אגדת חורבן

אגדת חורבן

כרזת הסרט
מבוסס על	סיפורי אגדות החורבן מהתלמוד הבבלי ומשאר מקורות חז"ל "מלחמת היהודים" מאת יוסף בן מתתיהו
בימוי	גידי דר
הופק בידי	אמיר הראל איילת קייט גידי דר
תסריט	גידי דר שולי רנד
עריכה	יוסף גרינפלד אורי בן דב
מדבבים	שולי רנד זאב רווח עמוס תמם מוני מושונוב יעל אבקסיס יגאל נאור
מוזיקה	אסף תלמודי יונתן אלבלק
מדינה
חברת הפקה	סרטי נחשון אדי קינג למה הפקות
הקרנת בכורה	15 ביולי 2021
משך הקרנה	93 דקות
שפת הסרט	עברית
סוגה	דרמה היסטורית אנימציה
פרסים	פרסי אופיר לעריכה הטובה ביותר, לפסקול הטוב ביותר, למוזיקה המקורית הטובה ביותר ולעיצוב האמנותי הטוב ביותר (2021)
האתר הרשמי
דף הסרט ב־IMDb

אגדת חורבן (נקרא באנגלית: Legend of Destruction, בהפצות לועזיות) הוא סרט דרמה היסטורית ישראלי, שבוים על ידי הבמאי גידי דר, שכתב את התסריט בשיתוף פעולה עם שולי רנד ועל פי סיפורי אגדות החורבן מהתלמוד הבבלי. בסרט מדבבים רנד, זאב רווח, עמוס תמם, מוני מושונוב, יעל אבקסיס ויגאל נאור בתפקידים הראשיים. בשנת 2023, דווח כי הסרט ידובב לאנגלית בקולותיהם של אוסקר אייזק, אוונג'לין לילי ואליוט גולד.

עלילת הסרט מסופרת כאפוס היסטורי המועבר ומתואר דרך נקודת מבטן של שש דמויות היסטוריות במהלך התקופה הרומית בארץ ישראל ומבוסס על מקורות היסטוריים, בהם אגדות החורבן התלמודיות וספרו של יוסף בן מתתיהו, "מלחמת היהודים ברומאים". העלילה מגוללת את סיפור המרד הגדול של היהודים באימפריה הרומית (66–70 לספירה), שהידרדר למלחמת אחים וחורבן בית המקדש השני.

הסרט עלה לאקרנים ב-15 ביולי 2021. הסרט היה מועמד ל-7 פרסי אופיר בטקס פרסי אופיר לשנת 2021, כולל הסרט הטוב ביותר, וזכה בארבעה מהם.

הסרט שודר בכאן 11 ב-20 בפברואר 2022.

עלילה

ערכים מורחבים – המרד הגדול, המצור על ירושלים, חורבן בית המקדש השני

עלילת הסרט מגוללת את סיפור ההרס וחורבנו של בית המקדש השני מנקודת מבטן של שש דמויות, שהנרטיב שלהן ופרשנויותיהן לאירועים שאירעו לעיתים משלימים זה את זה, ולעיתים סותרים:

הסצנה הפותחת מציגה את עבודת יום הכיפורים בבית המקדש השני, את שירת הלויים, ואת הטלת הגורלות על שני השעירים (מי לחטאת ומי לעזאזל). במקביל דלתות בית המקדש נפתחות מעצמן ובן בטיח גיבור הסרט מרגיש שהקב"ה מדבר אליו. לאחר מכן הכוהן הגדול קושר את "לשון הזהורית" (חוט שני) על קרני שעיר החטאת וסומך עליו את ידיו ומתוודה. לאחר שהוא מכריז "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד!" העם חוזר עליו מספר פעמים ומשתחווה (תוך כדי הצגת הכמות בידי עלייה לגובה של הציורים). בסוף הסצנה מוצגים שלושת חוטי השני האדומים שאמורים להלבין כסמל למחילת אלוהים ביום הכיפורים – אך הם אינם מלבינים. סימן זה מסמן את החורבן הקרב.

שנת 66 בירושלים. הרומאים שולטים ביהודה באגרוף ברזל ובתחכום הראוי לאימפריה. הם מחבבים עליהם את השכבות העשירות של החברה ומשחיתים אותן כתוצאה מכך. אפילו הכהנים האחראים על ניהול המקדש וניהול העבודות נגועים בשחיתות עמוקה (אחת מהסצנות הראשונות מציגה את הכהנים מכים את אחד האנשים שאינם יכולים לשלם מס למקדש). לעומת זאת העוני והדיכוי של ההמון היהודי גורמים להסתה, וצעירים רבים מצטרפים לקבוצות חשאיות של קנאים דתיים, כדי להפוך ללוחמי חירות בשם האל. הם לא רק בזים לכובשים הרומיים, אלא גם מתעבים את היהודים העשירים, שמשתפים פעולה עם הרומאים בדיכוי עמם שלהם. המתח מצטבר מתחת לפני השטח, עד שניצוץ קטן גורם להתפרצות המרד הגדול.

