לדלג לתוכן

אגדר

אגדר (מחוז)
Agder
סמל אגדר
דגל אגדר
מדינה / טריטוריה נורווגיה
מושל Arne Thomassen
בירת המחוז Kristiansand עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך ייסוד 1 בינואר 2020 עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 16,434.12 קמ"ר
אוכלוסייה ‏
 ‑ במחוז 306,849 (2019)
 ‑ צפיפות 19 נפש לקמ"ר (2019)
קואורדינטות 58°08′48″N 7°59′44″E / 58.146694444444°N 7.9956111111111°E / 58.146694444444; 7.9956111111111 
https://agderfk.no

לחצו כדי להקטין חזרה

סבאלברדיאן מאייןאסטפולוסטפולאוסלואקרסהוסטלמרק (מחוז)מזרח אגדרמערב אגדררוגלנדהורדלנדבוסקרודהדמרקאופלנד (נורווגיה)סון או פיורנהמרה ורומסדלטרנדלגנורדלנדטרומספינמרקאסטוניהלטביהדנמרקפינלנדשוודיהשוודיהרוסיה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אגדר (בנורווגית: Agder) הוא מחוז מנהלי וחלבל גאוגרפי בדרום נורווגיה. המחוז הוקם ב-1 בינואר 2020 כתוצאה ממיזוגם של שני מחוזות קודמים: אוסט-אגדר (מזרח אגדר) ווסט-אגדר (מערב אגדר).[1] מאז ראשית המאה ה-20 מזוהה האזור בעיקר תחת המונח הגיאוגרפי סרלנדט ("הארץ הדרומית"), אשר לעיתים כולל גם את מחוז רוגלנד השכן, בעוד שבתקופות מוקדמות יותר הוא נחשב לחלק ממערב נורווגיה.[2]

מבחינה היסטורית, בתקופת ימי הביניים תפקד האזור כממלכה אזורית קטנה. לאחר איחודה של נורווגיה לישות פוליטית אחת, שונה שמו הרשמי לאגדפילקי (Egðafylki) ומאוחר יותר לאגדסידן (Agdesiden). השימוש הרשמי בשם "אגדר" הופסק בשנת 1662, עם חלוקת האזור ליחידות מנהליות מצומצמות יותר: נדנס, רוביגלגט, ליסטר ומנדל. המונח הושב לשימוש רשמי רק בשנת 1919, כאשר פוצל האזור לשני המחוזות הנפרדים (מזרח ומערב אגדר). גם טרם איחודם המחודש בשנת 2020, קיימו שני המחוזות שיתופי פעולה מוסדיים נרחבים, שבאו לידי ביטוי בין היתר בהקמת אוניברסיטת אגדר, מחוז המשטרה האזורי ובית המשפט לערעורים של אגדר.

אטימולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

האטימולוגיה של השם "אגדר" (Agder) אינה ודאית, והמחקר מציע לה מספר פרשנויות. בצורתו הנורדית העתיקה מופיע השם כ-Agðir או כ-Egðafylki. לפי סברה אחת, מקור השם במילה הנורדית העתיקה ǫgð, או בשורש הפרוטו-הודו-אירופי *ak-, שמשמעותו "חד" או "משונן". על פי קישור זה, משמעות השם היא "הארץ הבולטת [אל תוך הים]". שורש לשוני זה מזוהה גם בשמותיהם של אתרים גאוגרפיים אחרים בנורווגיה, כגון אגדנס (Agdenes), אגה (Aga) ואגדסטיין (Agdestein).

גישה מחקרית חלופית קושרת את השם למילה הנורדית העתיקה agi, שמשמעותה "ים סוער" או "נחשול". לפי פרשנות זו, משמעות המונח היא "הארץ השוכנת לחופו של הים הגועש".[3][4]

בתקופת הוויקינגים חולקה נורווגיה לממלכות אזוריות קטנות, אשר ביניהן התקיימו מאבקי כוח מתמשכים על משאבי קרקע, עליונות ימית והגמוניה פוליטית. השליטים המקומיים ביקשו לבסס את מעמדם ולהרחיב את תחומי השפעתם באמצעות כריתת בריתות פוליטיות. כלי מרכזי להשגת מטרות אלו היה קשרי נישואין עם שושלות מלוכה אחרות, אשר מומשו לעיתים בהסכמה הדדית ולעיתים נכפו כחלק ממהלכים דיפלומטיים או צבאיים.

מלכים מהתקופות המוקדמות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • הרלד אגדרקינג
  • ויקר
  • קיסה
  • המלך ביירין

מלכי אגדר: 790–987

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • הרלד גרנראוד אביו של אוסה
  • אוסה, אביו של חלפדן השחור
  • הלפדן השחור
  • טיוב העשיר
  • הרלד גודרדסון גרנסקה

ההיסטוריוגרפיה של סקנדינביה בתקופת הברזל מתאפיינת בפער תיעודי של מספר מאות שנים המקדים את עידן הוויקינגים. המקור הכתוב המרכזי מתקופה זו הוא החיבור "גרמאניה" של ההיסטוריון הרומי טקיטוס, המציין את קבוצת הסויונים (Suiones) – בני העמים השוכנים כיום בשטחי שוודיה ונורווגיה. לפי טקיטוס, הסויונים היו מחולקים לישויות פוליטיות ("ציוויטאטס", Civitates) לאורך חופי חצי האי סקנדינביה, והצטיינו בצי ספינות ייחודי בעל מבנה מובחן. ספינות אלו לא עשו שימוש במפרשים, אך דמו במאפייניהן האחרים לספינות הוויקינגים המאוחרות יותר.

