אברהם קרפינוביץ'
 | |
| לידה |
29 במאי 1913 וילנה, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
24 במרץ 2004 (בגיל 90) תל אביב-יפו, ישראל |
| מדינה |
ישראל |
| לאום |
יהודים |
| שפות היצירה |
יידיש, עברית |
| פרסים והוקרה |
פרס איציק מאנגר ליצירה ספרותית ביידיש |
  | |
אברהם קַרפִּינוביץ' (לעיתים קרפינוביץ'; בכתיב יידי: קארפינאוויטש; 29 במאי 1913, וילנה – 24 במרץ 2004[1] תל אביב) היה סופר יידי ישראלי ממוצא ליטאי, חתן פרס ראש הממשלה לספרות יידיש. יצירתו נסבה על עירו וילנה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אברהם קרפינוביץ' נולד ב-1913 בעיר וילנה, שנכללה אז בתחומי פולין. אביו, משה קרפינוביץ' (1892–1941), היה מנהל התיאטרון העממי בווילנה (ונספה בשואה, כמו יתר בני משפחתו). למד בתיכון יידי. עם פלישת הגרמנים ב-1941 נמלט קרפינוביץ' והגיע עד קזחסטן. לאחר המלחמה חזר לווילנה. באפריל 1947 עלה על אוניית המעפילים "תיאודור הרצל" שנתפסה על ידי הבריטים, ונשלח למעצר בקפריסין. שם התערה בפעילות החברתית והספרותית. בשנת 1949 עלה לישראל. במשך שלושים שנה עבד בהנהלת התזמורת הפילהרמונית. למד היסטוריה באוניברסיטת לונדון. כתב ספרות ומונוגרפיות ביידיש, ופרסם בעיתונות היידית בישראל מאמרים שדנו בעניינים פוליטיים ובגורלה של שפת יידיש ותרבותה. בשנת 1951 הצטרף לחבורה הספרותית היידית "יונג ישראל". בשנת 1959 פרסם את הרומן הראשון שלו, "דער וועג קיין סדום" ('הדרך לסדום').
בשנת 1976 זכה בפרס מנדלי מוכר ספרים לסופרי יידיש. בשנת 1988 זכה בפרס ראש הממשלה ליצירה ספרותית ביידיש.
קרפינוביץ' נפטר בשנת 2004.
בעברית הופיע מבחר של שנים עשר מסיפורי וילנה שלו בקובץ "סיפורי וילנה". המונוגרפיה הביוגרפית שפרסם על ברוניסלב הוברמן היא הספר היחידי שכתב בעברית.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרפינוביץ היה נשוי לריבה (רבקה), ילידת וילנה, שעלתה עמו באונייה "תיאודור הרצל", עד מותה בשנת 1964.[2] לאחר מכן היה נשוי לאנה, עד מותה ב-1989. לבסוף היה נשוי לד"ר שרה לַפּיצקיה (Lapickaja), פילולוגית יידית (שעבודת המוסמך שלה עסקה ביצירתו), עד מותו.
יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דער וועג קיין סדום; צייכנוגען: א' באָגען, תל אביב: י"ל פרץ ביבליאטעק, 1959. ('הדרך לסדום'; על חיי העולים החדשים)
- ביים ווילנער דורכהויף; צייכענונגען: יאָסל בערגנער, תל אביב: פאראלג י"ל פרץ, תשכ"ז.[3]
- א טאָג פון מלחמה, תל אביב: פארלאג י"ל פרץ, תשל"ג. (סיפורים על מלחמת ששת הימים; בגינו זכה בפרס השנתי ליצירה המופיעה ב"גאלדענע קייט"[4])
- אויף ווילנער גאסן, תל אביב: די גאלדענע קייט, 1981.
- צו פוס קיין ארץ ישראל, תל אביב: פארלאג י.ל. פרץ, 1985.
- אויף ווילנער וועגן, תל אביב: פארלאג י.ל. פרץ, 1987.
- די געשיכטע פון ווילנער גר צדק גראף וואלענטין פּאָטאָצקי, תל אביב: ווילנער פנקס, תש"ן 1990. (על ולנטין פוטוצקי)
- ווילנע, מיין ווילנע, תל אביב: בהוצאת י"ל פרץ, 1993.
