אברהם חיים נאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב נאה בעת שהותו בבוכרה, לבוש בבגדים המסורתיים של יהודי בוכרה
בתקופת חייו בירושלים

רבי אברהם חיים נאה (י"ג באייר ה'תר"ן - כ' בתמוז ה'תשי"ד, 3 במאי 1890 - 21 ביולי 1954) (מכונה "הגרא"ח נאה" ו"בעל השיעורים") היה רב, דיין, בעל שיטה הלכתית חשובה ויסודית בנוגע למידות ושיעורי תורה ומחשובי חסידי חב"ד. חתן פרס הרב קוק לספרות תורנית לשנת תש"ו-תש"ז.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בחברון למוסיא והרב מנחם מנדל שהיה מראשי חסידי חב"ד בארץ ישראל. בגיל 11 נכנס ללמוד בישיבת "מגן אבות" בחברון שהוקמה על ידי רבי חיים חזקיהו מדיני והייתה בראשותו של רבי מנחם מנדל. עודו בן 12 שנים בלבד נבחן על פה על מסכתות יבמות, חולין ונדה עם פירושי התוספות.[1]

בסביבות שנת ה'תרס"ה עברה משפחת נאה לגור בירושלים, ומאז למד אברהם חיים בישיבת "אוהל משה" ואחר כך בישיבת תורת חיים בירושלים שבין החומות. אברהם חיים נסמך להוראה על ידי רבי יצחק ירוחם דיסקין ורבי יעקב אורנשטיין [דרושה הבהרה] ורבי יצחק וינוגרד. בהיותו בן 15 בלבד התחתן (כמנהג הימים ההם בירושלים) עם דבורה, בתו של שאול יצחק פניגשטיין, מקים שכונת בתי ורשה ביפו.

בסביבות שנת ה'תר"ע נסע ללובביץ' לאדמו"ר הרש"ב מחב"ד, וזה בקשו שישמש ראש ישיבה שם, אך עקב התנגדות אביו לא יצא הדבר אל הפועל. בשנת ה'תרע"א, בעודו בן 21, עזב את ארץ ישראל על מנת לאסוף כספים לטובת עניי ארץ ישראל והגיע אל בוכארה הרחוקה בקרב יהודי בוכרה, בעיקר בעיר סמרקנד לימד תורה את העם. כששהה שם, חיבר סיכום מפורט בשפה הבוכרית של הלכות תפילין בשם "חנוך לנער"[2] עבור הנערים הבאים לכלל מצוות.[3] בבוכרה כונה שמו אברהם חיים מנדלוב נאה והוא לבש את הבגדים המיוחדים ליהודי בוכרה.

לאחר שנתיים של פעילות מאומצת ופוריה שב לארץ ישראל. למזלו הרע פרצה אז מלחמת העולם הראשונה ועובדת היותו נתין זר (אזרח רוסי) כללה אותו בין המגורשים למצרים שם הגיע לאלכסנדריה. אברהם חיים לא נשבר ברוחו בגלותו, והקים שם את "ישיבת ארץ ישראל" בה למדו כ-200 בחורים ואברכים מהגולים למצרים, ואף חיבר חיבור בשם "שנות חיים" העוסק בהלכות שימושיות שגם תורגם לערבית לצורך יהודי מצרים.

בתום המלחמה חזר אברהם חיים לירושלים, והתמנה לספרא דדיינא (סופר) בבית הדין של העדה החרדית בירושלים. (נראה שבמשך השנים גם היה חבר בבית הדין של העדה החרדית). מכאן ואילך היה שקוע בחיבוריו ובהדפסת ספריו הרבים. שימש כרבה של שכונת הבוכרים בירושלים בה התגורר, והיה אהוב ונערץ על תושביה. התאלמן מאשתו בשנת ה'תרצ"ח. נפטר בפתאומיות ביום כ' בתמוז של שנת תשי"ד לאחר שלקה בלבו, הובא לקבורה בהר המנוחות.

