אברהם פוקסמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אברהם פוקסמן
אברהם פוקסמן, ינואר 2011
אברהם פוקסמן, ינואר 2011
לידה 1 במאי 1940 (בן 82)
ברנוביץ', בלארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
השקפה דתית יהדות עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מדליית הזהב הגדולה להוקרה על שירות הרפובליקה האוסטרית
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת סופיה
  • צלב המפקד של מסדר המצוינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
  • אביר בלגיון הכבוד
  • אביר הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית
  • דוקטור לשם כבוד מישיבה יוניברסיטי עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אברהם (אייב) הנרי פוקסמןאנגלית: Abraham Henry Foxman; נולד ב-1 במאי 1940) הוא עורך דין יהודי-אמריקאי שכיהן כמנהל הלאומי של הליגה נגד השמצה בשנים 19872015 ומאז 2016 מכהן כראש המרכז לחקר אנטישמיות במוזיאון המורשת היהודית.

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוקסמן, בן יחיד, נולד בברנוביץ', חודשים ספורים אחרי שהעיר נלקחה מפולין בשל הסכם ריבנטרופ–מולוטוב ושולבה בברית המועצות. כיום שוכנת העיר בבלארוס. הוריו של פוקסמן, הלן וג'וזף פוקסמן, היו יהודים פולנים. [1] [2] ב-1940 כשהגרמנים הכניסו את היהודים לגטו, השאירו הוריו של פוקסמן אותו עם המטפלת הקתולית ברוניסלבה קורפי. פוקסמן הוטבל לנצרות בכנסייה קתולית כהנריק סטניסלב קורפי, וגדל כקתולי בווילנה שבליטא בשנים 1944-1940. לאחר מספר מאבקים על האפוטרופוסות החוקית עליו הוא הושב לחזקת הוריו. [3]

השכלה וקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוקסמן היגר עם הוריו לארצות הברית ב-1950. [2] הוא למד בישיבה דפלטבוש בברוקלין, ניו יורק. הוא קיבל תואר ראשון במדע המדינה מסיטי קולג' בניו יורק. פוקסמן הוא גם בעל תואר במשפטים מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ניו יורק. הוא חיבר עבודה לתואר מוסמך בבית המדרש לרבנים באמריקה ובכלכלה בינלאומית בניו סקול.

אברהם פוקסמן הצטרף לחטיבה ליחסים בינלאומיים של הליגה נגד השמצה ב-1965. ב-1987 הוא נבחר פה אחד בידי ההנהלה למנהל הלאומי החדש של הארגון, והחליף בכך את המנהל הוותיק נתן פרלמוטר.[4]. בתחילת 2015 פרש מתפקידו אחרי 27 שנים[5].

בשנת 2007, פרסם את הספר "השקרים הקטלניים ביותר" ("The Deadliest Lies: The Israel Lobby and the Myth of Jewish Control"), בו ניסה להגדיר בלשון ברורה את הגבול הדק בין איבה למדינת ישראל לשנאת ישראל[6].

הכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיתונאי ריק סנצז ואברהם פוקסמן, מאי 2011

פוקסמן זכה במספר פרסים ותוארי כבוד ממוסדות ללא כוונת רווח. ב-1998 זכה בפרס על מפעל חיים מוועדת הזיכרון הבין-דתית בשל היותו "מנהיג שנלחם נגד האנטישמיות, צרות-האפק והאפליה." [7] פוקסמן זכה מידי המרכז ללימודי השואה ורצח העם בפרס המנהיגות ההומניטרי על-שם ראול ואלנברג ב-18 באפריל 2002. [8] ב-16 באוקטובר 2006 העניק נשיא צרפת ז'אק שיראק, לפוקסמן את אות אביר לגיון הכבוד - אות הכבוד האזרחי הגבוה ביותר של צרפת. [9] ב-22 במאי 2008, העניקה ישיבה יוניברסיטי לפוקסמן תואר דוקטור לשם כבוד. בנוסף לכך כלל נשיא ארצות הברית, ג'ורג' ווקר בוש, את פוקסמן במשלחת הכבוד שליוותה אותו לירושלים לחגיגות שנת ה-60 למדינת ישראל במאי 2008. [10]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2001, פעל למען מתן חנינה למארק ריץ', שנאשם בהתחמקות מתשלום מס והפרה של הסנקציות על איראן, לאחר שריץ' נתן תרומה גדולה לארגון הליגה נגד השמצה. אחר כך הודה פוקסמן כי "עשה שגיאה" כאשר שיגר מכתב, על נייר רשמי של "הליגה נגד השמצה", ובו המליץ להעניק חנינה לריץ'. הוא הסביר כי "ברור שמישהו שנותן לך 100 דולר, לא מקבל את אותה תשומת לב כמו מישהו שנותן לך 10,000"[11].