בן בטיח (הידוע בכינויו "אבא סיקרא") הוא יהודי צעיר החי בירושלים, שחש שהחיים בעיר כבר בלתי נסבלים תחת נטל המיסים והחיים תחת השלטון הרומי. דודו של בן בטיח, רבן יוחנן בן זכאי, מטיף למתינות, אך האחיין מורד והופך למנהיגם של הסיקריים הקנאים.

בתחילת המרד נגד הרומאים, בן בטיח משתף פעולה עם הלוחם שמעון בר גיורא, אך בהמשך דרכיהם נפרדות. אחרי נפילת הגליל בידי הרומאים מצפון, יוחנן מגוש חלב מגיע לירושלים ומציע את עזרתו. המורדים פותחים בפניו את השערים, אלא שבמקום לאחד כוחות, הפלגים השונים נלחמים אלה באלה, בזמן שהכהנים תחת יהושע בן גמלא ממשיכים לעסוק בעבודת הקרבנות.

במקביל, המלכה היהודיה ברניקי, אחותו של המלך אגריפס השני, נוסעת לגליל לפתות את טיטוס, המצביא הרומאי, בתקווה להציל את ירושלים.

כשמכונת המלחמה הרומית מתקרבת ליהודה כדי לדכא את המרד, ירושלים נקרעת ממלחמת אזרחים עקובה מדם: קנאים עניים שוחטים את בני האצולה ללא הפסקה ושלטון טרור קנאי שולט בעיר. קרבות רחוב כבדים מנוהלים על ידי כנופיות קנאים יריבות, ואחד הקרבות מסתיים בשריפת אחת מממגורות המזון בירושלים. פורץ רעב נוראי. כנופיות מסתובבות בעיר וגוזלות מהתושבים הרעבים את פירורי הלחם האחרונים שלהם, וחיי היומיום בירושלים ההולכת ונצורה הופכים לגיהנום.

רק כאשר הצבא הרומי העצום מקיף את חומות העיר, הקנאים היהודים מתאחדים לבסוף נגד אויבם המשותף. מצבם הבלתי אפשרי לכאורה מעלה אותם למצב רוחני עמוק, במהלכו הם מאבדים כל פחד ממוות, ותוקפים את הרומאים . לרגע קצר נראה שהרומאים מאבדים את שיווי משקלם וידם של היהודים על העליונה, אך עד מהרה הרומאים מתאוששים, מנתצים את חומות העיר, שוחטים את המורדים, מחריבים את בית המקדש, ולא משאירים אבן עומדת על תילה.

הסרט כולו מוצג בציורים למעט הסצנה האחרונה של הסרט.

צוות המדבבים והדמויות

• שולי רנד – בן בטיח
• זאב רווח – הכהן הגדול יהושע בן גמלא
• מוני מושונוב – רבן יוחנן בן זכאי
• עמוס תמם – שמעון בר גיורא
• יגאל נאור – יוחנן מגוש חלב
• יעל אבקסיס – המלכה ברניקי
• ריטה שוקרון – אמו של בן בטיח ואחותו של רבן יוחנן בן זכאי
• אורי הוכמן – פלורוס, הנציב הרומי ביהודה
• רודיה קוזלובסקי – המצביא הרומי אספסיאנוס
• אוריה חייק – המצביא הרומי טיטוס, בנו של אספסיאנוס
• מתי סרי – יועץ למלכה ברניקי
• אילן גנני – הגמד

מדובבים נוספים בסרט: אורי קלאוזנר, בני אלדר, איתן בלום, שלמה וישינסקי, יהודה נהרי הלוי, חיים זנאתי, איתמר אליהו, ערן שראל, ערן נעים ויהונתן וילוז'ני.

הפקה

הסרט הופק על ידי אולפני "סרטי נחשון", "למה הפקות" ו"אדי קינג", בסיועם של קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות-פרויקט קולנוע; "יקי דוניץ הפקות"; המיזם לקולנוע ולטלוויזיה בירושלים; קרן גשר לקולנוע רב תרבותי וקרן אבי חי מיימונידס; הערוצים HOT8 וכאן 11 תחת תאגיד השידור הישראלי; מועצת הפיס לתרבות ולאמנות; ובתמיכת גוף "מינהל התרבות והמועצה הישראלית לקולנוע" השייך למשרד התרבות והספורט.