התיעוד ההיסטורי מצביע על כך שישויות אלו הפליגו סביב חופי סקנדינביה והגיעו עד לאזורי הקוטב הצפוני. מהמקורות הלטיניים עולה כי בתקופת הברזל אוכלסו השטחים המוכרים כיום כשוודיה וכנורווגיה באותה קבוצה אתנית (הסויונים). נורווגיה של אותה עת הייתה מחולקת לממלכות קטנות ואזוריות, אשר אחת הבולטות שבהן הייתה ממלכת אגדר (Agder).

מחוז אגדר משתרע על פני הקצה הדרומי ביותר של נורווגיה, ומקומו הגאוגרפי מעניק לו אופי ייחודי המשלב רצועת חוף מפורצת ואזורי פנים הרריים. הנקודה היבשתית הדרומית ביותר במדינה, כף לינדסנס (Lindesnes), שוכנת בתחומי המחוז, כמו גם האי פיסן (Pysen) המהווה את הנקודה הדרומית ביותר בנורווגיה כולה. הטופוגרפיה של האזור מתאפיינת בניגוד חריף בין רצועת החוף המפורצת, הכוללת עשרות פיורדים ואיים קטנים הנהנים מאקלים נוח יחסית בהשפעת זרם הגולף, לבין צפון המחוז המאופיין באזורים הרריים ומיוערים דלילי אוכלוסין. הבדלים אלו משפיעים ישירות על פריסת התושבים, כאשר כ-85% מאוכלוסיית המחוז מרוכזת לאורך רצועת החוף, בה שוכנות גם הערים המרכזיות.

באגדר יש 25 ערים.

מס' עיר שם נוצר מחוז לשעבר
1 4201 ריזור 1 בינואר 2020 מזרח אגדר
2 4202 גרימסטאד 1 בינואר 2020
3 4203 ארנדל 1 בינואר 2020
4 4204 קריסטיאנסאנד 1 בינואר 2020 מערב אגדר
5 4205 לינדסנס 1 בינואר 2020
6 4206 פארסונד 1 בינואר 2020
7 4207 פלפקפיורד 1 בינואר 2020
8 4211 ג'רסטאד 1 בינואר 2020 מזרח אגדר
9 4212 וגורשי 1 בינואר 2020
10 4213 טוודסטרנד 1 בינואר 2020
11 4214 פרולנד 1 בינואר 2020
12 4215 לילאנד 1 בינואר 2020
13 4216 בירקנס 1 בינואר 2020
14 4217 אמלי 1 בינואר 2020
15 4218 איבלנד 1 בינואר 2020
16 4219 איוביה והורנס 1 בינואר 2020
17 4220 בייגלנד 1 בינואר 2020
18 4221 עמק 1 בינואר 2020
19 4222 בייקל 1 בינואר 2020
20 4223 ונסלה 1 בינואר 2020 מערב אגדר
21 4224 אוסרל 1 בינואר 2020
22 4225 לינגדאל 1 בינואר 2020
23 4226 היג'בסטד 1 בינואר 2020
24 4227 קווינסדל 1 בינואר 2020
25 4228 סירדל 1 בינואר 2020

מבחינה כלכלית, אגדר מהווה כוח יצוא תעשייתי מוביל בנורווגיה, ומכלול ענפי המסחר שבו מבוסס על שילוב בין מסורת ימית ארוכת שנים לבין טכנולוגיה מודרנית ומשאבי טבע. המחוז מארח ריכוז גבוה של תעשיות מתקדמות, ובראשן תעשיית אספקה המקושרת למגזרי הנפט, הגז והספנות, לצד מפעלים גלובליים גדולים לייצור חומרים מתקדמים כמו סיליקון ואלומיניום. בעשורים האחרונים ממצב עצמו האזור כמרכז לפיתוח אנרגיה ירוקה, לרבות טכנולוגיית סוללות, הפקת מימן ואנרגיית רוח בלב ים, תוך הישענות על אנרגיה הידרואלקטרית נקייה ומחקר אקדמי. לצד אופיו התעשייתי, עיקר המועסקים במחוז עובדים במגזרי השירותים, הבריאות, הבנייה והחינוך, לצד ענף תיירות מפותח הנשען על מעמדו של האזור כמוקד נופש קיצי מוביל.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אגדר בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ↑ , www.vg.no (בנורווגית ספרותית)
  2. ↑ Geir Thorsnæs, Agder, Store norske leksikon, 2020-10-12
  3. ↑ Geir Thorsnæs, Agder, Store norske leksikon, 2026-06-26
  4. ↑ Ole Feldbæk, Kåre Lunden: Norsk grålysning. Norsk nasjonalisme 1770-1814 på almenn bakgrunn. Oslo. Det norske Samlaget, 1992. 208 s. 198 NKr., Historisk Tidsskrift, 1992-01-01, עמ' 421–424 doi: 10.7146/ht.v16i0.53476