אברם דוידסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אברם דוידסון
אברם דוידסון בכנס Westercon-28, אוקלנד - קליפורניה, 1975 תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
אברם דוידסון בכנס Westercon-28, אוקלנד - קליפורניה, 1975
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 23 באפריל 1923
יונקרס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 במאי 1993 (בגיל 70)
ברמרטון, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מחבר רומנים, סופר, מחבר, כותב מדע בדיוני עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום יהודים עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס אדגר עריכת הנתון בוויקינתונים
avramdavidson.org
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אברם דוידסוןאנגלית: Avram James Davidson‏, 23 באפריל 1923 - 8 במאי 1993) היה סופר ועורך ספרותי יהודי אמריקאי, שכתב יותר ממאתיים סיפורי מדע בדיוני, פנטסיה ומתח ו-18 ספרים מסוגות אלה. זכה בפרס אדגר, פרס הוגו ופרסים רבים נוספים בשל כתיבתו.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודי אורתודוקסי[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוידסון נולד ב-1923 בשכונה היהודית הוג היל, בעיר יונקרס (ניו יורק), ארצות הברית, להורים יהודים דתיים אורתודוקסיים, הארי דוידסון וליליאן (לבית אדלר). למד בבית ספר ציבורי בהוג היל ואחר כך הספיק ללמוד שנה אחת אנתרופולוגיה באוניברסיטת ניו יורק בטרם התגייס ב-1942 לצי האמריקאי במלחמת העולם השנייה. שירת במארינס האמריקאי (הרגימנט החמישי, דיוויזיית המארינס הראשונה), כחובש, בקרבות כנגד היפנים בזירת האוקיינוס השקט והיה החייל היחידי בכל הדיוויזיה שקיבל אישור לגדל זקן[1].

לאחר המלחמה טייל בעולם ולמד, בין השאר גם בישיבה יוניברסיטי, אף כי לא השלים תואר ראשון. ב-1948 הגיע למדינת ישראל הצעירה שקמה זה עתה והתנדב לשרת בצה"ל כחובש במלחמת הקוממיות. נשאר בארץ כמה חודשים בלבד ואחר כך חזר לארצות הברית[2].

סופר וחוקר תלמוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמוך לאחר חזרתו החל לפרסם סיפורים קצרים תחת שם העט א. א. דוידסון ובמהלך הקריירה הספרותית שלו השתמש בשמות עט נוספים, בהם השם אלרי קווין, שהיה שם העט המקורי של שני הסופרים דנהי ולי, אך היו גם סופרים אחרים, שהשתמשו בו כמו ג'ק ואנס, תאודור סטרג'ן ואחרים.

סיפורו הראשון The Land of Sinim התפרסם ב-1948 במגזין האמריקאי היהודי Orthodox Jewish Life[3] ולאחר מכן התפרסמו סיפורים קצרים נוספים, כמו גם מאמרים שלו כחוקר תלמוד, בקומנטרי ובמגזינים יהודיים אמריקאים אחרים.

סיפור המדע הבדיוני הראשון שלו, My Boyfriend’s Name Is Jello, התפרסם ביולי 1954 במגזין המדע הבדיוני העיקרי של אותה תקופה The Magazine of Fantasy and Science Fiction ומכאן ואילך התפרסמו סיפורי המדע הבדיוני שלו גם בבמות ספרותיות נוספות. במקביל הוא החל לכתוב גם סיפורי מתח ובלשים, שהתפרסמו במגזינים שונים שעסקו באותה תקופה בסוגה זו, כמו Ellery Queen's Mystery Magazine ,Alfred Hitchcock's Mystery Magazine ואחרים.

ב-1957 זכה דוידסון בפרס אלרי קווין לסיפורי מתח ובלשים, בגין סיפורו The Necessity of His Condition. שנתיים אחר כך זכה בפרס הוגו, הנחשב לפרס החשוב ביותר בשדה המדע הבדיוני, על סיפורו Or All the Seas with Oysters, שפורסם לראשונה במגזין "גלקסי" במאי 1958 וב-1961 זכה בפרס אדגר, שוב לספרות מתח ובלשים, בגין סיפורו The Affair at Lahore Cantonment.

