אברהם קליין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אברהם קליין
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 29 במרץ 1934 (בן 90)
טימישוארה, ממלכת רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1958 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אברהם קליין (נולד ב-29 במרץ 1934) הוא שופט כדורגל ישראלי, יליד רומניה, נחשב לבכיר שופטי הכדורגל הישראלים בכל הזמנים, ואחד משני השופטים היחידים מישראל אשר זכו להכרה בינלאומית נרחבת. שלושת אירועי השיא בקריירת השיפוט שלו היו המשחק המרכזי בבתים המוקדמים בין אנגליה, מחזיקת גביע העולם בכדורגל ובין ברזיל במונדיאל 1970; משחק רבע הגמר במונדיאל 1982, בין איטליה לברזיל, והיותו קוון במשחק הגמר באותו טורניר, במשחק בין איטליה וגרמניה באצטדיון סנטיאגו ברנבאו במדריד.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קליין נולד ב-1934 בעיר טימישוארה בחבל באנאט, בדרום-מערב רומניה למשפחה יהודית דוברת הונגרית. אביו היה כדורגלן בקבוצת המילואים של מ.ט.ק. בודפשט. קליין הילד הצליח לשרוד את תקופת השואה ובגיל 13 הגיע לשיקום בהולנד יחד עם עוד 500 ילדים יהודים. לאחר כשנה בהולנד עלה באוקטובר 1948 לישראל.[1]

קליין ניסה את כוחו ככדורגלן אך לא הגיע להישגים משמעותיים. את קריירת השיפוט שלו החל במקרה לאחר שבעת שירותו הצבאי נלווה לשופט הכדורגל החיפאי יונס למשחק בליגה למקומות עבודה וכשזה נקע את רגלו, מילא קליין את מקומו. בהמשך למד את חוקת הכדורגל, הוסמך כשופט והחל לשפוט ולהתקדם בקריירת השיפוט. מזלו שיחק לו באוגוסט 1964, כאשר בעת ששפט את משחק הגמר בגביע הרמטכ"ל בצריפין,[2] צפה בו הצרפתי, רוברט בסון, שהיה בכיר בוועדת השיפוט של פיפ"א. זה התרשם משיפוטו ודאג לזימונו לשיפוט במשחקים בינלאומיים.[3]

קליין החל את הקריירה הבינלאומית שלו ב-1965 עת שפט את משחק קדם גביע העולם בין נבחרות איטליה ופולין ברומא (1:6 לאיטליה) וזכה לשבחים על שיפוטו.[4] בשנת 1968 שפט באולימפיאדת מקסיקו (1968) שני משחקים: ברזיל - ספרד והמשחק על מדליית הארד (מול קהל מקסיקני ביתי) בין מקסיקו ליפן. הצלחתו במשחקים האולימפיים קידמה את קליין ובפיפ"א החליטו לתת לו לשפוט במונדיאל 1970, אף הוא במקסיקו. המשחקים המוקדמים הוגרלו בין השופטים ובחלקו של קליין נפל המשחק המדובר ביותר בין ברזיל שהונהגה על ידי פלה ונחשבה כמועמדת לזכייה ובין אנגליה זוכת הגביע העולמי ב-1966. במשחק שנערך באצטדיון חליסקו שבגוודלחרה, לעיני 66,000 צופים, ניצחה ברזיל 1 : 0. רגעי השיא במשחק היו שער הניצחון של ז'אירזיניו וההצלה המפורסמת של השוער האנגלי גורדון בנקס מנגיחה של פלה. במהלך המשחק טענו הברזילאים לקיפוח מצידו של קליין לאחר שזה לא שרק לבעיטת 11 כאשר חלוץ ברזילאי נפל ברחבה. קליין אף האריך את המשחק מעבר ל-90 הדקות שלו ובריאיון לאחר שנים רבות טען כי השחקנים לא שמעו את שריקתו וכיוון שהמשחק היה כה מרתק הוא הוסיף מספר דקות. כמו כן, שימש קליין כקוון במשחק בין ברזיל וצ'כוסלובקיה, באותו בית מוקדם, בו ניצחה ברזיל 1:4.

במונדיאל 1978 שוב שפט קליין באחד המשחקים המרכזיים בטורניר, בין המארחת, ארגנטינה ובין איטליה. הקהל הארגנטינאי שרק בוז לשיפוטו של קליין לאחר שאיטליה נצחה במשחק 1 : 0. כמו כן, שפט את המשחק בין מערב גרמניה ובין אוסטריה, בו הפתיעו האוסטרים בניצחונם 2:3. בטורניר זה הוא היה המועמד המוביל של פיפ"א לשיפוט במשחק הגמר בטורניר, אך מועמדותו זו נפסלה על ידי הארגנטינאים שהעפילו לגמר וחששו לקיפוחם מול הולנד שהייתה ידועה באותן שנים כבעלת יחסים קרובים לישראל. בסופו של דבר, שפט קליין את המשחק על המקום השלישי בו גברה ברזיל על איטליה 1:2.

