אגדת חורבן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אגדת חורבן
כרזת הסרט
כרזת הסרט
מבוסס על סיפורי אגדות החורבן מהתלמוד הבבלי וממקורות חז"ל
"מלחמות היהודים ברומאים" מאת יוסף בן מתתיהו
בימוי גידי דר
הופק בידי אמיר הראל
איילת קייט
גידי דר
תסריט גידי דר
שולי רנד
עריכה יוסף גרינפלד
אורי בן דב
מדבבים שולי רנד
זאב רווח
עמוס תמם
מוני מושונוב
יעל אבקסיס
יגאל נאור
מוזיקה אסף תלמודי
יונתן אלבלק
מדינה ישראלישראל  ישראל
חברת הפקה סרטי נחשון
אדי קינג
למה הפקות
הקרנת בכורה 15 ביולי 2021
משך הקרנה 93 דקות
שפת הסרט עברית
סוגה דרמה היסטורית
אנימציה
פרסים פרסי אופיר לעריכה הטובה ביותר, לפסקול הטוב ביותר, למוזיקה המקורית הטובה ביותר ולעיצוב האמנותי הטוב ביותר (2021)
דף הסרט ב־IMDb

אגדת חורבן (נקרא באנגלית: Legend of Destruction, בהפצות לועזיות) הוא סרט דרמה היסטורית מונפשת ישראלי, שבוים על ידי הבמאי גידי דר, שכתב את התסריט בשיתוף פעולה עם שולי רנד על פי סיפורי אגדות החורבן התלמודיות. בסרט מדבבים רנד, זאב רווח, עמוס תמם, מוני מושונוב, יעל אבקסיס ויגאל נאור בתפקידים הראשיים.

עלילת הסרט מסופרת כאפוס היסטורי המועבר ומתואר דרך נקודת מבטן של שש דמויות היסטוריות במהלך התקופה הרומית בארץ ישראל ומבוסס על מקורות היסטוריים, בהם אגדות החורבן התלמודיות וספרו של יוסף בן מתתיהו, "מלחמת היהודים ברומאים". העלילה מגוללת את סיפור המרד הגדול של היהודים באימפריה הרומית (66–70 לספירה), שהידרדר למלחמת אחים עקובה מדם שקרעה לגזרים את החברה היהודית המקוטבת שחיה באותה התקופה והובילה אותם ככדור שלג לעבר האבדון וההרס ששיאו היה בחורבן בית המקדש השני.

הסרט עלה לאקרנים ב-15 ביולי 2021. הסרט היה מועמד ל-7 פרסי אופיר בטקס פרסי אופיר לשנת 2021, כולל הסרט הטוב ביותר, וזכה בארבעה מהם.[1]

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – המרד הגדול, המצור על ירושלים, חורבן בית המקדש השני

עלילת הסרט מגוללת את סיפור ההרס וחורבנו של בית המקדש השני מנקודת מבטן של שש דמויות, שהנרטיב שלהן ופרשנויותיהן לאירועים שאירעו לעיתים משלימים זה את זה, ולעיתים סותרים:

שנת 66 בירושלים. הרומאים שולטים ביהודה באגרוף ברזל ובתחכום הראוי לאימפריה. הם מחבבים עליהם את השכבות העשירות של החברה ומשחיתים אותם כתוצאה מכך. אפילו הכהנים האחראים על ניהול המקדש וניהול העבודות נגועים בשחיתות עמוקה. לעומת זאת העוני והדיכוי של ההמון היהודי גורמים להסתה, וצעירים רבים מצטרפים לקבוצות חשאיות של קנאים דתיים, כדי להפוך ללוחמי חירות בשם האל. הם לא רק בזים לכובשים הרומיים, אלא גם מתעבים את היהודים העשירים, שמשתפים פעולה עם הרומאים בדיכוי עמם שלהם. המתח מצטבר מתחת לפני השטח, עד שניצוץ קטן גורם להתפרצות המרד הגדול.

