אברהם רמר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

הרב אברהם רמר (ה' בכסלו תש"ו, 10 בנובמבר 1945ה' בטבת תשנ"ג, 29 בדצמבר 1992) היה מרבני הציונות הדתית, בונה דרך בלימוד התנ"ך, נמנה עם הנהגת היישוב בית אל.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהם רמר נולד בקריית חיים ליחיאל, שהגיע כחלוץ לארץ ישראל, ולאהובה, שהגיעה עם הוריה למושב שדה יעקב שבעמק יזרעאל. היה תלמידו של הרב משה צבי נריה בישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה, ולאחר סיום הישיבה התיכונית עלה לירושלים ולמד בישיבת מרכז הרב, שם התקרב במיוחד לרבו הרב צבי יהודה הכהן קוק[1]. בשנות השבעים נעצר במהלך הפגנות גוש אמונים כנגד הנרי קיסינג'ר.[2]

הרב רמר עסק שנים רבות בחינוך ובהוראה, ובפרט העמיק והיה לבונה דרך בלימוד התנ"ך, על פי ההשקפה הלימודית והחינוכית שינק ממורו ורבו הרצי"ה קוק. הוא הקדיש את עיקר כוחותיו לעבודת החינוך בישיבת ירושלים לצעירים - בה שימש כר"מ, בבית הספר נעם, במכון אורה ובמכללות ברחבי ישראל. רבים מבין תלמידיו מעידים כי שנות הלימוד אצלו היו משמעותיות ומעצבות בחייהם.

שנים רבות היה שותף ומוביל בהנהגת היישוב בית אל. הוא הטביע את חותמו על בניית הקהילה, ועל עיצוב דרכו ואופיו של היישוב. לאחר פטירתו הוחלט לקרוא את שמו של בית הכנסת המרכזי ביישוב בית אל על שם הרב רמר: "בית הכנסת אברהם אוהבי".

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נישא לשולמית מלמד (אחותו של הרב זלמן מלמד ראש ישיבת בית אל). בנו, הרב יאיר רמר, הוא רב היישוב חרשה בבנימין, וראש ישיבת חרשה בעבר לימד בישיבה קטנה מורשה. בנו עמיחי רמר מנהל הפעילות בארגון פעמונים.

השקפתו על התנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפתח חיבורו על התנ"ך, כתב הרב רמר את היסודות המנחים בלימוד נביאים ראשונים: "שתי הנחות יסוד עלינו להניח בבואנו ללמוד נביאים ראשונים. הראשונה: לנבואות הכתובות, המצויות בידינו, יש משמעות לדורנו ולכל דור ודור. והשנייה: למרות שניתן לחשוב שספרי הנביאים הראשונים מהווים קובץ תיאורי מאורעות, הרי הם דברי נבואה ומעלתם גבוהה מזו של נביאים אחרונים".

כתיבתו של הרב אברהם רמר מתאפיינת בראייה אקטואלית של מאורעות התנ"ך, ובניסיון ללמוד את העומק הנבואי ואת ההדרכה לדורות הטמונה בספרי הנביאים הראשונים.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחייו לא הוציא הרב אברהם רמר את כתביו לאור, מלבד המהדורה הראשונה של החוברת "גדול שימושה", אך לאחר פטירתו, הוציאו בניו את הכתבים שהשאיר אחריו:

  • מהדורה מעודכנת של החוברת "גדול שימושה", ובה מקבץ סיפורים על רבו, הרב צבי יהודה הכהן קוק.
  • האוסף "שירת אברהם", בו קובצו מאמרים קצרים בנושאי תורה, הלכה ואמונה.
  • חוברת בשם "נשמת אברהם" יצאה לאור על ידי ישיבת ירושלים לצעירים לזכרו.
  • מתוך עלוני היישוב בית אל קובצו אל החוברת "חדוות יצירה" - מכתבים ופרסומים אותם הרבה לכתוב, על מנת לשתף את הקהילה בעשייה הציבורית.
  • גולת הכותרת של כתביו היא סדרת הספרים על התנ"ך:
בספריו אלו מוביל הרב רמר את הלומד במעלה בניין העם בארצו מימות יהושע בן נון, ועד ימי הקמת המלוכה על ידי שמואל הנביא. מלבד החוויה של המפגש עם עם הנולד בארצו, נמשכים בספרים אלו קוי דמיון לתקומת עם ישראל בארצו בימים אלו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו ספרו גדול שימושה (להלן), וכן לאורך משמיע ישועה, שמחה רז והילה וולורשטיין (עורכים), מרכז שפירא תש"ע.
  2. ^ עמוס לבב, "כצנחן אני יודע מהי חשיבות המיתלה, השתמשתי בסולם להודיע זאת לאלון", מעריב, 24 באוגוסט 1975, עמ' 8