אברהם זליג
 | |
| לידה |
6 באפריל 1927 ד' בניסן ה'תרפ"ז לודז', פולין |
|---|---|
| פטירה |
10 בנובמבר 2012 (בגיל 85) י"ח בניסן ה'תשע"ב מודיעין, ישראל |
| מדינה |
 ישראל |
| ידוע בשל | יושב ראש ארגון יוצאי לודז' |
  | |
אברהם "אברמק" (לייב) זליג (6 באפריל 1927, ד' בניסן ה'תרפ"ז – 10 בנובמבר 2012, י"ח בניסן ה'תשע"ב) היה ניצול שואה.[1] כיליד לודז' פעל להנצחת קהילת יהודי לודז', והיה יושב ראש ארגון יוצאי לודז' בישראל למעלה מ-30 שנה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד ב-1927 בעיר לודז' שבפולין למשפחה מחסידות גור, כבן הזקונים לאחר שלושה ילדים. הוריו, יצחק זליג, תלמיד חכם ושוחט, ואימו, מלכה קרעל, עקרת בית שעבדה גם במפעל המשפחתי לייצור פסטה.
מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1939, בגיל 12, פרצה מלחמת העולם השנייה. לאחר פלישת גרמניה הנאצית לפולין, חלק מהעיר לודז' ביניהם השטח בו גר עם משפחתו, גודר והפך לגטו, שם עבר את תלאות המלחמה והשואה. במסגרת אירועי ה"שפרה" בשנת 1942, גורשו סבו וסבתו, אירוע אותו ציין פעמים רבות כטראומתי, וככזה שהשפיע עליו עד יומו האחרון.
מגיל 14 היה זליג פעיל כמדריך בתנועת 'גורדוניה'. באוגוסט 1944, במסגרת פינוי הגטו, המשפחה הופרדה - אחיו שמולק (צלף לשעבר בצבא הפולני), נשלח יחד עם אשתו ובתו לתאי הגזים מיד עם הגעתם לאושוויץ. אימו ואחותו נשלחו מאושוויץ לבית חרושת לנשק בעיירה היינכן, גרמניה, שם הועבדו בעבודות כפייה עד להעברתן לגטו טרזינשטט לקראת תום המלחמה.
זליג, אביו יצחק ואחיו דדק נשלחו למחנה כפיה בקרבת בראונשוויג, גרמניה, בו הועבדו במפעל לייצור נשק. בינואר 1945, הוכה אביו למוות, וכשלושה שבועות לפני תום המלחמה, האח דדק חלה ונפטר.
זליג השתחרר מהמחנה ב-2 במאי 1945 כשהוא במצב אנוש, אותו שרד בזכות שלושה מחבריו למחנה שסעדו אותו. לאחר החלמתו, יצא זליג לחפש את אימו ואחותו בטרזינשטט, שם הכיר את אשתו הראשונה, רנייה.
תום המלחמה והעלייה לארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם חזרתו ללודז' הצטרף זליג לקבוצה של תנועת 'גורדוניה'. במקביל, היה פעיל בתנועת "הבריחה" ארגון שעסק בהצלה, הדרכה והעלאת ילדים ונערים יהודים לישראל. בשנים 1947–1948, שירת בהנהגת הארגון, ופעל במחנות המעבר לילדים ונער בגרמניה.
באוגוסט 1948, עלה לישראל עם קבוצה מחניכיו באוניית המעפילים 'פאן יורק', ועם הגעתו - גויס לצה"ל, בו שירת עד לשנת 1950. לאחר שחרורו מהצבא, החל לעבוד בתעשייה הצבאית כמנהל כוח אדם של אחד מהמפעלים בארגון ותרם רבות לעיצוב היחסים הבינאישיים בתע"ש וכן במפעלים וארגונים אחרים. במסגרת תפקידו יזם וארגן מפגשים של אנשי המפעל, בהשתתפות אישי ציבור שונים כגון שר הביטחון שמעון פרס, לוי אשכול, והרמטכ"ל חיים בר לב.