התנגדותו של פוקסמן לפארק 51[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר מבקרים מתחו ביקורת על התנגדותו של פוקסמן להקמתו של מרכז הקהילה האסלאמית המתוכנן "פארק 51" (Park51) בסמוך לגראונד זירו בניו יורק. הם ייחסו לו צביעות, מאחר שהצהרת המשימה של הליגה נגד השמצה אומרת שהיא מעוניינת "לשים קץ לתמיד לאפליה הבלתי צודקת והלא הוגנת של כל כת או גוף של אזרחיים." פאריד זכריה, שהליגה נגד השמצה העניקה לו את פרס החירות של התיקון הראשון על-שם יוברט המפרי, החזיר לה את הפרס והתשלום הכספי שבצדו בסך 10,000 דולר, באומרו שהוא לא יכול להחזיק בהם במצפון נקי. זכריה הפציר בליגה נגד השמצה לשנות את דעתה. [12]

מחלוקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמיכתו בזכויות הלהט"ב[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמיכתו של פוקסמן בזכויות להט"ב באמריקה עוררה עליו את חמתם של יהודים אורתודוקסים רבים. בשנים 2001-2000 הוא מחה על החלטת בית המשפט העליון במשפט "צופי אמריקה ואחרים נגד דייל" שבה נקבע, שצופי אמריקה יוכלו לגרש צופה להט"ב בגלל נטייתו המינית. נמסר ש"עבור קבוצות יהודיות רבות שעובדות עם תנועות הצופים - בעיקר בתי-כנסת רפורמיים ומרכזי קהילה יהודית - השנה שבאה אחר-כך גרמה לחשבון נפש, משום שהם התחבטו בשאלה האם הם צריכים לסיים את קשריהם עם הארגון בגלל עמדתו לגבי להט"בים," וש"בתוך הקהילה היהודית, קבוצות אורתודוקסיות תמכו בהחלטה, באומרן שארגונים אזרחיים צריכים להיות רשאים לקבוע את המסר שהם מעבירים - אולם רוב הארגונים היהודיים מגנים אותה כמפלה." ב-2001, יצאו פוקסמן ויושב ראש הלאומי של הליגה, הווארד ברקוביץ, בהצהרה כי "אנחנו המומים שבשנת 2000 קיבל בית המשפט העליון החלטה שכזאת... ההחלטה מצהירה שכל זמן שהארגון תומך בעמדה אנטי-להט"בית, הוא חופשי להפלות נגד גאים ולסביות אמריקאים." [13]

ביקורתו על ג'ימי קרטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 2006, ביצגו את הליגה נגד השמצה, מתח פוקסמן ביקורת על ספרו של הנשיא לשעבר ג'ימי קרטר "פלסטין: שלום לא אפרטהייד" (Palestine: Peace Not Apartheid), באומרו שבספרו קרטר "מציג גישה אנטישמית." חודש לאחר-מכן, לפי דברים שציטט ג'יימס טראוב במאמר שפורסם בהניו יורק טיימס, אמר פוקסמן שאף-על-פי-כן הוא אינו מכנה את הנשיא לשעבר "אנטישמי".

עמדתו בנושא הלובי הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוקסמן כתב ספר בשם "השקרים הקטלניים: השדולה הישראלית ומיתוס השליטה היהודית" (The Deadliest Lies: The Israel Lobby and the Myth of Jewish Control). הוא כתב אותו בתגובה לספרם של ג'ון מירשהיימר וסטפן וולט, "השדולה הישראלית ומדיניות החוץ האמריקנית" (The Israel Lobby and U.S. Foreign Policy),

