אברהם שלמון (סלומון)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

אברהם שַׂלמון (סלומון) (2 בספטמבר 19038 בינואר 1970) היה מחנך וסופר ילדים ישראלי, ששימש כמורה לטבע בבית הספר "חביב" בראשון לציון ומפקח על הוראת הטבע בבתי הספר היסודיים במחוז המרכז, ופרסם עשרות ספרים לילדים בנושאי טבע הארץ וכן ספרי לימוד בנושאי מולדת, טבע וחקלאות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהם סלומון נולד בקיץ 1903 במושבה פתח תקווה, הבכור משלושת ילדיהם של יוכבד לבית פריש וזאב סלומון, פרדסן ושומר קרקעות.[1] מצד אביו היה נכדו של איש הציבור יוחנן דוד סלומון ונינו של העיתונאי והמדפיס, ממייסדי שכונת נחלת שבעה שמחוץ לחומות ירושלים והמושבה פתח תקווה, יואל משה סלומון. גדל והתחנך במושבתו. נישא לחנה לבית גרובר (1905–1975), ילידת ירושלים. בשנת תרפ"ג-1923 סיים את לימודי בבית המדרש למורים העברי בירושלים, ויצא עם אשתו לשליחות חינוכית בבולגריה, שם עבדו השניים במשך שנתיים כמורים לעברית. לקראת נסיעתו עִברת את שם משפחתו ל"שלמון" לבקשת דוד בן-גוריון. בשובו ארצה ב-1925 עבד מספר שנים כמורה בעמק בית שאן, וכן במטולה, בעקרון ובתל אביב הקטנה,[2] ולבסוף, בשנת תרצ"א-1931, השתקע עם משפחתו במושבה ראשון לציון, בה לימד בבית הספר העממי "חביב" גאוגרפיה, מולדת וטבע במשך כעשרים שנה, עד 1952,[3] והתגורר ופעל בה עד מותו. אשתו חנה שימשה כמדריכה למלאכת יד והייתה פעילה בוויצו. במקביל לעבודתו החינוכית, היה פעיל בסניף "מכבי צעיר" במושבה וכן בהנהגה הארצית של התנועה, היה חבר בארגון "ההגנה", וכיהן כחבר בוועדת התרבות של ראשון לציון, כחבר ועדת התרבות המרכזית של המורים וכחבר ועד איגוד מורי הטבע. הדריך טיולי מורים רבים בארץ. בהמשך היה ממייסדי בית ספר תיכון ערב לנערים עובדים בראשון לציון. לאחר קום המדינה התמנה שלמון כמדריך ומפקח על הוראת הטבע בבתי הספר היסודיים במחוז המרכז של משרד החינוך. כשהיה כבן 60 שב לספסל הלימודים, למד ספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים וקיבל תואר בוגר.

את דרכו הספרותית החל שלמון ב-1924 עם פרסומים בעיתוני הארץ. לאורך עשרות שנים פרסם מאות סיפורים ורשימות על טבע ב"דבר" ו"הארץ", בכתבי עת כגון "בוסתנאי", והיה משתתף קבוע בעיתוני הילדים "עתוננו" וב"דבר לילדים". במשך שנים שימש סופר "דבר" בראשון לציון והאזור. במרוצת כשלושה עשורים פרסם שלמון יותר מ-40 ספרי ילדים, העוסקים בעיקר בבעלי החיים של הארץ, צמחיה ונופיה. בנוסף, פרסם מספר ספרי לימוד לתלמידי בית הספר היסודי במקצועות גאוגרפיה (מולדת), טבע וחקלאות, מקראה לכיתה ג' (1965), ספר עזר לגננות ומורים בהוראת הטבע (1955) וספר להשכלה כללית בשם "שאל ואשיבך" בעריכת אברהם רון (תשי"ג). בין ספריו הנוספים: תרגום של "סיפורו הפלאי של פטר שלומיאל" לשאמיסו (תש"ה), הספר "ראשון לציון בת שבעים" (1952), והספר "במקלי ובתרמילי: סופורי מסעות והרפתקאות ברחבי הארץ" (תשי"ב).