בין השנים 1971–1980 עבד כראש אגף משאבי אנוש בחברת 'רסקו לבניה ונדל"ן. ב-1980, פתח משרד עצמאי 'א. זליג בכירים לקריירה שנייה', שהיה הראשון מסוגו בארץ.
קריירה ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקביל לעבודתו עסק גם בפעילות פוליטית והיה חבר מרכז מפא"י.
זליג היה פעיל בארגון יוצאי לודז' בישראל, ובאמצע שנות השבעים התמנה ליושב הראש של הארגון, תפקיד אותו מילא בהתנדבות עד לשנת 2004. במסגרת תפקידו, נפגש עם נשיאי ישראל באותן תקופות, חיים הרצוג, עזר ויצמן, אפרים קציר ואחרים.
פעולות נוספות כללו את ייסודה של הקרן לשימור מורשת יהודי לודז' בפולין בשיתוף עיריית לודז' והקהילה הפולנית בעיר. שיקום בית הקברות היהודי בעיר, פרסום של מסמכים וספרים המנציחים את הקהילה היהודית אז וכיום, ביחד עם טקסי הנצחה[2], פעילות עם מוסדות כגון 'יד ושם' (בה הוצגה תערוכה 'אודות החיים בגטו לודז' לצד המוות והתקווה לחיות' במשך כ-4.5 שנים), תרגום והוצאה לאור של 'הכרוניקה של גטו לודז'', פרסום הספר 'ואלו השמות'[3] בו נכללו כ-200 אלף יהודי הגטו, עריכת ימי עיון עבור מדריכי סיורים בפולין, ימי זיכרון ליושבי הגטו, וכן כינונה של האנדרטה לזכר יהודי לודז' הנמצאת בבית העלמין בחולון[4][5], בעיצובה של הפסלת אסתר איזן, תושבת לודז' לשעבר. ליד אנדרטה זו מתקיים טקס אזכרה שנתי ביום הזיכרון לשואה ולגבורה עבור חברי הקהילה שנספו בשואה.
מסורת נוספת לה היה אחראי היא מפגש שנתי בהשתתפות ניצולים ומשפחותיהם בו מוצגים קטעים דוקומנטריים אודות הקהילה ומורשתה, הרצאות ועוד. אירועים נוספים - הרצאות, הקרנות סרטים, הצגות, תערוכות וסיורים. בנוסף לפעילותו בארגון, זליג עצמו השתתף בטקסים ואירועים רבים בהם שיתף את סיפורו ואת סיפורם של יהודי העיר לודז'.
פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
1994 - ביום השואה ה'תשנ"ד נבחר להדליק משואה ב"יד ושם"
2004- הוענקה לו מדליה ואות כבוד בשם נשיא פולין, על פועלו כמייצג הקהילה היהודית מלודז' בישראל, ועל תרומתו לקידום מורשת פולין. האות נמסר לידו על ידי ראש עיריית לודז' ושגריר פולין בישראל.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
היה נשוי לרנייה קלוגמן, ונולדו להם שתי בנות. המשפחה התגוררה בתל אביב. הזוג היה נשוי משנת 1949 עד לפטירתה של רנייה בשנת 1965. בשנת 1968, נשא לאישה את שרה מרקוש לבית גרוס, ונולדו להם שתי בנות. המשפחה התגוררה בהרצליה ובירושלים, ובשנים האחרונות עד לפטירתו, בעיר מודיעין.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר ארגון יוצאי לודז' בישראל
גטו לודז.העד האחרון., סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ עדותו של אברהם זליג יליד 1927 Lodz פולין על קורותיו בגטו Lodz, ב-Auschwitz, ב-Braunschweig, ב-Ravensbrueck ועוד, באתר יד ושם, מספר פריט 3560848
- ^ אפר קדושי לודז' הוטמן בבית־העלמיך בחולון | דבר | 16 מרץ 1977 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ "חלק בלתי נפרד מחיי" ניצולי השואה ויד ושם, יד ושם ירושלים, 2003, עמ' 10-11
- ^ הוסר הלוט מעל האנדרטה לזכר קהילת לודז', דבר, 1978, עמ' 6
- ^ אנדרטה לזכר קהילת לודז' תוקם בחולון, מעריב, 28 אוגוסט 1978, עמ' 18