ביקורתו על מל גיבסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוקסמן ספג ביקורת מיהודים ולא-יהודים בשל גישתו העוינת לסרטו של מל גיבסון "הפסיון של ישו" משנת 2004. [14] בספטמבר 2003, לפני שיצא הסרט לאקרנים כינה פוקסמן את גיבסון "דיוקן של אנטישמי". ביום המחרת הוא הוסיף ש"אני לא מוכן לאמר שהוא אנטישמי" אלא שגיבסון "מציג דעות שלא ניתן שלא לראותן כאנטישמיות." [15] בנובמבר 2003 אמר פוקסמן על גיבסון כי "אני חושב שהוא נגוע, מאוד נגוע, בהשקפות אנטישמיות חמורות מאוד." [16] כאשר נשאל על ידי דיאן סויר בפברואר 2004 אם מל גיבסון הוא אנטישמי ואם הפסיון של ישו הוא סרט אנטישמי, השיב פוקסמן בשלילה על שתי השאלות. [17] ביקורת נמתחה על פוקסמן גם על תגובתו להתנצלותו של גיבסון על התנהגותו במהלך מעצרו בחשד לנהיגה בשיכרות ב-2008 (אז הוא השמיע אמירות אנטישמיות נגד השוטר שעצר אותו). [18] פוקסמן קיבל את התנצלותו השנייה של גיבסון, אם כי הוא המשיך למתוח ביקורת על גיבסון, ואמר ב-2008 כי "בימי השיא שלו הוא היה מספר 1 בהוליווד, הכוכב הכי מבוקש, בחירת העם, סמל. אז הוא התגלה כאנטישמי, וראו איפה הוא היום. זהו היופי באמריקה." [19] פוקסמן המשיך וגינה את גיבסון על סרטו "הפסיון של ישו", באומרו ב-2008 כי "מה שהוא עשה היה להקנות אמינות, באמצעות סרט מודרני, לסיפור רצח האל. היכן מל גיבסון היום ? הוא עשה סרט, ויום אחד הוא חושף את עצמו בפני העם האמריקני. הוא כבר אינו סמל." [20]

השואה הארמנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנגדותו של פוקסמן ביולי 2007 להחלטת הקונגרס שהכירה ברצח העם הארמני עוררה ביקורת רבה כלפיו. "איני סבור שפעולת הקונגרס תסייע להרגיע את המחלוקת בסוגיה זו. ההחלטה נוקטת עמדה; היא פסק דין" הצהיר פוקסמן. "הטורקים והארמנים צריכים לבחון מחדש את העבר שלהם. הקהילה היהודית לא צריכה להיות שופטת של ההיסטוריה הזו, וגם הקונגרס של ארצות הברית לא צריך לעשות זאת." שריסטאן מלקוניאן, יושבת הראש של הוועד הלאומי הארמני של מזרח מסצ'וסטס, האשימה את פוקסמן בריאיון עיתונאי בכך שהוא "מכחיש שואה". [21] בחודש שלאחר מכן הוסיף פוקסמן ואמר כי "אנו ממשיכים להאמין שהחלטת הקונגרס בעניינים כאלה היא הסחת דעת שאינה מועילה ושלא תגרום לפיוס בין הטורקים לארמנים. אנחנו לא נהסס להשתמש במונח "שואה" בעתיד." פוקסמן שלח בנוסף לכך מכתב לראש ממשלת טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן והביע צער על הקושי שעמדתו גורמת לממשלת טורקיה: "אין לנו כל כוונה להעמיד את העם הטורקי או מנהיגיו במצב לא נעים." [22]

ביקורתו על דונלד טראמפ[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 2020, תמך בג'ו ביידן לנשיאות ארצות הברית, וכינה את דונלד טראמפ סכנה לדמוקרטיה האמריקאית, וטען ש:"טראמפ לא אמין, לא רציונלי, ולא הגיוני","המילים שלו והמעשים שלו מחזקים אנטישמיים"[23].

סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סרטו התעודי של הבמאי יואב שמיר Defamation (השמצה) משנת 2009 בוחן את האנטישמיות והשפעתה על מדיניותן של ישראל וארצות הברית. הסרט מספר גם על פוקסמן. הסרט זכה בפרס הסרט התעודי הטוב ביותר לשנת 2009 בפסטיבל אסיה-פסיפיק.[24]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Deadliest Lies: The Israel Lobby and the Myth of Jewish Control, Palgrave MacMillan, מסת"ב 1403984921, מסת"ב 0230604048
  • Never Again? The Threat of the New Anti-Semitism, Harper Collins, מסת"ב 0060730692
  • A Nation of Immigrants, John F. Kennedy (Foreword), Harper Perennial,מסת"ב 0061447549
  • Foxman, Abraham, Jews and Money: The Story of a Stereotype, Palgrave Macmillan, 2010 מסת"ב 978-0-230623859

