אברהם יעקב הורוביץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אברהם יעקב הורוביץ
אין תמונה חופשית
לידה ~1864
תרכ"ד
סאסוב, אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
נרצח 28 באוגוסט 1942
ט"ו באלול תש"ב
פרוביז'נה, אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים מרדכי אריה הורוביץ עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הרב אברהם יעקב הלוי הורוביץ (תרכ"ד, ~1864 - ט"ו באלול תש"ב, אוגוסט 1942) היה רב העיר פרוביז'נה, וראש ישיבה בישיבת חכמי לובלין.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו, סאסוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בסאסוב לרבי שמואל, מתלמידיו של רבי מרדכי מהוסיאטין, ולסאסיא. שנתיים אחרי הולדתו, נפטר אביו. אמו השקיעה בחינוכו ושלחה אותו ללמוד אצל מלמדים, אך לאחר שנים ספורות עזב את מלמדיו והחל ללמוד בכוחות עצמו בבית המדרש אשר בעיירה. באותה תקופה היה סבו, אבי אמו לוקח אותו מדי פעם לרבי יהושע רוקח מבעלז. לאחר מספר שנים במקום, יצא לעבר בויסק, שם למד תורה מפי רבי זלקא ווינריב, ותקופה היה בברודי, שם למד מפי הרב יעקב אביגדור[1].

בשנת תר"ם לערך[2] נישא לגיטל שיינדל, בתו של מרדכי שליט, בנו של רב העיירה סאסוב. שליט התחייב לתת סכום נכבד כנדוניה ולפרנס את הזוג הצעיר כדי שיוכל לשבת וללמוד, אך מת עוד לפני החתונה. אשתו התחייבה למלא את כל צורכי הזוג הצעיר, כהבטחת בעלה. בסאסוב ישב ולמד, וסירב לענות על שאלות הלכתיות, בהפנותו את השואלים אל הדיין המקומי. מתקופה לתקופה היה שומר על קשר עם חסידות בעלז ומגיע לראות את פני רבו, רבי יהושע. אך שם היה יושב ולומד בקרן פינה מבלי להתערב עם הבריות. בשנת תרמ"ז, כאשר נקרא להתגייס נסע לברז'ן, שם ישב בביתו של רבי שלום מרדכי שבדרון (המהרש"ם מברז'אן), שאותו הכיר מחליפות מכתבים שהיו מנהלים. באותה התקופה היה צריך הרב מברז'אן לצאת מביתו לתקופה. בהיות והרב מברז'אן הכיר את אורחו, ביקש מהרב הורוביץ שישב יחד עם חתנו, רבי שמעון באב"ד, ויורו הלכות לשואלים בזמן שהותו מחוץ לעיר. כאשר חזר, דרש הרב מברז'אן מהרב הורוביץ שיסכים לקבל סמיכה, והלה הסכים. כאשר נסמך על ידי הרב מברז'אן, התפרסם הדבר בבלז, כאשר הרב מברז'ן הרבה לשבח את הרב הורוביץ, עד שהגיעה אליו הצעה לכהן ברבנות סאסוב. מטעמי שררה ומחלוקת הוא נמנע מלקחת רבנות זו על עצמו. בחודש אב תרמ"ז, פרצה שריפה בסאסוב. בין החפצים שנשרפו הייתה ספרייה שלימה של ספרים שלו, וכתבים שכתב. אירוע זה השפיע עליו בצורה קשה, והוא נפל למשכב תקופה. נוסף על כך, חמותו איבדה את כל רכושה בדליקה, ומשפחתו נותרה חסרת אמצעים.

פרוביז'נה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באחת השבתות, נזדמן רבי שלמה מסאסוב לפרוביז'נה. תפקיד הרב המקומי לא היה מאויש, ורבי שלמה הציע לפרנסי העיירה את הרב הורוביץ. פרנסי העיירה שמעו את ההצעה, אך מפאת המרחק השורר בין העיירות הדבר לא יצא אל הפועל. כאשר גיסו של הרב הורוביץ המתגורר בטרבובליה הסמוכה לפרובז'נו שמע את ההצעה, הזמין את הרב הורוביץ אליו כדי שיהיה אפשר לדון בעניין. לאחר התלבטות, נסע הרב הורוביץ לגיסו. כאשר שמעו תושבי העיירה על דבר בואו הזמינו אותו אליהם לשבת. לאחר השבת מונה על ידי הקהילה לרב, למרות התנגדות פנימית של כמה מהחסידים על רקע סכסוך קיים בקהילה, התנגדות שפחתה עם הזמן עד שנעלמה לחלוטין. בפרוביז'נה כיהן כרב הקהילה, תוך שדאג לצורכיה הרוחניים של העיר, ושם התפרסם שמו כתלמיד חכם. נשלחו אליו שאלות, אך הוא סירב להוציאם לאור, בנימוקים שאין זמנו פנוי לזה, וכי הוא מפחד שמא יצטרך לחזור בו. לאחר הפצרות רבות הוציא חלק זעיר מתשובותיו בספר שו"ת "צור יעקב". סמוך לפרוץ מלחמת העולם השנייה מסר לדפוס את החלק השני, אך בעקבות המלחמה הדבר לא יצא לפועל. לאחר שנים הוציא בנו את מה שהצליח להציל מהחלק השני.

ישיבת חכמי לובלין[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פטירתו של רבי יהודה מאיר שפירא, מונה לראש ישיבה בישיבת חכמי לובלין. לאחר כשלושה חודשים וחצי (ל"ג בעומר - תחילת חודש אלול תרצ"ד) עזב את הישיבה, בנמקו כי קשה עליו הדבר לענות תשובה לשואלים ולעמוד בראשות ישיבה במקביל. הרב יצחק פלקסר תיאר את זמן שהותו בישיבה: "הרב דפרוז'נא היה בעל צורה אצילית... בשיעורים שלו השמיע חידושי תורה מחודדים וגילה בקיאות נדירה בכל הש"ס והפוסקים... מכיוון שלא האריכו ימי כהונתו בתורת ר"מ דיח"ל[3] ממילא לא כבש בה מסילה חדשה בשיטת הלימודים". לאחר שעזב את הישיבה שב לפרובוז'נה.

במלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת הכיבוש הגרמני של אזור העיירה במהלך מבצע ברברוסה, בקיץ 1941, הובאו לעיירה מספר מגורשים יהודים מהוסיאטין, ומספר היהודים בעיירה הגיע לכ-1,630. ביום ט"ו באלול תש"ב, מת מדום לב. כשבועיים לאחר מיתתו נשלחו כל בני משפחתו למחנה ההשמדה בלז'ץ.

צאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנו, רבי מרדכי אריה (נפטר בכ"ב בשבט תשכ"ב) כיהן כרבה של בנילא (בוקובינה). עלה לארץ ישראל בסוף ימיו.

חמשת בנותיו נספו בשואה יחד עם ילדיהן ובעליהן.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אלה אזכרה, בהוצאת המכון לחקר בעיות היהדות החרדית, ניו יורק, תשט"ז; כרך א' עמ' 34–39
  • אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות, בני ברק, תשמ"ח; כרך ה' עמ' קצא-רח

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מוזכר בכתבי הרב שלמה קלוגר כ"הרב מפודקאמין"
  2. ^ לדברי סורסקי - תרמ"א; לדברי בנו, מרדכי אריה - תרל"ט
  3. ^ יח"ל - ראשי תיבות נפוצים של ישיבת חכמי לובלין