אולי כפיצוי, נבחר קליין לנהל ביוני 1979 את המשחק בין נבחרת ארגנטינה לנבחרת שאר העולם שנערך בבואנוס איירס לעיני 82,000 צופים. במשחק, בו נוצחה ארגנטינה 2:1, כבש לזכותה את השער דייגו מראדונה אשר החל באותם ימים את הקריירה הבינלאומית שלו. ב-1980 שפט קליין בטוקיו, במשחק גמר הגביע הביניבשתי לקבוצות (גביע טויוטה) אשר נסתיים בניצחון נסיונל האורוגוואיית על נוטינגהאם פורסט האנגלית 0:1.

במונדיאל 1982 בספרד שימש קליין תחילה כקוון בשני משחקים בבתים המוקדמים (איטליה - פרו 1:1 וברזיל - ניו זילנד 0:4 לברזיל). בסיבוב המשחקים השני הוא שפט במשחק שהיה אולי המכריע בטורניר, בין ברזיל, שהייתה המועמדת הברורה לזכייה בגביע, ובין איטליה. בסיום המשחק ניצחה איטליה 2:3 והדיחה את ברזיל מהמשך המשחקים.[5] קליין שימש כקוון במשחק הגמר, בין נבחרות איטליה ומערב גרמניה. המשחק הסתיים בתוצאה 3 : 1 לאיטלקים אשר זכו בגביע העולם.

משחק הפרידה של קליין היה בינואר 1986 בחיפה, כאשר מכבי חיפה אירחה את פ.צ. קלן הגרמנית וניצחה 2 : 1 לאחר פיגור 0 : 1, משערים של עופר מזרחי (29) ורוני רוזנטל (46).

למרות הצלחתו הרבה בשדה הבינלאומי, לא זכה קליין לאותה הערכה בעת היותו שופט בליגה הבכירה בישראל ומספר החלטות שלו, במשחקים בהם שפט, עוררו מחלוקת וביקורת. אחד ממשחקים אלו היה כאשר שפט בחצי גמר הגביע ב-1966 בין הכח מכבי רמת גן ובין שמשון תל אביב במשחק שנערך באצטדיון בלומפילד ואישר את שער הניצחון לזכות שמשון לאחר שהכדור עבר בבירור את קו החוץ לפני כיבוש השער.[6] אירוע אחר היה באצטדיון ימק"א בעונת 1981/1982 במשחק בין מכבי תל אביב ובין בית"ר ירושלים בו פסל קליין שער לזכות בית"ר ירושלים והורה על ביצוע בעיטת עונשין אותה הפכו בזריזות שחקני מכבי תל אביב להתקפה מתפרצת שהסתיימה בשער, בעוד כדורגלני בית"ר ירושלים חוגגים את כיבוש השער שנפסל. באירוע זה חולץ קליין על ידי המשטרה רק לאחר ארבע שעות בהן הסתגר בחדרי ההלבשה.[3]

במשך כל חייו בישראל וגם כיום (נכון ל-2018) התגורר קליין בחיפה. ברוב חייו עסק בהוראת חינוך גופני במקביל לקריירת השיפוט שלו.[7] לקליין בן ובת. הבן, עמית קליין, היה גם הוא שופט כדורגל בכיר בליגה הישראלית הבכירה, ולאחר מכן יו"ר הוועדה המקצועית וחבר באיגוד השופטים הישראלי עד שפוטר בדצמבר 2012.

לקליין היו יחסים חמים מאוד עם אחד מגדולי שחקני העולם, פלה. כאשר הוציא קליין ספר באנגליה בשם: "The Referee's Referee", המתייחס לשיפוט, כתב בו פלה הקדשה מיוחדת בתחילת הספר:

פגשתי את אברהם קליין במונדיאל מקסיקו 70', כשהוא שפט את המשחק בין ברזיל ואנגליה, משחק שאני רואה בו החשוב ביותר בדרך לזכייה השלישית של ברזיל במונדיאל...זה היה משחק קשה, אבל תמיד הייתה לו שליטה מוחלטת במתרחש. קריירת השיפוט שלו תמיד קיבלה חיזוק מההופעה שלו, מהשחקנים והמאמנים. אני בטוח שמי שאוהב את המשחק הנפלא שלנו, יהיה מאושר מהספר האותנטי הזה בו אברהם הכניס את כל הניסיון שלו, המעשי והתאורטי. ברכות אברהם, עבור עבודה שבוצעה כמו שצריך. חברך ומעריצך מברזיל, פלה

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1984 - פרס מיוחד של F.I.F.A
  • 2017 - באוקטובר 2017 זכה קליין לכבוד יוצא דופן כאשר מוזיאון פיפ"א, הממוקם בעיר ציריך שבשוויץ, בחר להציג פריטים מהאוסף האישי של שופט הכדורגל. בין הפריטים שנבחרו לתצוגת קבע במוזיאון נכללים: כדור מאחד המשחקים הכי גדולים בהיסטוריה של המשחק (איטליה-ברזיל, גביע העולם 1982), 2 המשרוקיות עימן שפט בגביע העולם 1970 במקסיקו וב-1978 בארגנטינה וכן שעון היד מגביע העולם 1982.

ספרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אמן המשרוקית, הוצאת גלורי, 2010.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]