אברהם קרוכמל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
"אבן הראשה", וינה תרל"א (1871)

אברהם קרוכמל (או קרוכמאל; בכתיב יידי: קראָכמאַל; 1817 בערך – 1888) היה חוקר ופובליציסט, איש תנועת ההשכלה היהודית במזרח אירופה. בנו של ההיסטוריון והוגה הדעות ר' נחמן קרוכמל, ועל שמו קרא לעצמו אב"ן (אברהם בן נחמן) קרוכמל.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על תולדות חייו יש רק ידיעות מועטות. נולד בשנת 1822 בעיירה ז'ולקווה שבגליציה. עיקר לימודו היה אצל אביו, אך למד גם מפי ר' צבי הירש חיות, ר' שלמה יהודה רפפורט (שי"ר) והרב שלמה קלוגר. בגיל מבוגר יחסית למד גם גרמנית ולימודי חול. כשעזב אביו את ז'ולקווה ב-1836 נשאר בעיירה, אך לאחר פטירת אביו החל לנדוד ברחבי גליציה, גרמניה ורוסיה, והיה בין השאר בלבוב, בברודי ובאודסה. בשנותיו האחרונות היה בפרנקפורט ד"מ, ושם נפטר ב-16 בספטמבר 1888[1]. עד לאחרונה היו מועדי לידתו ופטירתו עלומים ומקורות שונים ציינו שנים אחרות.

הוא התיידד במיוחד עם יהושע השל שור (יה"ש), וסייע לו בעריכת כתב העת "החלוץ". באודסה התקרב גם לפרץ סמולנסקין הצעיר ולמשה ליב ליליינבלום, והשפיע עליהם. על השקפת עולמו שלו השפיעו שפינוזה וקאנט, ומבני זמנו אביו, ידידו יה"ש ואברהם גייגר. אחז בחידושי ביקורת המקרא והיה מבקר חריף של התלמוד הבבלי והיהדות ההלכתית; תמך בתיקונים מסוימים בדת, אם כי התנגד גם להיבטים רבים בדרכה של יהדות הרפורמית. השקפת עולמו הייתה לא-מסודרת וסבלה מחוסר עקביות.

את דעותיו ומחקריו פרסם בספרים ומאמרים. מחקריו לא היו ברמה מדעית גבוהה ויש בהם הרבה שגיאות והשערות מוטעות, אם כי יש גם הצעות שלו שהתקבלו על דעת החוקרים. את מסקנותיו המדעיות הוא מנצל פעמים רבות כדי לבקר את הרבנים שבימיו. חיבוריו הם:

  • דעת אלהים בארץ (לבוב, תרכ"ג-1863), מחקרים פילוסופיים והיסטוריוסופיים ברוח כתבי אביו
  • ירושלים הבנויה (לבוב, תרכ"ז-1867), על התלמוד הירושלמי
  • אבן הראשה (וינה, תרל"א-1871), סנגוריה על השקפתו של שפינוזה
  • הכתב והמכתב (לבוב, תרל"ד-1873), ביקורת המקרא והצעות לתיקוני נוסח בתורה
  • פירושים והארות לתלמוד הבבלי (לבוב תרמ"א, 1881), מחקר ביקורתי של התלמוד
  • עיון תפלה (לבוב, תרמ"ה-1885), מחקרים פילוסופיים, תאולוגיים והיסטוריים על היהדות
  • אגודת מאמרים (לבוב, תרמ"ה-1885), הדפסה מחדש של מאמריו "עברי אנכי", "כחא דהיתרא", "ירידת האומה – התעלות האמונה"
  • Theologie der Zukunft, Lemberg 1872 – ביקורת התלמוד ומאמרים פילוסופיים

כמו כן פרסם מאמרי מחקר ופובליציסטיקה בכתבי העת "החלוץ", "המליץ", "המגיד" ו"הבוקר אור".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסף קלוזנר, היסטוריה של הספרות העברית החדשה, מהדורה שנייה, כרך ד, ירושלים תשי"ד, עמ' 78–104.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על פי מצבתו בבית הקברות היהודי "החדש" בפרנקפורט