חנה ואברהם שלמון היו הורים לשלושה.
בנם הבכור, משה (מוסה) סלומון (1925–1948), נהרג במלחמת העצמאות.
בתם דיצה ארד (1931–2009) הייתה, כאביה, אשת חינוך, מנהלת חטיבת הביניים שליד בית הספר "אליאנס" ברמת אביב בשנים 1973–1992 (תחת ניהולה זכה בית הספר בפרס החינוך הארצי לשנת תשמ"ב).
בנם הצעיר, יורם שלמון (נולד ב-1943) הוא עורך דין במקצועו, יזם בנייה ופעיל פוליטי מוניציפלי בעיר ראשון לציון.

אברהם שלמון נפטר בינואר 1970 בבית החולים קפלן, בגיל 66. נקבר בבית העלמין הישן בראשון לציון. הותיר את אשתו, בתו ובנו, ונכדיו.

בינואר 1971, במלאת שנה למותו, נקרא על שמו בית הספר היסודי "שלמון" בראשון לציון.[4]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פתח תקווה: חוברת מס' עא של ספריית "לנֹער", תל אביב: אמנות; לנער: ספרית ארץ ישראל של הקרן הקימת לישראל, תרצ"ט.
  • יורם וצידי הפרפרים: ספורים; צייר: מ[שה] מטוסובסקי, תל אביב: ב. ברלוי ('מספורי הטבע בארץ'), [תרצ"-?].
  • סתונית היורה; צירה: בינה גבירץ, תל אביב: התקופה ('ספרית צמחי'), [תרצ"-].
  • הרקפת הצנועה; צירה: בינה גבירץ, תל אביב: התקופה ('ספרית צמחי'), [תרצ"-].
  • פרפרים בארץ; צירה: ה’ ישראל, תל אביב: השומר הצעיר, [תר"ץ לערך].
  • החצב המתפרץ; הציורים של י. לוין, תל אביב: א.י. שטיבל, [תרצ"-?].
  • דם המכבים; הציורים של י. לוין, תל אביב: א.י. שטיבל, תרצ"ה.
  • חג לי: ספורים לילדים; כתב: א’ סלומון; צייר: ישראל פלדי, 7 כרכים, תל אביב: ספרות, [תרצ"ו?]. (התוכן: 1. השקד הבוכה; 2. החקלאים הקטנים; 3. בני חורין; 4. המדורה; 5. במעדר ובמגוב; 6. אשרינו; 7. כפות התמרים)
  • צפורים, 2 חוברות, תל אביב: יזרעאל, [תש"-?]. (התוכן: א: דרור הבית; ב: מעשה בכובע ובני-עורבים)
  • פרחי שדה וניר; צירה: ה. ישראל, תל אביב: רודין, [תש"-].
  • אורחינו השלוים: ועוד ספורים, תל אביב: ב. ברלוי ('מספורי הטבע בארץ'), [תש"-?]. (על הכריכה: "בארצנו היפה") (הסיפורים: צידי הפרפרים; הארבה המעופף; יורם והתולעים; אורחינו השלוים; עורבי-הזרע; עם מוסקי הזיתים)
  • המחרשה שנשכחה: ספור; ציורים מאת נחום גוטמן, ירושלים: הקרן הקימת לישראל ('מולדתנו'), 1940.
  • פעמוני הגשם: ספורים לילדים; הציורים: בינה גבירץ, תל אביב: יזרעאל, 1945.
  • בהר ובגיא: ספורים לילדים; הציורים: בינה גבירץ, תל אביב: יזרעאל, 1945. (הדפסה נוספת: תשכ"ה 1965)
  • קן צפָּרים: ספורים לילדים; ציורים: בינה גבירץ, תל אביב: יזרעאל, 1946. (הדפסה נוספת: תשכ"א 1960)