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אברהם פוקסמן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Kowalski, Isaac (1984). Anthology on armed Jewish resistance, 1939-1945. Brooklyn, N.Y.: Jewish Combatants Publishers House. מסת"ב 0-9613219-0-3.
  2. ^ 1 2 Marquis' Who's Who in America, 60th Diamond Ed. (2006) 2: 1358.
  3. ^ ביוגרפיה של אברהם פוקסמן, אתר הליגה נגד השמצה
  4. ^ ג'יימס טראוב, "האם אברהם פוקסמן סובל מבעיה אנטי-אנטישמית ?", הניו יורק טיימס, 14 בינואר 2007
  5. ^ אתר למנויים בלבד הארץ, אחרי 27 שנה: אברהם פוקסמן יפרוש מראשות הליגה נגד השמצה, באתר הארץ, 11 בפברואר 2014
    אתר למנויים בלבד עופר אדרת, בין שיאני השכר היהודים בארה"ב: ראשי מרכז ויזנטל, הליגה נגד השמצה וג'יי סטריט, באתר הארץ, 24 בדצמבר 2013
  6. ^ אליהו סלפטר, כוחם של יהודים, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2007
  7. ^ הזוכים בפרס ההומניטרי: רשימת הזוכים בפרס על מפעל חיים, ועדת הזיכרון הבין-דתית
  8. ^ "המנהל הלאומי של הליגה נגד השמצה אברהם פוקסמן וכה בפרס ההומניטרי על-שם ראול ואלנברג", אתר קולג' רמפו בניו ג'רזי, 8 בפברואר 2002
  9. ^ "למנכ"ל הליגה נגד השמצה הוענק אות הלגיון הצרפתי", וואלה, 17 באוקטובר 2006
  10. ^ אלי לייק, "בוש יבקר במאי את אולמרט", ניו יורק סאן, 13 במאי 2008
  11. ^ מאת ניצן הורוביץ, אברהם פוקסמן פעל לחנינת ריץ' עקב תרומה גדולה, באתר הארץ, 24 במרץ 2001
  12. ^ "בניית המסגד בגראונד זירו", ניוזוויק, 6 באוגוסט 2010
  13. ^ שרון סמבר, "יהודים מוחים נגד ארגון הצופים האנטי-לה"טבי שנה אחרי פסיקת בית המשפט", JTA, ‏The Jewish News Weekly of Northern California, ‏13 בפברואר 2001
  14. ^ גארי רוזנבלט, "הפסיון של אייב פוקסמן: האם ביקורתו הנוקבת של מנהיג הליגה נגד השמצה על סרטו של מל גיבסון היא צעד מוטעה ?", The Jewish Week, ‏3 במאי 2004
  15. ^ מחלוקת סביב סרט של גיבסון על ישו, באתר הארץ, 8 באוגוסט 2003
  16. ^ ויליאם ג'ספר, "לצלוב את הפסיון: סרטו שטרם יצא לבתי הקולנוע של מל גיבסון על הפסיון וצליבתו של ישו מהווה מטרה להתקפות מרושעות, אולם ההשמצות מביאות לתוצאות לא רצויות", The New American,‏ 15 בדצמבר 2003
  17. ^ פיל ברנן, "גיבסון: ה'פסיון' נובע מהרהורים על השואה", NewsMax.com‏, 16 בפברואר 2004
  18. ^ זאב שבטס, "הכפיש יותר מאשר במילים", לוס אנג'לס טיימס, 1 באוגוסט 2006
  19. ^ דן פיין, "מכוון למטרה: האדם החשוב ביותר בליגה נגד השמצה ממשיך להוקיע רטוריקה אנטישמית כ'קטלנית'", Jewish Weekly, ‏4 באפריל 2008
  20. ^ אהרן פסמן, "השנאה מוצאת בית חדש באינטרנט, אומר פוקסמן", Jewish Exponent‏, 2 באוקטובר 2008
  21. ^ קייט אובריאן, "התבטאות נגד דעות קדומות מעוררת זעם בווטרטאון: הוויכוח מתמקד ברצח עם", The Boston Globe‏, 1 באוגוסט 2007
  22. ^ "הליגה נגד השמצה היהודית מתעקשת על טענת רצח העם", Turkishpress.com,‏ 28 באוגוסט 2007
  23. ^ לורה אדקינס, "טראמפ לא אמין, לא רציונלי, ולא הגיוני", באתר זמן ישראל, 12 בנובמבר 2020
  24. ^ הסרט Defamation ב-IMDb