אברהם נאמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אברהם נאמן
אברהם (אייבי) נאמן
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 13 במרץ 1933 עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 בפברואר 2018 (בגיל 84) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת כהונה ? – 7 בפברואר 2018 עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 7 בפברואר 2018 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אברהם (אייבי) נאמן (13 במרץ 1933 - 7 בפברואר 2018) היה עורך דין ישראלי, בעליו ומייסדו של אחד ממשרדי עורכי הדין המובילים בישראל. יזם נדל"ן, שהקים בין השאר את אזורי חן, מגדלי נאמן ומתחמים ב"גוש הגדול" בצפון מערב תל אביב. חבר המועצה המייעצת של בנק ישראל (1982), יו"ר מרכז בית"ר, משנה ליו"ר ההתאחדות לכדורגל (19691973), יו"ר חברת הבנייה רסקו (19811984), קונסול כבוד של סרביה ומונטנגרו בישראל, יו"ר הליגה לידידות ישראל –ספרד (19721979), ממקימי מרכז פרס לשלום ויו"ר אגודת ידידי מרכז רפואי רעות.

בצעירותו היה לוחם האצ"ל ובנובמבר 2005 היה בקבוצת אנשי שמעון פרס, שהצטרפו למפלגת קדימה לאחר שהוקמה על ידי אריאל שרון. כשפרס הוצב במקום השני ברשימת מועמדי המפלגה לקראת הבחירות לכנסת ה-17 ב-2006 הוצב נאמן במקום של כבוד, ה-110 ברשימה[1].

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאמן נולד ב-1933, בתל אביב, בנם הבכור (מתוך שלושה) של חנה פרומה לבית אלתר יפה (דור שישי בארץ ישראל) ומיכאל מאיר (דור עשירי בארץ ישראל) נאמן[2]. אבות אבותיו של אביו הגיעו לארץ ישראל ב-1776, מהונגריה וליטא[3]. אביו היה בצעירותו מראשוני תנועת הצה"ר, מזכירו של זאב ז'בוטינסקי ולאחר מכן חבר האצ"ל[4]. מפקדת ה"דלק", יחידת המודיעין של האצ"ל שכנה במשרדו[5]. לימים הפך האב לאיש נדל"ן, שעסק בגאולת קרקע — קנה קרקעות מערבים. האם עבדה בשקם הבריטי ברחוב נחלת בנימין בתל אביב.

נאמן גויס לאצ"ל כבר בגיל 13 על ידי אבא שרצר, מפקד ה"דלק" וסגנו יגאל גריפל. שימש כמאבטח ומתריע. בגיל 14, בשנת 1947 הועבר לגדוד 20 (גדוד הנוער של האצ"ל) תחת פיקודו של פסח פוני ועסק בהדבקת כרוזים במרכז ת"א. הוא אף נורה במסגרת פעילותו זו על ידי שוטר בריטי ונפצע באורח קל. בגיל 15 היה אחראי על מחסן נשק קל ליד בית הספר אליאנס עד שבוע לאחר המתקפה על יפו. לאחר הקמת מדינת ישראל עבר קורס מפקדי בית"ר ברמת רזיאל.

שיחק בצעירותו בקבוצת הכדורגל של בית"ר תל אביב, עד שהחל ללמוד באוניברסיטה. סיים לימודי הסמכה במשפטים בהצטיינות באוניברסיטה העברית בירושלים. התמחה אצל עו"ד מיכאל כספי והוסמך ללשכת עורכי הדין בישראל ב-1957. הקים משרד עורכי דין בתל אביב, שהפך למשרד מוביל בתחום המסחרי ותחום הנדל"ן. עסק בייזום פרויקטים במקרקעין, שהידועים בהם היו פרויקט "אזורי חן" הקרוי על שם אמו חנה נאמן ומגדלי נאמן בתל אביב, אשר את אבן הפינה להם הניח שמעון פרס ב-1998[6]. שימש כאחד ממנהלי "הגוש הגדול" והיה מזכיר המנהלים. תכנן אלפי יחידות דיור מעבר לירקון, בעקבות היותו אדריכל ההסכם עם מדינת ישראל לפינוי שדה דב.

שימש כחבר בוועדה המייעצת לבנק ישראל ב-1982. כיהן כיו"ר מרכז בית"ר, משנה ליו"ר ההתאחדות בכדורגל בין השנים 1969–1973, יו"ר הליגה לידידות ישראל–ספרד בין השנים 1972–1979, יו"ר חברת הבניה רסקו בשנים 1981–1984, קונסול כבוד של סרביה ומונטנגרו בישראל, ויו"ר אגודת ידידי מרכז רפואי רעות. את שמעון פרס הכיר בתחילת שנות ה־90, כשהדיור הממשלתי שכר עבור ראש הממשלה לשעבר משרד במגדל אמות משפט בתל אביב, שנאמן חכר לשם השבחתו. מאז הם הפכו לידידים ובמסגרת זו היה נאמן בין השאר גם ממקימי מרכז פרס לשלום וכשפרס הצטרף לקדימה, הלך עימו גם נאמן.

שתי נשותיו הראשונות נפטרו מסרטן ובעת פטירתו, שוב מסרטן, היה נשוי בשלישית, לדליה. גר כל ימיו בתל אביב והיו לו שני ילדים, בן ובת, שניהם עורכי דין.

נפטר ב-7 בפברואר 2018 והובא לקבורה בבית הקברות קריית שאול.[7]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]