל. במסגרת תפקידו בארגון המועצות האזוריות הוא פעיל גם ב"אומנות לעם" (שאף הייה ממלא מקום תקופה), המועצה לחילופי נוער", "ועדת המוזיאונים" ו"אגודת אכסניות הנוער".
ב-24 ביולי 1975 סיים את כהונתו והוחלף בבנימין פגי.[2] אך בהמשך חוזר לתקופה נוספת ב"אירגון המועצות האזוריות".
לאחר תקופה ארוכה שבה עבד בומי מחוץ לתחומי הקיבוץ – החל מיולי 1977 ועד נובמבר 1979 עבד במפעל "פוליאון" ביצור ולאחר מכן כמנהל השיווק בארץ ובחו"ל. בתחילת 1987 הקים את "הועד לחקר השומר הצעיר ברומניה", אירגן כנס גדול של עולי רומניה ויזם הוצאה לאור של ספר על תולדות השומר הצעיר ברומניה. בנוסף, יזם בשנים 1994 1995 את כתיבתם והוצאתם לאור של שני ספרים המתעדים את פעילות השומר הצעיר ברומניה החל משנות ה – 20 של המאה הקודמת. לכל אורך חייו דאג בומי לשמור ולשמר את ארכיון ברקאי ופריטים היסטוריים מעברו של הקיבוץ. עם סיום חלק מתפקידיו
גם לאחר פרישתו הוסיף לשמש במספר תפקידים ציבוריים.[2]- הוא מתחיל לסדר את ארכיון קיבוץ ברקאי. במסגרת זו ובשיתוף פעולה עם חבר ברקאי – הוא שותף לכתיבת תוכנת מחשב לארכיון אשר בה הוא מחשב את כל ארכיון ברקאי. בשנת 1993 התמנה לחבר הנהלת איגוד ארכיונאי ישראל ויושב ראש וועדת הכספים של ארגון זה. לכן זה הייה אך טבעי עבורו, בחודש מאי 1990 - בהיותו בן 71 להציע ל"מפעלי גרנות" להקים את הארכיון הכללי שלהם. על הקמתו של ארכיון זה וסידורו הוא נבחר בשנת 1997 לעובד מצטיין של "גרנות" ובהמשך גם עובד מצטיין ארצי ומוזמן לטקס הארצי. ומקביל כיהן כחבר ועדת הביקורת של מפעלי גרנות עד יום מותו. בשנת 1993 התמנה לחבר הנהלת איגוד ארכיונאי ישראל ויושב ראש וועדת הכספים של ארגון זה. במאי 1994 זכה באות "יקיר שבט רומניה" מטעם התאחדות עולי רומניה. לצד כל פעילותו הציבורית החיצונית הענפה, היה פעיל במוסדות הקיבוץ.
בומי נפטר ב – 27.8.2002 – בן 92 במותו ונקבר בבית הקברות של קיבוץ ברקאי.[1]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 אברהם בראל, באתר BillionGraves
- 1 2 3 אברהם בראל, באתר מועצה אזורית מנשה
- 1 2 3 4 אורי דרומי, על גבעת טרשים בפתח ואדי ערה, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2002