- געווען, געווען אמאָל ווילנע, תל אביב: פארלאג י.ל. פרץ, תשנ"ז 1997.
יצירתו בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ברוניסלב הוברמן: קוים לדמותו; העורך: צבי אבני, תל אביב: הספרייה המרכזית למוזיקה בישראל (בעזרת התזמורת הפילהרמונית הישראלית וקרן תל אביב לספרות ואמנות), 1973. (תורגם לספרדית)
- סיפורי וילנה; ערך ותירגם: אברהם יבין, תל אביב: עם עובד, תשנ"ה 1995.
סיפורים:
- "כלי-כסף מפולין"; תרגמה: רבקה בסמן, מאזנים נג (1981) 285–290. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- "כרטיס-הפיס של שיבעלה"; תרגם: יהודה גור-אריה, גשרים (כתב-עת דו-לשוני לספרות עברית ויידיש) ב (1984), 72–79.
- "מסע אל הנעורים"; תרגמה: רבקה בסמן-בן-חיים, רבקול: מאסף לספרות ולאמנות (1989), 68–78.
- "סיפורו המופלא של אורקע נאכאלניק", קשר 18, סתיו 1995, 93–101. (על אורקה נחלניק)
- "וילנה בלי וילנה"; תרגם: אריה אהרוני, עמדה (ביטאון לספרות) 4 (1996), 66–73.
יצירתו בתרגום לשפות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Abraham Karpinowicz, Die phantastische Theorie vom Schuster Prenzik: Erzählungen aus dem jüdischen Wilna (Aus dem Jidd. von Johannes Luzius Brosi), Gerlingen: Schneider, 1990. (בגרמנית)
- Abraomas Karpinovičius, Paskutinis Vilniaus pranašas (Cvi Smoliakovas), Vilnius: Tyto Alba, 1998. (בליטאית)
- Последний Виленский Пророк (Пер. с идиш С. Лапицкой), Тель Авив, 2000. (ברוסית)
- Opowiadania wileńskie; umaczenie z jidysz: Szoszana Raczyńska, Lublin: Wydawnictwo "Norbertinum", 2005. (בפולנית)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אברהם ליס, "אברהם קארפינוביץ'", גשרים: כתב-עת דו-לשוני לספרות עברית ויידיש, ב': 80, 1984.
- מרדכי יושקובסקי, "וילנה יהודית דרך צחוק ודמע: אלמנט הומוריסטי ביצירותיו של אברהם קרפינוביץ'", מראה, 5: 75-79, 2010.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אברהם קרפינוביץ', ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- גלי דרוקר בר-עם, אברהם קרפינוביץ, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
- אברהם קרפינוביץ' באתר WorldCat Identities
- רשימת מאמרים על אברהם קרפינוביץ' באתר רמב"י
- אורי דרומי, סיפורים מווילנה של מטה: אברהם קרפינוביץ', סופר ישראלי ביידיש, 2004-1918, באתר הארץ, 21 באפריל 2004
- אברהם קרפינוביץ', במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
- אברהם קרפינוביץ', באתר עד עולם
- ירושלים דליטא: סיפורה של הקהילה היהודית בווילנה, באתר יד ושם
- רשימת הפרסומים של אברהם קרפינוביץ', בקטלוג הספרייה הלאומית
מיצירתו:
- קטע קצר מספרו של אברהם קרפינוביץ' "סיפורי וילנה", וקטע קצר נוסף מספרו, בתערוכה
- "הדגל האדום", בתרגום לאנגלית מאת הלן חוה מינץ (מתוך ספרו "אויף ווילנער גאסן", 1981), באתר JewishFiction.net
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אברהם קרפינוביץ' באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
- ^ ריבה קרפינוביץ ז"ל – למנוחות, מעריב, 2 באוקטובר 1964; ריבה קרפינוביץ, דבר, 2 באוקטובר 1964.
- ^ ראו ביקורת: יוסף פרידלנדר, ווילנה של מטה: הווי יהודי ב"חצרות־מעבר", מעריב, 30 ביוני 1967.
- ^ פרס ספרותי לאברהם קרפינוביץ, דבר, 17 בספטמבר 1968.