אברהם יעקב סלוצקי
.jpg) | |
| אברהם סלוצקי | |
| לידה |
1850  |
|---|---|
| פטירה |
1918 (בגיל 68 בערך) |
| מדינה |
האימפריה הרוסית |
| מקצוע | סופר ופובליציסט |
  | |
אברהם יעקב סלוצקי (ה'תרכ"א, 1861 - ה'תרע"ח, 1918) היה סופר ופובליציסט יהודי-רוסי (אוקראיני) ציוני דתי. הוגה שמו של המזרחי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בצעירותו למד לימודים תורניים קלאסיים, אך לאחר "החוקים הזמניים" שחוקקה ממשלת רוסיה נגד היהודים ב-1884, הפך לחובב ציון נלהב. בתחילה עבד במערכת כתב העת "המליץ", על מאמריו בכתב העת שעסקו בדרך כלל ברעיון הציוני נהג לחתום בפסבדונים איס"י הבבלי, המייצגים את ראשי התיבות של שמו וסיומו: אברהם יעקב סלוצקי.[1] מאוחר יותר ירש מחותנו בית בנובגורוד-סיוורסקי, שאותה כינה בשם "קרתגו הצפונית". הוא עבר לגור בעיר והתפרנס מחנות גדולה שהייתה בבעלותו. הוא המשיך לשלוח לפרקים מאמרים לפרסום ב"המליץ".
הסופר וההיסטוריון שמואל ליב ציטרון אשר הקדיש פרק שלם לזכרו, בחיבורו "זכרונות ורשמים מימי בכורי חבת-ציון והציונות", מספר עליו בין היתר כמה היה נמרץ להשכנת שלום בקרב אנשי תנועת הציונות למרות הבדלי השקפות ביניהם.
"אח"כ נפגשתי עם סלוצקי בכנסית הציונים במינסק בסוף שנת תרס"ב. בכנסיה זו, שהיתה קונגרס בזעיר אנפין, מלא סלוצקי תפקיד של מוציא ומביא את כל עניני ה"מזרחי" ומדבר בשמו בשאלות היותר חשובות. סגולה מיוחדת היתה לו לסלוצקי להשוות את הסכסוכים והחכוכים הפּנימיים שבתוך המחנה ולפגום את העוקצים שביחוסיו של ה"מזרחי" אל מחוץ למחנה. כידוע לרבים קרובה היתה בקונגרס זה שאלת הקולטורה להעשות סלע המחלקת בין הציונים ולהפריד בין אחים לדעה, ואם נעשה סוף סוף שלום בין בעלי-הריב, והעומד מצד הפרקציה העממית חיים ווייצמן עם העומד מצד ה"מזרחי", הגאון הלידאי, נשקו זה את זה חליפות קבל-עם, ― הגורם לדבר היה רק אברהם יעקב סלוצקי ולא אחר.".
— אנשים וסופרים, שמואל ליב ציטרון, תרע"ד.
יזם וערך את שיבת ציון: קֹבץ מאמרי גאוני הדור בשבח יישוב ארץ ישראל, שראה אור בוורשה בשנת תרנ"ב, 1891–1892. שנערך לכבוד הוועד האודיסאי החברה לתמיכת בני ישראל עובדי אדמה ובעלי מלאכה בסוריה וארץ ישראל. הציונים החילוניים כינו את הספר בזלזול "היתר מאה רבנים לרעיון הציוני", אבל בחוגים החרדיים הייתה לקובץ השפעה גדולה[2].
בתשובה שפרסם הרצל לדברי הרב הראשי של וינה, ד"ר משה גִידֶמַן, שיצא נגד התנועה הציונית, מזכיר הרצל את ספרו של סלוצקי ומסתייע בו[3] כך:
"...מר ד"ר גידמאן יוצא אל המערכה נגד הציונות בהמון מקראות, אך חושב אני, כי למצער כאלה וכאלה אפשר למצא בעד הציונות. אינני כמובן מלומד כל כך, כדי שאוכל להביאם... אבל במחברת קטנה שנדפסה זה מקרוב, כתובה ביד הסוחר התורני אהרן מרקוס בפודגורז' [=פודגוז'ה], אני מוצא מקום אחד המסייע לנו:
"תנועת היישוב נוצרה לפני יותר מחמשים שנה בחוגים היותר חרדים בידי גדולי הרבנים למטרה גלויה של יסוד מדינה. הספר "שיבת ציון" יכיל יותר ממאה הסכמות של גדולי רבנינו". – איך יצדיק מר ד"ר גידמאן לעומת עובדא זו את דבריו?"