  • רון צפָּרים: ספורים לילדים; ציורים: בינה גבירץ, תל אביב: יזרעאל, 1947.
  • פרחי ארצנו בעונתם; צירה: איזה, תל אביב: ב’ ברלוי, [תשי"-?].
  • פרחי מולדת, 2 כרכים, תל אביב: יזרעאל, [תשי"-]. (התוכן: 1: נרקיסים באגם; 2: סודו של הסביון)
  • דם זכריה: ספורים לילדים, תל אביב: י’ שמעוני, תש"י.
  • דמעות חוה: ספורים לילדים, תל אביב: י’ שמעוני, תש"י.
  • גִּנתנו: ספורים לילדים; ציר: מ’ מטוסובסקי, תל אביב: ב’ ברלוי, [תשי"-?]. (התוכן: א. גנתנו; ב. יקיצת-הדבורים; ג. כחליל-חרמון)
  • מרבד האביב בארץ ישראל; צירה: רנה בלכטובסקי, תל אביב: י. ברלוי ('סדרת ספורי הטבע'), [תשי"-?].
  • הרֹתם במדבר: ספורים לילדים, תל אביב: י’ שמעוני, תשי"א.
  • נזר שלמה: ספורים לילדים, תל אביב: י’ שמעוני, תשי"ב.
  • גֹמא הפקעים: ספורים לילדים, תל אביב: י’ שמעוני, תשי"ב.
  • מרבד הקיץ בארץ ישראל; צירה: רינה, תל אביב: ב’ ברלוי ('ספורי הטבע: הצומח') [תשי"ג?].
  • עטרת האביב: ספורים לילדים, תל אביב: י’ שמעוני, תשי"ג.
  • המבשרים בטבע: סדרת ספורים לילדים; צירה: איזה, תל אביב: ב’ ברלוי, תשי"ד. (הדפסה נוספת: תשי"ח)
  • מרבד הסתיו בארץ ישראל: ספורים; ציורים: איזה, תל אביב: ב’ ברלוי, 1954.
  • סתו בארץ ישראל: ספורים; ציורים: איזה, תל אביב: ב’ ברלוי, 1954.
  • סתו בארץ ישראל: ספורים; ציורים: אריה, תל אביב: ב’ ברלוי, 1954.
  • בעקבי הצבועים; ציורים: מ’ אריה, תל אביב: נ' טברסקי, תשי"ד.
  • חֹרף בארץ ישראל: ספורים; ציורים: אריה, תל אביב: ב’ ברלוי, 1955.
  • מהחולה עד הנגב: ספור לילדים, תל אביב: י’ שמעוני, 1955.
  • מרבד החרף בארץ ישראל: ספורים; ציורים: אריה, תל אביב: ב’ ברלוי, 1955.
  • לא נזוז מפה: ספור, תל אביב: מסדה, תשט"ז. ("עלילות גבורה של נער ישראלי אשר הציל את ספרו מכיליון")
  • אביב בארץ ישראל: ספורים; צירה: נלי, תל אביב: ב’ ברלוי, תשט"ז.
  • לחיים חדשים; ציורים: חוה נתן, תל אביב: המתמיד, תשי"ז. ("פרשת חיים... על רקע... של בנין הארץ בתקופת ימיה הראשונים של פתח תקווה")
  • מעיָן הצִפָּרים בארץ ישראל: ועוד ספורים; ציורים: אריה נלי, תל אביב: ב’ ברלוי, 1957.
  • בימות החפש: ועוד ספורים; צירו: נלי ומטוס, תל אביב: ב’ ברלוי, תשי"ט 1958.
  • דגניות בין השִבָּלים: מחזור ספורים; צירו איזה וזלי, תל אביב: ב’ ברלוי, תשי"ח.
  • הקשרית האמיצה: ספור עלילה מימי מלחמת השחרור; ציורים: נורית אריה, תל אביב: אל"ף, תשי"ט. (סיפורה של טובה גולדברג)
  • עלי זית: אגדות קדומים, תל אביב: אל"ף, תשכ"ו.