בן בטיח הוא יהודי צעיר החי בירושלים, שחש שהחיים בעיר כבר בלתי נסבלים תחת נטל המיסים והחיים תחת השלטון הרומי. דודו של בן בטיח, רבן יוחנן בן זכאי, מטיף למתינות, אך האחיין מורד והופך למנהיגם של הסיקריים הקנאים.

בתחילת המרד נגד הרומאים, בן בטיח משתף פעולה עם הלוחם שמעון בר גיורא, אך בהמשך דרכיהם נפרדות. אחרי נפילת הגליל בידי הרומאים מצפון, יוחנן מגוש חלב מגיע לירושלים ומציע את עזרתו. המורדים פותחים בפניו את השערים, אלא שבמקום לאחד כוחות, הפלגים השונים נלחמים אלה באלה, בזמן שהכהנים תחת יהושע בן גמלא ממשיכים לשחוט כבשים ולהקריבם לאלוהים.

במקביל, המלכה היהודיה ברניקי, אחותו של המלך אגריפס השני, נוסעת לגליל לפתות את טיטוס, המצביא הרומאי, בתקווה להציל את ירושלים.

כשמכונת המלחמה הרומית מתקרבת ליהודה כדי לדכא את המרד, ירושלים נקרעת ממלחמת אזרחים עקובה מדם: קנאים עניים שוחטים את בני האצולה ללא הפסקה ושלטון טרור קנאי שולט בעיר. קרבות רחוב כבדים מנוהלים על ידי כנופיות קנאים יריבות, ואחד הקרבות מסתיים בשריפת אחת ממגורות המזון בירושלים. פורץ רעב נוראי. כנופיות מסתובבות בעיר וגוזלות מהתושבים הרעבים את פירורי הלחם האחרונים שלהם, וחיי היומיום בירושלים ההולכת ונצורה הופכים לגיהנום טוטאלי.

רק כאשר הצבא הרומי העצום מקיף את חומות העיר, הקנאים היהודים מתאחדים לבסוף נגד אויבם המשותף. מצבם הבלתי אפשרי לכאורה מעלה אותם למצב רוחני עמוק, במהלכו הם מאבדים כל פחד ממוות, ותוקפים את הרומאים בהתקפי התאבדות נועזים. לרגע קצר נראה שהרומאים מאבדים את שיווי משקלם וידם של היהודים על העליונה, אך עד מהרה הרומאים מתאוששים, מנתצים את חומות העיר, שוחטים אלפים, מחריבים את בית המקדש, ולא משאירים אבן עומדת על תילה.

צוות המדבבים והדמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט הופק על ידי אולפני "סרטי נחשון", "למה הפקות" ו"אדי קינג", בסיועם של קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות-פרויקט קולנוע; "יקי דוניץ הפקות"; המיזם לקולנוע ולטלוויזיה בירושלים; קרן גשר לקולנוע רב תרבותי וקרן אבי חי מיימונידס; הערוצים HOT8 וכאן 11 תחת תאגיד השידור הישראלי; מועצת הפיס לתרבות ולאמנות; ובתמיכת גוף "מינהל התרבות והמועצה הישראלית לקולנוע" השייך למשרד התרבות והספורט.[2]

תהליך איור הציורים ובחירות אומנתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט, בניגוד למקובל, אינו מאוייר בטכניקת אנימציה מסורתית, אלא באמצעות הצגת 1,500 ציורים דוממים, על איורן היו אמונים המאיירים דוד פולונסקי ומיכאל פאוסט.[3] תהליך פיתוחו והפקתו של הסרט, כמו גם העבודה על טכניקת האיור הייחודית, נמשך כשמונה שנים,[3] מתוכם כשלוש וחצי שנים הראשונות הוקדשו לדיונים על הקונספט אותו הסרט מציג ולעבודות על הסקיצות הראשוניות וסידור הסטוריבורד, ואילו כארבע וחצי השנים האחרונות הוקדשו לעבודה בפועל על 1,500 הציורים.[4] לדברי פולונסקי ופאוסט, עבור עבודות התחקיר על מנת לייצג נאמנה את הווי ואורח חייהם של העם היהודי במהלך התקופה הרומית בארץ ישראל, השניים נעזרו בדגם של ירושלים מהתקופה במוזיאון ישראל, עברו על ספרים ומחקרים וביקרו במכון המקדש בירושלים.[4]