פעילותו הציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

היה מראשי כולל חב"ד וממקימי ישיבת תורת אמת של חסידות חב"ד. היה מקושר לשלושת האדמו"רים האחרונים של חב"ד. ליווה את האדמו"ר הריי"צ בביקורו בארץ ישראל בשנת תרפ"ט, ואף ליווה אותו בפגישתו עם הרב הראשי הראי"ה קוק.[4] היה פעיל בהנהגת היהדות החרדית בארץ ישראל, ובין השאר השתתף בפגישה של רבי יוסף חיים זוננפלד ואחרים עם האמיר עבדאללה (לימים המלך עבדאללה הראשון מירדן) בירדן, אותה יזם יעקב ישראל דה האן בה הגישו לו תזכיר ובו הם מצהירים שאגודת ישראל היא גוף בפני עצמו המייצג יהודים רבים ברחבי העולם, ואינו כפוף להסתדרות הציונית, ולכן יש לקבל ממנו חוות דעת נפרדות בשאלות העומדות על הפרק, ומביעים את רצונם של היהודים בשלום, ובשיתוף פעולה בין כל התושבים לבניין הארץ.[5] בעת הפילוג בין אגודת ישראל לבין העדה החרדית הירושלמית על רקע היחס למדינה ומוסדותיה, צידד בעמדת אגודת ישראל, היה ביו תומכיה החשובים ופעל רבות למען המפלגה. היה חבר בוועד הרבנים שלה, ואף נאם עבורה בכנסי בחירות. היה בין מקימי ועד הכשרות של אגודת ישראל. בתקופה מאוחרת יותר השתתף בישיבת מועצת גדולי התורה שעסקה בהתנגדות לגיוס בנות לצה"ל.

בשנת ה'תרפ"ד התעורר בארץ ישראל פולמוס נרחב סביב חליבת פרות בשבת. חלק מרבני הארץ נטו להיתר באופנים שונים ואחרים פסקו לאיסור. הרב נאה התנגד מאוד להיתר ופרסם קונטרס רחב שבו בירר את האיסור לדעתו.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מידות ומשקלות תורניים

הדבר שהקנה לו את פרסומו הגדול הוא שיטתו ההלכתית בעניין מידות ושיעורי תורה. הרב נאה בירר שיטה מצמצמת בעניינים אלו, והוכיח אותה עם ראיות מדברי הראשונים והאחרונים. ויכוחו היה בעיקר עם הרב אברהם ישעיה קרליץ (החזון אי"ש), שהחמיר והגדיל את השיעורים. בקרב הציבור נהוג בעיקר כשיטת הרב נאה, שהסכימו לדבריו גדולי דורו והדורות שאחריו. למרות מחלוקתו החריפה עמו בענייני מידות ושיעורים, כיבד החזון אי"ש עד מאוד את הרב נאה, והייתה ביניהם הערכה הדדית כפי שמשתקף ממכתביהם זה לזה. כשביקר הרב נאה אצל החזון איש בבני ברק ליוה אותו בסיום ביקורו מביתו עד לרחוב, מחווה שלא הייתה מצויה אצלו. לעומת זאת, עם גיסו של החזון אי"ש, הרב יעקב ישראל קנייבסקי, היו חילוקי דעות והם תקפו זה את זה בחיבוריהם ובעל פה.[6] את שיטתו פרסם בספרים שיעורי תורה, שיעור מקוה, שיעורי ציון ובקונטרס השיעורים. בעת שהוציא את ספרו "שיעורי תורה" פרסם רבה של העדה החרדית רבי זליג ראובן בנגיס בשבועון החרדי קול ישראל מכתב ברכה, ובו שבחים על הספר ומחברו.[7]

אחד מעיסוקיו התורניים המרכזים היה בדברי רבי שניאור זלמן מלאדי בשולחן ערוך הרב ובפסקיו בסידור תורה אור, אותם ידע על בורים, ונחשב לאחד המומחים הגדולים בתורתו. במהלך השנים פרסם כמה חיבורים העוסקים בדבריו: פסקי הסידור וקונטרס השלחן.
חיבר גם את קצות השלחן בתשעה חלקים, בו כתב קיצור לשולחן ערוך חלק אורח חיים עם הדגשה של פסקי רבי שניאור זלמן מלאדי ודברי רבי מנחם מנדל שניאורסון (הצמח צדק), מנהגי חסידות חב"ד בכל הלכה והלכה וליקוט הלכות מדברי הפוסקים האחרונים. ספרו נדפס עם הסכמות מרבי יוסף חיים זוננפלד, ורבי אליהו קלצקין ואחרים ששיבחו את חיבורו מאוד.

ספר קונטרס החליבה - אודות חליבת פרות בשבת. נדפס בהסכמת רבי יוסף צבי דושינסקי.

ערך את לוח כולל חב"ד - לוח שנה שמשולבים בו הלכות ומנהגים לפי סדר ימות השנה. הלוח פופולרי בקרב חסידי חב"ד.