ספרי לימוד וחינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מולדת: ספר ללמוד המולדת בכתה ג, 2 כרכים, אביב: נ’ טברסקי, תש"ח-1947–1948. (הופיע במספר מהדורות נוספות; החל במהדורה ב (תש"י) עם ציורים מאת ש. אורבן)
  • בטבע: ספר למוד להכרת הטבע בבתי הספר היסודיים, תל אביב: נ. טברסקי, תש"ט–תש"ך. (לשנת הלמודים ד–ח) (הופיע במספר מהדורות נוספות)
  • שאל ואשיבך: ספר השאלות והתשובות לנער ולמבוגר, ובו תשעה מדורים על ארצנו ותולדותנו, על ישראל והעמים, על האדם החי והצומח, על תבל ומלואה, על ספרות ומוזיקה, על אישים בישראל ובגויים, בכל הדורות ובכל הזמנים; עריכה: אב[רהם] רון, תל אביב: ב’ ברלוי, תשי"ג.
  • נושאים בהוראת הטבע: ספר לימוד לבתי מדרש לגננות, וספר עזר לגננות ולמורים בכיתות הנמוכות של בתי הספר היסודיים, תל אביב: ספרי גדיש, תשט"ז 1955.
  • תורת החקלאות: ספר ללמוד תורת החקלאות בבתי הספר היסודיים הממלכתיים לפי תוכנית תשי"ד של משרד החנוך והתרבות: לשנת הלמודים החמישית, תל אביב: נ’ טברסקי, תשט"ו. (הדפסה נוספת: 1969)
  • בטבע ובחקלאות: ספר למוד להכרת הטבע בבתי הספר היסודיים הממלכתיים: לשנת הלמודים הרביעית, תל אביב: נ’ טברסקי, תשי"ז. (מהדורה מעובדת לפי תוכנית הלימודים המחודשת של משרד החינוך: תש"ך)
  • מולדת וטבע: ספר למוד לשנת הלמודים השלישית, 2 כרכים, תל אביב: נ’ טברסקי, תשי"ח.
  • זאת הארץ: ספר ללמוד המולדת, תל אביב: שחף, תשכ"ב. (התוכן: חלק א: מישור החוף ובקעת הירדן, לשנת הלמודים הרביעית; חלק ב: אזור ההר, עבר הירדן וחצי אי סיני, לשנת הלמודים החמישית)
  • א’ שלמון, ז[לדה] פורת, ידידי הספר: מקראה לכתה ג של בית הספר הממלכתי; הציורים: איזה, תל אביב: עמיחי, תשכ"ו 1965.

אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ראשון לציון בת שבעים; ערך: זרובבל חביב, תל אביב: נ’ טברסקי; בהוצאת ועדת יובל השבעים לראשון לציון שעל יד עירית ראשון לציון, תשי"ב 1952.
  • במקלי ובתרמילי: ספורי מסעות והרפתקאות ברחבי הארץ, תל אביב: יזרעאל, תשי"ב.
  • אברהם שלמון (עורך), שאול בן חנה וזלמן רוטמן, [חדרה: חמו"ל, תש"ל]. (ספר זיכרון לקרובו, שאול רוטמן, שנהרג ב-1948)

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זאב סלומון באתר "ראשונים: פתח תקווה".
  2. ^ משה (מוסה) סלומון.
  3. ^ רשימת המורים והגננות ושנות ההוראה באתר אלבום המשפחות – עדת ראשון-לציון.
  4. ^ בית-ספר בראשל"צ נקרא על-שם אברהם שלמון, דבר, 28 בינואר 1971.