הציורים בסרט אוירו במנעד מגוון של אמנות – מסגנון ריאליסטי המזכיר נאו-קלאסיציזם ובו ניתן להבחין בפרטי־פרטיהן של הדמויות שמאוירות בצורה ברורה וחדה, ועד לסגנון חופשי ומשוחרר הזולג אל הסגנון האקספרסיבי.[4] עבור העבודה על תהליך האיור, פולונסקי ופאוסט צילמו את עצמם במטרה לדייק בתנוחות מסוימות של הדמויות. האיורים בסרט שאבו השראה רבה מציורי מפורסמים מהמאה ה–20, מאינספור יצירות אמנות שתיארו סצנות מכתבי הקודש, ומדיוקנאות המומיות מפיום — דיוקנאות ריאליסטיים של אנשים שחיו ומתו בעת העתיקה, שצוירו והוטבעו על גומחות קבורותיהם באלכסנדריה.[4] על איור הנשים והגברים בגילוי ראש, בניגוד למנהג ההלכתי המקובל הכולל כיפות לגברים וכיסוי ראש לנשים, הסבירו השניים כי ההחלטה נבעה הן מבחירות אסתטיות ועלילתיות, נוסף על כך שלא מצאו מקורות רשמיים מאותה התקופה המעידים על כך, והן מבחירה אישית להטביע את חותמם על תהליך הפקת הסרט; אך מתוך התחשבות בצופים הדתיים, נמנעו מלהציג את המלכה ברניקי בעירום.[4]

איור מראן הפיזי של הדמויות בסרט נבחר, בחלקו, על בסיס דמויות ידועות מהמציאות. דמותו של רבן יוחנן בן זכאי אוירה בהשראתו של הרב מנחם פרומן, ככל הנראה כאמירה על הקשר בין המתונים ורודפי השלום באותה התקופה לאלו של היום;[5] המלכה ברניקי אוירה בהשראת דמותה של השחקנית לטיסיה איידו;[6] ודמותו של יוחנן מגוש חלב אוירה בדמותו של יגאל נאור, השחקן המדבב אותו. דמויותיהם של אספסיאנוס ובנו טיטוס אוירו על פי פסליהם האותנטיים מהתקופה בה חיו.

אף שהסרט אינו מונפש, הוא כולל שני קטעי אנימציה קצרים: קטע רכיבת החייל הרומאי המהווה מחווה לסרטון הסוס הדוהר של אדוארד מויברידג' שנחשב לסרטון ראשון בעולם, ובסיום הסרט מוצג קטע מונפש קלאסי קצר, בה דמותו של בן בטיח הולכת בקטע קצר של אנימציה קלאסית אל סופה. בבחירה זו ייתכן כי יש התכתבות עם סיום הסרט "ואלס עם באשיר", שגם עליו עבדו האמנים פולונסקי ופאוסט, בו הטכניקה משתנה בסיומו מאנימציה לקטע מוסרט.[דרוש מקור]

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה ארגון קטגוריה מועמד/ת תוצאה
2021 פרס אופיר פרס אופיר לסרט העלילתי הטוב ביותר אגדת חורבן מועמדות
פרס אופיר לבמאי הטוב ביותר גידי דר מועמדות
פרס אופיר לתסריט המקורי הטוב ביותר גידי דר, שולי רנד מועמדות
פרס אופיר לעריכה הטובה ביותר יוסף גרינפלד, אורי בן דב זכייה
פרס אופיר לפסקול הטוב ביותר נתי זיידנשטדט, רונן נגל זכייה
פרס אופיר למוזיקה המקורית הטובה ביותר אסף תלמודי, יונתן אלבק זכייה
פרס אופיר לעיצוב האמנותי הטוב ביותר דוד פולונסקי, מיכאל פאוסט זכייה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבות:

ביקורות:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]