אברהם קריב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אברהם קריב

אברהם קָרִיב (1 באפריל 19008 במרץ 1976) היה סופר, מתרגם, עורך ומבקר ספרות עברי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריב נולד בעיירה סלובודקה שבליטא (אז בתחום המושב של האימפריה הרוסית) ליעקב קריב. בנערותו למד בישיבות טלז ומיר. למד בבית מדרש למורים עבריים באודסה, ולאחר מכן התגורר במוסקבה, שבה עסק בהוראת עברית ובכתיבה. בשנת 1929 סיים ללמוד מתמטיקה ומדעי הטבע באוניברסיטת מוסקבה. את צעדיו הראשונים בעולם הספרות עשה כמתרגם של ספרות ושירה רוסית לעברית, בהם טולסטוי ודוסטויבסקי. התפרסם בעיקר בזכות חיבור מסות וכתיבה ביקורתית.

בשנת 1934 עלה קריב לארץ ישראל, ועסק ובעריכת עיתונים, בכתיבה ובתרגום בעיקר של הספרות הרוסית הקלאסית, אך גם מספרות היידיש. לאחר השואה חל מפנה בגישתו לספרות הכללית האירופית, והוא התמסר לכתיבת מסות על ספרות ישראל, חכמיה ושורשיה. אחת מעבודותיו החשובות היא עריכת כתבי מהר"ל מפראג, תקצורם ועיבודם. התפלמס רבות עם סופרי ההשכלה והציונות, ובשל כך הרב צבי יהודה קוק הגדירו כ"אברהם מנפץ אלילי הספרות החדשה".

שימש כעורך המדור הספרותי של העיתונים "דבר" ו"מאזנים", וספרי הוצאת עם עובד.

בשנת 1961 זכה בפרס מילוא,[1] בשנת 1969 זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים,[2] ובשנת 1973 זכה בפרס ביאליק, על קובצי כתביו בשני כרכים: "מיתרים ומערכות" ו-"משלשום ועד הנה".[3]

אברהם קריב נפטר בשנת 1976, בו' באדר ב' תשל"ו, ונקבר בבית העלמין קריית שאול בתל אביב.

על שמו "פרס אברהם קריב לביקורת הספרות" ורחוב בחיפה.[4]

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שבעת עמודי התנ"ך: אישים ואידיאות בספר הספרים, מהדורה ראשונה, עם עובד - תשכ"ח, מהדורה שנייה - תנועת אורות[5]
  • קול ובת קול: שירות ושירים, הוצאת עם עובד, 1952
  • אדברה וירוח לי: (מסות על הספרות), 1951
  • אל שרשי יהדות, מוסד הרב קוק, ירושלים, 1978
  • מסוד חכמים: בנתיבי אגדות חז"ל, מוסד הרב קוק, ירושלים, תשל"ו,
  • ליטא מכורתי, הוצאת ידידים, תש"ך, 50 עמודים, חיפה
  • ליטא מכורתי, תורגם סימולטנית ליידיש על ידי אליעזר רובינשטיין בשם "מיין היימלאנד ליטע", הוצאת מנורה, תל אביב, 1962
  • כתבי מהר"ל מפראג, שני כרכים, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, תשכ"ד - 1960
  • נרתק את השלשלת: מאמרים והרצאות על העם והמדינה, הוצאת מחברות לספרות
  • משלשום ועד הנה, הוצאת מ. ניומן
  • נימים בשירת תהילים, הוצאת פינת הספר, חיפה, 1973
  • עטרה ליושנה: מאמרים על הספרות, על העם, על המדינה
  • מיתרים ומערכות, הוצאת מ. ניומן
  • כנסת (סדרה חדשה): קבצים לחקר הספרות העברית (עריכה), הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1960
  • שבת ומועד בדרוש ובחסידות (עריכה), הוצאת דביר, 1966
  • עיונים: מאמרי בקורת, הוצאת אגודת הסופרים העבריים ליד דביר[6]

מתרגומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרדכי ‬עובדיהו, "בין ניצוץ לשלהבת: אברהם קריב, המבקר והמשורר", תל אביב: גלים, תשכ"ב 1961. (חוברת)
  • ר' רבינוביץ, 'עטרה ושלשלת', מאזנים לא (תש"ל), 47–54.
  • גצל קרסל, 'א. קריב', הפועל הצעיר מא, 31–32 (תש"ל), 24–26.
  • דב סדן, 'בין לאו והן: על אברהם קריב', משא יד ניסן (תשל"ו), 21.
  • ישראל זמורה, 'אברהם קריב ז"ל: ראשי פרקים למסת הערכה', מאזנים מב (תשל"ו), 419–421.
  • 'מאגרותיו של ישראל גרינברג לא. קריב עם דברי לוואי', העבר כב (תשל"ז), 203–212.
  • עליזה שנהר, ‬"לבאר עמוקה מלאה מים", סיני פ, א–ב (תשל"ז), 78–92. (על אברהם קריב, "מסוד חכמים – בנתיבי אגדות חז"ל", תשל"ו)
  • אברהם ברוידס, 'בעקבי אברהם קריב', מאזנים מה, 1 (תשל"ז), 37–40.
  • שלום קרמר, 'הלב והפה: לשונו של אברהם קריב בביקורת', שנתון ספרותי כרמלית, כא–כב (תשל"ז–תשל"ח), 65–78.
  • שלום קרמר, 'לשונם של סופרים: חכמת המיזוג של אברהם קריב', לשוננו לעם כט, א (תשל"ח), 14–24; ב, 44–49.
  • ישראל כהן, 'אברהם קריב', מאזנים מח, 2 (תשל"ט), 83–89.
  • דב סדן, 'דברים לזכר אברהם קריב ז"ל', זיכרונות האקדמיה ללשון העברית כא–כד (תשמ"א), 209–215.
  • באלה הימים: דברים בכינוס סופרי ישראל, חיים הזז, חיים גורי, אבא קובנר, אברהם קריב, משה שמיר, אגודת הסופרים העבריים במדינת ישראל, תל אביב, תשכ"ז, 1966.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הקודם:
אברהם רגלסון
פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם אהרון מגד

1973
הבא:
ישראל כהן
Stub Israelis.png ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראלים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.