— בנימין זאב הרצל: "היהדות הלאומית" של ד"ר גידמאן
הוא יסד את מרכז חובבי ציון בביאליסטוק. לפי שמואל ליב ציטרון סלוצקי "היה הראשון אשר הורה והוגה את הרעיון על דבר יסוד "המזרחי" והוא בהשתתפות הגאון המנוח רבי יצחק יעקב ריינס ירו אבן פנתה של פדרציה זו, התופסת היום מקום כל כך חשוב בתוך הציונות הכללית.". לפי שלמה אשכנזי היה סלוצקי זה שהגה את השם "המזרחי", ראשי וסופי תיבות של "מרכז רוחני", ככינוי לתנועת הציונות הדתית.[4]
על אף חילוקי הדעות שלו עם תנועת "בני משה" ו"חובבי ציון" בכלל יצא, יחד עם שפ"ר ובעידודו של הרב שמואל מוהליבר, בשורת מאמרים חריפים נגד כותבי "פאסקוילים" שיצאו בעלילות שונות נגד "בני משה" ו"חובבי ציון".[5] מאמרים אלה שכנעו חלק מהמקטרגים לחזור בהם מאישומיהם[דרוש מקור].
סלוצקי התבסס כלכלית ותכנן לעלות לארץ ישראל, אך נרצח עם אשתו ביחד עם עוד עשרות יהודים בפרעות שערכו בנובגורוד-סיוורסקי אחד מהצבאות הנצים במלחמת האזרחים בשנת תרע"ח-1918, ככל הנראה הצבא האדום בראשית חודש אפריל (ניסן)[6] (בשל כך הוא מתואר לעיתים בספרות העברית הדתית בתואר "הקדוש"). בני הזוג סלוצקי לא השאירו אחריהם ילדים. מקום קבורתם לא נודע.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שמואל ליב ציטרון, אברהם יעקב סלוצקי ב-אנשים וסופרים: זכרונות ורשמים מימי בכורי חבת-ציון והציונות, וילנה: ש. שרברק, 1922. עמ' 94–103
- גאולה בת-יהודה, אנציקלופדיה לציונות הדתית, כרך ד, בערכו. עמ' 132–136 ,
- גאולה בת-יהודה, ראשון לראשונים - ר’ אברהם יעקב סלוצקי הי"ד, פורסם ב- סיני; ירחון לתורה ולמדעי היהדות. ירושלים. קכט-קל.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בן-ציון אייזנשטט, ר' אברהם יעקב סלוצקי, דור רבניו וסופריו, תרנ"ה-תרס"ה, חלק א, עמוד 41, באתר היברובוקס
- כתביו
- שיבת ציון - חלק א, ורשה תרנ"ב, באתר היברובוקס
- שיבת ציון - חלק ב, ורשה תרנ"ב, באתר היברובוקס
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ שאול חיות, אוצר בדויי השם, וינה תרצ"ג, עמ' 27, פריט 414.
- ^ יצחק ניסנבוים, עלי חלדי, עמ' 164 ואילך.
- ^ "היהדות הלאומית" של ד"ר גידמאן, בנימין זאב הרצל, באתר פרויקט בן יהודה
- ^ שלמה אשכנזי, דורות בישראל, תל אביב תשל"ה, עמ' 160, הערה 37.
- ^ מערכת, אברהם יעקב סלוצקי (איסי הבבלי), הצפירה 22 66, 1918
- ^ כך על פי דיווח זה: "More Massacres in Russia," American Jewish Chronicle, July 12, 1918 (על פרעות אלה ראו: Vladimir P. Buldakov, "Freedom, Shortages, Violence: The Origins of the "Revolutionary Anti-Jewish Pogrom" in Russia, 1917-1918," in: Jonathan Dekel-Chen, David Gaunt, Natan M. Meir, Israel Bartal, eds. Anti-Jewish Violence: Rethinking the Pogrom in East European History. Bloomington: Indiana University Press, 2010, p. 85; Mattis Kantor, "5678 / 1918," The Jewish Time Line Encyclopedia, Lanham, Md.: Rowman & Littlefield Pub., 2004, p. 254; Zvi Y. Gitelman, Jewish Nationality and Soviet Politics: The Jewish Sections of the CPSU, 1917-1930, Princeton, N.J.: Princeton University Press (Princeton Legacy Library), 1972, p. 164). עם זאת, במקורות שונים (מאוחרים יותר) מופיעות קביעות אחרות, הן לגבי זהות הפורעים – יש הטוענים שמדובר בפרעות שערכו הדניקינים, יריבי הצבא האדום – הן לגבי זמן מותו. לפי י"ל הכהן מימון, תולדות המזרחי והתפתחותו, פרק שישי, בתוך: ספר המזרחי, ירושלים תש"ו, פרטי מותם אינם ברורים. לפי שלמה אשכנזי, דורות בישראל (תשל"ה), עמ' 160, בני הזוג נרצחו על ידי הפורעים בחורף תרע"ח. לפי ניסן וקסמן, בני הזוג סלוצקי מצאו את מותם יחד עם הוריו של הרב אברהם יעקב ניימארק ו-80 יהודים אחרים בפרעות ביקטרינוסלב שאירעו בז' בחשוון, ה'תרס"ו (ניסן וקסמן, "ר' אברהם יעקב ניימארק ז"ל", תלפיות, ח,ג–ד, עמ' 556).