אברהם יונה יבנין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אברהם יונה יֶבנין (מהרא"י; בכתיב יידי: יעוונין; בכתב לועזי: Jewnin; תקע"ג, 1813, פַּאריץ', פלך מינסק, האימפריה הרוסית (רוסיה הלבנה) – י"א בסיוון תר"ח, 12 ביוני 1848, גרודנה) היה חוקר תלמוד, נחשב לאחד מגדולי למדני גרודנה בזמנו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשנת 1813 בעיירה פַּאריץ' (ברוסית: Паричи) שבפלך מינסק של האימפריה הרוסית, ברוסיה הלבנה (כיום במחוז הומל בבלארוס). בהמשך עבר לעיר גרודנה, שם חי כל שארית חייו. חרף מותו המוקדם (נפטר ב-1848, בגיל 35) נודע כלמדן מופלג.

חיבר הגהות לרמב"ם בשם "נימוקי מהרא"י", שנדפסו במהדורת ורשה 1882 של משנה תורה, וחידושים לספר המצוות לרמב"ם, שחלקם ראו אור במסגרת ספר הפירושים לספר המצוות "מחשבת משה" (וילנה, 1866). כן חיבר חיבורים על סדרי המשנה ועל התלמוד.

ליבנין היו ארבעה בנים: הרב נתן נטע והרב שמואל, שניהם מחברי ספרים ידועים. בן שלישי, הרב בצלאל, היגר לארצות הברית והטיף שם ליהודים לשמור על דתם וזהותם ובן רביעי, אריה לייב מביאליסטוק.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]