הוציא לאור חיבור בשם דברי צדק - על סיפור המחלוקת בין רבי יחזקאל לנדא עם רבי יעקב שמשון משיפיטובקה אודות ספרו של רבי יעקב יוסף מפולנאה. ובסופו צירף ביאור על מדרש רבה קהלת.

במשך השנים פרסם מפעם לפעם טור הלכתי ביומון החרדי המודיע בשם "הערות למעשה", שבו דן בעניינים הלכתיים שבחיי היומיום, בין השאר, בהלכות שמיטה.

נותרו ממנו כתבים רבים השמורים אצל בני המשפחה, ומחכים לאור הדפוס.

צאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרב נאה היו תשעה בנים ובנות. בנו שניאור זלמן דובער[8] נרצח באזור שער הגיא בגיל 8, במאורעות תרצ"ו - תרצ"ט. הרצח אירע בחזרת משפחת נאה מחתונת אחיהם, ברוך, שנערכה יומיים קודם בטבריה. שתי בנותיו נפצעו באותו אירוע.
בנו הרב ברוך נאה הוציא מהדורה מדעית-תורנית על חלק ממסכת פסחים, חתנו הוא הרב חגי איזירר שכיהן כחבר בית הדין הרבני הגדול. נינו של הרב נאה הוא המשורר והעיתונאי נדב הלפרין.
הרב יצחק נאה, היה אחיו של הרב אברהם חיים נאה. נכדיו של הרב יצחק נאה הם: אלחנן נאה, הרב אלעזר נאה, רב היישוב קשת שברמת הגולן, ופרופ' שלמה נאה ראש החוג לתלמוד שבאוניברסיטה העברית, ומשמש גם ראש המכון למדעי היהדות שם.[9]
חלק מנכדיו וניניו (בעיקר אלו המשתייכים לחסידות חב"ד) הקימו ארגון "איגוד צאצאי הגרא"ח נאה ז"ל", הפועל בדרכים שונות, לאגד את הצאצאים, ולשמר את זכרו של הסבא הדגול. בין פעולותיו עורכים מפעם לפעם כינוסים בהם משתתפים צאצאיו ומוקירי זכרו, קריאת רחובות על שמו בביתר עילית ישנו רחוב על שמו, ובירושלים בשנת 2012 בעבודה משותפת של האיגוד והרב יעקב שנור חבר עיריית ירושלים לשעבר, הביאה להנצחת רחוב על שמו, במקום מרכזי - רחוב היוצא מהרחוב המפורסם - מאה שערים ומסתיים ברחוב הרב זוננפלד בו שוכן בית כנסת חב"ד בית ישראל בו התפלל הרב נאה.[10] דודו של הרב אברהם חיים הוא הרב שלמה יהודה ליב אליעזרוב (הרב מענדל נאה והרב אליעזרוב היו גיסים).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נודע בשיעורים - ספר לדמותו. עורך: שניאור זלמן ברגר, הוצאת חזק, תשע"א 2010

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מסופר שבמסיבת הבר מצווה שלו שהשתתפו בה רבני העיר חברון, נשא פלפול עמוק שחיבר בעצמו, וכשרבה של חברון רבי חיים חזקיהו מדיני הקשה עליו באמצע דבריו, ענה לו אברהם חיים תשובה מחודדת שגררה התפעלות בקרב הרבנים המסובים.
  2. ^ לשם הדפסת הספר נסע עד לוורשה, מאחר שנראה שלא היה בבוכרה בתי דפוס מתאימים.
  3. ^ את השפה הבוכרית למד תוך חודשים ספורים, על ידי עיון בחומש מתורגם לבוכרית.
  4. ^ דוד זאב רוטנברג, מסע הרבי לארץ הקודש, כפר חב"ד, הוצאה עצמית, ה'תשנ"ט
  5. ^ התזכיר מופיע בספר "שרשרת הדורות בתקופות הסוערות" ח"ב עמ' 203, ותצלום התזכיר המקורי (בעברית ובערבית) מופיע שם בעמוד 214
  6. ^ ראה למשל בהקדמת הרב נאה לספרו שיעורי ציון, ובספרו אבני צדק הנדפס בסוף ספרו שיעורי מקוה.
  7. ^ מנחם פרידמן, מסורת שאבדה, בתוך: עמיחי ברהולץ (עורך), מסע אל ההלכה, ידיעות אחרונות, 2003, עמודים 206-210
  8. ^ דף לזכר שניאור זלמן דובער, באתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה
  9. ^ ריאיון עם אלחנן נאה
  10. ^ אחרי מאבק של שנים: רחוב "הרב נאה" בירושלים אתר שטורעם.נט, כ"ד סיון תשע"ב