הסיפור זוכה פרס ההוגו "Or All the Seas with Oysters" נתן את שמו גם לקובץ הסיפורים הראשון של דוידסון, שיצא לאור ב-1962 בהוצאת ברקלי הניו יורקית.

עורך, סופר ומרצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מאפריל 1962 ועד סוף 1964 כיהן דוידסון כעורכו של מגזין המדע הבדיוני (Fantasy & Science Fiction (F&SF, אשר שמונה שנים קודם לכן היה גם המגזין הראשון בו פרסם סיפור מדע בדיוני פרי עטו. המגזין תחת עריכתו זכה ב-1963 בפרס הוגו.

בשנת 1962, בה החל לערוך את F&SF, ובה יצא לאור קובץ סיפוריו הראשון, יצא לאור גם ספר מאמרים שלו בנוגע לכמה מקרי פשע שהוא חקר, Crimes & Chaos בהוצאת ריג'נסי, וכן ספרו הראשון באורך מלא Joyleg, שנכתב ביחד עם וורד מור ויצא לאור בהוצאת פירמיד הניו יורקית. כשנתיים אחר כך, ב-1964 יצא לאור הספר הראשון אותו כתב ללא שותף, Mutiny in Space.

שנת 1962 הפוריה כל כך עבור דוידסון, הייתה גם השנה בה הוא נישא לגראניה קאימן (נולדה ב-1943), כיום הסופרת הידועה בזכות עצמה גראניה דייוויס. השניים נישאו בעיירה קטנה בשם מילפורד, שבפנסילבניה, וזמן קצר אחרי נובמבר 1962 מועד לידתו של בנם איתן הם גם עברו לגור בעיירה זו. מילפורד נודעה באותה תקופה כמקום מגוריהם של סופרי מדע בדיוני רבים, בהם דיימון נייט, קייט וילהלם, ג'ודית מריל, ג'יימס בליש ועוד.

שנה אחר כך עברה המשפחה לעיר אמקאמקה, שבמקסיקו עקב קשיים כלכליים וב-1964 בני הזוג התגרשו, אף כי נותרו ביחסים טובים. דוידסון עבר לגור למשך שנים אחדות בבליז, בעוד אשתו לשעבר חזרה לארצות הברית. ב-1970 חזר גם הוא לקליפורניה ותקופה מסוימת חי שם עם אשתו לשעבר ובעלה החדש סטיבן דייוויס.

ב-1975 זכה בפרס World Fantasy Award בגין ספרו The Enquiries of Doctor Eszterhazy ושלוש שנים אחר כך זכה שוב בפרס זה בגין הסיפור Naples, שיצא לאור בהוצאת דבלדיי ב-1978, כחלק מהאנתולוגיה "צללים", בעריכת צ'ארלס גרנט.

במשך כל העשור של שנות השבעים עבד כמרצה, תחילה באוניברסיטת טקסס באל פאסו, אחר כך באוניברסיטת קליפורניה באירוויין ולבסוף בקולג' בויליאמסבורג (וירג'יניה).

סוף הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מ-1982 עד אחרית ימיו גר במדינת וושינגטון בצפון מערב ארצות הברית, בדרך כלל חיי עוני, מחלה ובדידות.

ב-1986 זכה בפרס World Fantasy Award, הנחשב לפרס השלישי בחשיבותו (אחרי פרס הוגו ופרס נבולה) בעולם המדע הבדיוני, בגין מפעל חייו.

הסיפור האחרון שלו, שהתפרסם בחייו היה The Spook-Box of Theobald Delafont De Brooks.

נפטר ב-1993, בן 70 ונקבר בסיאטל. ספרו ה-18, The Boss in the Wall: A Treatise on the House Devil הושלם על ידי אשתו לשעבר גראניה דייוויס, אחרי פטירתו ויצא לאור ב-1998 בהוצאת טכיון. דייוויס גם ערכה והוציאה לאור אחרי פטירתו סיפורים קצרים רבים פרי עטו, חלקם לראשונה וחלקם בקבצים מחודשים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Avram Davidson Treasury: A Tribute Collection, with an introduction by Guy Davenport, 1998 (עורכים: גראניה דייוויס ורוברט סילברברג)[4].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]