תהליך איור הציורים ובחירות אומנתיות

הסרט – בניגוד למקובל – אינו מאוייר בטכניקת אנימציה מסורתית, אלא באמצעות הצגת 1,500 ציורים דוממים, שעל איורם היו אמונים המאיירים דוד פולונסקי ומיכאל פאוסט. תהליך הפיתוח וההפקה של הסרט, כמו גם העבודה על טכניקת האיור הייחודית, נמשך כשמונה שנים, שמתוכן כשלוש וחצי השנים הראשונות הוקדשו לדיונים על הקונספט שהסרט מציג ולעבודה על הסקיצות הראשוניות וסידור הסטוריבורד, ואילו כארבע וחצי השנים האחרונות הוקדשו לעבודה בפועל על 1,500 הציורים. לדברי פולונסקי ופאוסט, על מנת לייצג נאמנה את ההווי ואורח החיים של העם היהודי במהלך התקופה הרומית בארץ ישראל, השניים נעזרו – במסגרת עבודות התחקיר – בדגם של ירושלים מהתקופה במוזיאון ישראל, עברו על ספרים ומחקרים וביקרו במכון המקדש בירושלים.

הציורים בסרט אוירו במנעד מגוון של אמנות – מסגנון ריאליסטי המזכיר נאו-קלאסיציזם ובו ניתן להבחין בפרטי־פרטיהן של הדמויות שמאוירות בצורה ברורה וחדה, ועד לסגנון חופשי ומשוחרר הזולג אל הסגנון האקספרסיבי. עבור העבודה על תהליך האיור, פולונסקי ופאוסט צילמו את עצמם במטרה לדייק בתנוחות מסוימות של הדמויות. האיורים בסרט שאבו השראה רבה מציורי מפורסמים מהמאה ה–20, מאינספור יצירות אמנות שתיארו סצנות מכתבי הקודש, ומדיוקנאות המומיות מפיום — דיוקנאות ריאליסטיים של אנשים שחיו ומתו בעת העתיקה, שצוירו והוטבעו על גומחות קבורותיהם באלכסנדריה. על איור הנשים והגברים בגילוי ראש, בניגוד למנהג ההלכתי המקובל הכולל כיפות לגברים וכיסוי ראש לנשים, הסבירו השניים כי ההחלטה נבעה הן מבחירות אסתטיות ועלילתיות, ומכך שלא מצאו מקורות רשמיים מאותה התקופה המעידים על המנהג, והן מבחירה אישית להטביע את חותמם על תהליך הפקת הסרט; אך מתוך התחשבות בצופים הדתיים, נמנעו מלהציג את המלכה ברניקי בעירום.

איור מראן הפיזי של הדמויות בסרט נעשה, בחלקו, על בסיס דמויות ידועות מהמציאות. דמותו של רבן יוחנן בן זכאי אוירה בהשראתו של הרב מנחם פרומן, ככל הנראה כאמירה על הקשר בין המתונים ורודפי השלום באותה התקופה לאלו של היום; המלכה ברניקי אוירה בהשראת דמותה של השחקנית לטיסיה איידו; ודמותו של יוחנן מגוש חלב אוירה בדמותו של יגאל נאור, השחקן המדבב אותו. דמויותיהם של אספסיאנוס ובנו טיטוס אוירו על פי פסליהם האותנטיים מהתקופה בה חיו.

אף שהסרט אינו מונפש, הוא כולל שני קטעי אנימציה קצרים: קטע רכיבת החייל הרומאי המהווה מחווה לסרטון הסוס הדוהר של אדוארד מויברידג' שנחשב לסרטון הראשון בעולם, ובסיום הסרט מוצג קטע מונפש קלאסי קצר, שבו דמותו של בן בטיח הולכת בקטע קצר של אנימציה קלאסית אל סופה. בבחירה זו ייתכן כי יש התכתבות^{[דרוש מקור]} עם סיום הסרט "ואלס עם באשיר", שגם עליו עבדו האמנים פולונסקי ופאוסט, שבסיומו משתנה הטכניקה מאנימציה לקטע מוסרט.

ביקורת

הסרט זכה לביקורות נלהבות. כך למשל גילי איזיקוביץ כתבה ”הבמאי גידי דר לקח את המיתוס היהודי המאיים ביותר שיש בנמצא, זה של חורבן הבית בגלל מלחמת אחים, ובעיתוי חריף במיוחד הפך אותו לאפוס קולנועי יפהפה וחריג”.

