אברהרד הראשון, דוכס וירטמברג
 | |||||||||
| לידה |
11 בדצמבר 1445 באד אוראך, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
24 בפברואר 1496 (בגיל 50) טיבינגן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה | ||||||||
| מדינה |
גרמניה | ||||||||
| מקום קבורה |
St. George's Collegiate Church | ||||||||
| בן או בת זוג |
Barbara Gonzaga (12 באפריל 1474, 1474–25 בפברואר 1496) | ||||||||
| שושלת בית וירטמברג | |||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
.svg)
אברהרד הראשון, דוכס וירטמברג (11 בדצמבר 1445 – 24 בפברואר 1496) היה ידוע בתור הרוזן אברהרד החמישי מ-1459 עד 1495, ומיולי 1495 הוא קיבל את תואר הדוכס הראשון מוירטמברג. הוא ידוע גם בשם אברהרד המזוקן.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אברהרד נולד ב-11 בדצמבר 1445 באוראך, והיה בנם של לודוויג הראשון, רוזן וירטמברג-אוראך ואשתו מכטהילד מפפאלץ. אברהרד החמישי קיבל רשמית את השלטון בווירטמברג-אוראך כשהיה עדיין קטין; וירטמברג הייתה מחולקת מאז 1442. בתחילה היה לו אפוטרופוס חוקי, אציל מכובד שהדריך את אביו בצעירותו, רודולף פון אהינגן מקילכברג. עם זאת, בשנת 1459, בסיוע פרידריך הראשון, הנסיך הבוחר מפפאלץ, הוא גירש את האפוטרופוס, וקיבל על עצמו את השלטון בתור הרוזן אברהרד החמישי. הוא הזניח את חובותיו כשליט וחי חיים פזיזים עד 1468. במהלך תקופה זו, מדריך גידור נוצר עבור אברהרד בשנת 1467 על ידי הנס טלהופר. [1] כתב היד מוחזק כיום על ידי הספרייה הממלכתית של בוואריה.[2]
בשנת 1468 נסע לירושלים והפך לאביר מסדר הקבר. כדי להנציח זאת הוא בחר בכף היד כסמל שלו. הוא ביקר באיטליה והתוודע לכמה חוקרים מפורסמים. לאחר חזרתו לאוראך ב-12 באפריל [3] (או 4 ביולי [4]) 1474, הוא התחתן עם ברברה, בתו של לודוביקו השלישי גונזגה, מרקיז מנטובה. הילדה היחידה מנישואים אלה, ברברה, נולדה באוראך ב-2 באוגוסט 1475 ומתה ב-15 באוקטובר של אותה שנה. [5]
בשנת 1477, אברהרד, שהמוטו שלו היה attempto ("אני מעז"), ייסד את אוניברסיטת טיבינגן. הוא הורה לגרש את כל היהודים החיים בווירטמברג. הוא הזמין את האחים של החיים המשותפים ואת קהילת הדבקות המודרנית לארצו והקים כנסיות קולגיאליות באוראך, דטינגן אן דר ארמס, הרנברג, איינסידל ליד טיבינגן וטכנהאוזן. הוא גם התעניין ברפורמות בכנסייה ובמנזרים. למרות שלא היה מסוגל לדבר לטינית הוא זכה להערכה רבה בחינוך והביא לתרגום מספר רב של טקסטים לטיניים לגרמנית. [6] חלקים מספרייתו הגדולה נשתמרו.
לבסוף ב-14 בדצמבר 1482 איחד אברהרד את שני החצאים של וירטמברג, וירטמברג-אוראך ווירטמברג-שטוטגרט, בחוזה מינסינגן, עם בן דודו אברהרד השישי, רוזן וירטמברג-שטוטגרט, לימים הדוכס השני. הוא העביר את הבירה לשטוטגרט. באותה שנה העניק לו האפיפיור סיקסטוס הרביעי את ורד הזהב. אברהרד, למרות שדגל בשלום, היה ממייסדי הליגה השוואבית ב-1488, וסייע לשחרר את מקסימיליאן הראשון מכלאו בברוז' באותה שנה. בשנת 1492 הוענק לו מסדר גיזת הזהב על ידי מקסימיליאן, אז מלך גרמניה. באותה שנה אושר סופית האמנה על ידי האצולה. [7]
העלאה לדוכסות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-21 ביולי 1495, בדיאט של וורמס, הועלתה מחוז וירטמברג לדוכסות. לאחר שחבר המועצה של מקסימיליאן הראשון, Veit von Wolkenstein, נשא נאום בשבח בית וירטמברג, אברהרד היה לבוש כמו הרצוג והוענק לו חרב על ידי מקסימיליאן, שאישר את ההסכם. פרידריך השלישי, הנסיך הבוחר מסקסוניה והמרשל הקיסרי, הוביל אז את אברהרד הראשון למושב וירטמברג ברייכסטאג, בין הדוכס מיוליך לרוזן הסן. כדי לאשר את עלייתו של וירטמברג לדוכסות, אירח הקיסר משתה בהשתתפותם של אנשי חצרו, הנסיכים הבוחרים ושאר נסיכי הדיאט. בהיררכיה של האימפריה הרומית הקדושה, זה העמיד את מעמדה של וירטמברג מעל כל המרקיזים והרוזנים, אך מאחורי כל הדוכסיות הקיימות. [8]
אברהרד מת בטיבינגן ב-1496, והירושה עברה לבן דודו, שהפך לדוכס אברהרד השני. הוא נקבר תחילה בכנסיית המכללה Saint Peter auf dem Einsiedel, ולאחר מכן בכנסייה המכללה של טיבינגן.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אברהרד הראשון, דוכס וירטמברג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Internally dated on folio 16v.
- ^ Fechtbuch von 1467 .
- ^ Marek, Miroslav. "gonzaga/gonzaga2.html#BL3". Genealogy.EU.
- ^ Marek, Miroslav. "wurttemb/wurtt2.html". Genealogy.EU.
- ^ "Genealogical database by Herbert Stoyan". אורכב מ-המקור ב-2013-11-12. נבדק ב-2012-11-15.
- ^ Mertens, Dieter: Eberhard im Bart und der Humanismus
- ^ Chisholm 1911.
- ^ Stollberg-Rilinger 2015, pp. 52–53.