מבקרים טענו כי הסרט רלוונטי גם לתקופה בה הוא הופץ, בהדגשתו את הגישה הפרגמטית והבעייתיות בנהירה אחרי אידאולוגיות קיצוניות, דבר שקיבל ביטוי במהומות שהתחוללו בישראל במהלך מבצע שומר החומות ברצועת עזה ובמחאה נגד הרפורמה המשפטית בימי ממשלת ישראל ה-37.

משה רט טען שבסרט מוצג היהודים כמכוערים ודוחים למראה, והם מוצגים (על פי יוספוס) כאספסוף צמא דם. הוא כתב גם כי דמות האל בסרט היא אדישה לגורל העם ושהתחושה העולה מהסרט היא הודיה לרומאים שהצילו אותנו מיד היהודים.

הרב יעקב מדן טען כי דמותו של רבן יוחנן בן זכאי מוצגת בסרט באופן חסר, כאדם שבלחץ הנסיבות בוחר לטמון את ראשו בחול, רופס וחסר השפעה ממשית. כן מוצג רבן יוחנן כמי שהסתפק באמירה "תורה מגנה ומצלה" ועל כן אין צורך להילחם, בעוד שבן זכאי תיקן תקנות והיה פעיל עוד קודם החורבן.

ניר גונטז' טען שהסרט הוא מניפסט אתאיסטי שכן הוא מראה שהאמונה הדתית החריבה את ירושלים. הרב מיכאל אברהם הסכים עם דבריו. דפנה אברהם טענה שהרושם מהסרט הוא שהחורבן היה פתרון טוב לסיטואציה: העם נפטר מהשלטון המושחת והתורה המשיכה ביבנה. בתגובה אמר מיכאל אברהם שאכן זה פתרון טוב ועל כן היה החורבן. אברהם סתיו כתב דברים דומים.

אמינות הסרט

מיכאל בן ארי טען כי הבמאי מציג נרטיב מסוים המושפע מספריו של יוסף בן מתתיהו (שדמותו לא מוזכרת כלל בסרט), שאינו נחשב לבעל דעה אובייקטיבית ואינו משקף את האמת ההיסטורית עקב בגידתו בעם היהודי.

דמותו של בן בטיח מופיעה רק באגדות החורבן ולא בספר "מלחמת היהודים". כמו כן, סיפור פגישתו של ריב"ז עם אספסיאנוס מופיע בסרט בשינויים. שאר הפרטים לקוחים מ"מלחמת היהודים" עם חירות אומנתית.

פרסים ומועמדויות

שנה	ארגון	קטגוריה	מועמד/ת	תוצאה
2021	פרס אופיר	פרס אופיר לסרט העלילתי הטוב ביותר	אגדת חורבן	מועמדות
		פרס אופיר לבמאי הטוב ביותר	גידי דר	מועמדות
		פרס אופיר לתסריט המקורי הטוב ביותר	גידי דר, שולי רנד	מועמדות
		פרס אופיר לעריכה הטובה ביותר	יוסף גרינפלד, אורי בן דב	זכייה
		פרס אופיר לפסקול הטוב ביותר	נתי זיידנשטדט, רונן נגל	זכייה
		פרס אופיר למוזיקה המקורית הטובה ביותר	אסף תלמודי, יונתן אלבלק	זכייה
		פרס אופיר לעיצוב האמנותי הטוב ביותר	דוד פולונסקי, מיכאל פאוסט	זכייה

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של אגדת חורבן
• "אגדת חורבן", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "אגדת חורבן", באתר ספר הקולנוע הישראלי
• "אגדת חורבן", באתר אידיבי
• "אגדת חורבן", במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• אגדת חורבן - הסרט המלא, סרט בערוץ "כאן 11 - תאגיד השידור הישראלי", באתר יוטיוב

ביקורות:

• יעל שוב, "אגדת חורבן": סרט שהוא פרויקט אמנותי מרשים – אבל חלול, באתר Time Out תל אביב, ‏13 ביולי 2021
• שמוליק דובדבני, "אגדת חורבן": יצירת מופת מפעימה, לא פחות, באתר ynet, 18 ביולי 2021
• נתנאל שלומוביץ, "אגדת חורבן": סיפור מרהיב על קנאות ומוות - בלי פואנטה, באתר הארץ, 18 ביולי 2021
• אמנון לורד, גידי דר: "קופולה, סקורסזה, אלמודובר - אצל כולם הנצרות בתוך הקולנוע; אצלנו יש טוטאל לוס, חתכנו מהמקום", באתר ישראל היום, 26 בספטמבר 2021