אגואדה מונסטריו דה לטפיאט
| לידה |
1776 צ'ילה |
|---|---|
| פטירה |
6 בפברואר 1817 (בגיל 41 בערך) צ'ילה |
| מדינה | צ'ילה |
| בן זוג | ז'אן לאטפיאט |
| תקופת הפעילות | מ-1811 |
| תפקידים בשירות | |
| מרגלת ושליחה | |
  | |
אגואדה מונסטריו דה לטפיאט (בספרדית: Agueda Monasterio de Lattapiat; 1776 – 6 בפברואר 1817) הייתה אחת הגיבורות הלאומיות של מלחמת העצמאות של צ'ילה. היא שימשה כמרגלת ושליחה עבור המורדים.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דה לאטפיאט נולדה בבית של מעמד הביניים בצ'ילה. היא נולדה לאנטוניה למוס סילבה ולדון איגנסיו מונסטריו. שתי המשפחות היו מוכרות ומכובדות.[1] דון איגנסיו מונסטריו היה סוחר שיצר חיים נוחים לאגודה ושבעת אחיה. ארבעה בנים וארבע בנות.[2] משפחתה הייתה בין המתיישבים הצ'יליאנים הראשונים שתמכו גם בכלכלה חופשית וגם בדמוקרטיה בצ'ילה.[3] בגיל ארבע עשרה היא נישאה לז'אן לאטפיאט. הוא היה קצין צי צרפתי שהשתתף בהגנה על נמל בואנוס איירס.
לאחר שהבריטים פתחו במתקפה ימית.[3] יחד נולדו להם חמישה ילדים.[3]
מעורבות במהפכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנשי המלוכה רצו להישאר בשלטון ותכננו לדכא כל מהפכה שהייתה עלולה להתרחש. המתח היה כה גבוה בתקופה זו "שכמעט כל אדם בסנטיאגו נשא נשק ברחובות".[3] לעיתים קרובות פרצו קרבות באמצע הרחוב, תקופה זו נקראה בדרך כלל "המרד של פיגוראוה". ב-1 באפריל 1811 בנה נקלע לקרב ירי.[3] דה לאטפיאט רצה בין הכדורים כדי להביא את בנה שנפל, למקום מבטחים.
חלקה במהפכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך תקופה זו הוטלה הגבלה על ידי הכתר הספרדי על מסחר עם הצרפתים, האנגלים והאמריקאים.[1] דה לאטפיאט שכנעה בעלי מקצוע רבים להפגין חוסר שביעות רצון פוליטית. כך הפיצה את הרוח המהפכנית. אלה שעצמאותה של צ'ילה הייתה חשובה להם, יכלו ללמוד מבעלי המלאכה מה עושים אנשים בעלי דעות דומות והיכן הם נפגשים.
דה לאטפיאט הייתה חלק מהותי בריגול בצ'ילה.[4] שמה נודע בשל המשפחות העשירות שלה ושל בעלה, מה שגרם לאנשים להגיע לביתה לעיתים קרובות. הבית שלה היה גם במיקום נוח במיוחד, והפך למרכז מידע.[3] ויסנטה גרז קובע,[3]
"בסלון שלה, חדר צנוע בוודאי, לא התכנסה החברה האלגנטית, אלא אנשים רציניים יותר, אפילו חמורי סבר, אלה שחיו מעבודתם וחייבים להצלחתם [העסקית] את הנוחות וההנאות שהיו שֶׁלָהֶם. החברה שלהם היוותה את הכוחות הדמוקרטיים לאחר המהפכה; הם התעניינו ביותר בעצמאות שלהם יחד עם זו של הרפובליקה."
דה לאטפיאט ובתה, חואנה, שלחו מכתבים סודיים בין ועדות שהיו מעורבות בארגון המרד בביתן.[1] היא הפכה אחראית לדואר הנכנס והיוצא של פקידים גולים.[1]ההודעות ששלחה דה לאטפיאט הודיעו לפקידים גולים על חדשות המורדים של צ'ילה. הודעות אלו סייעו לגולים לתכנן התקפה על הספרדים בצ'ילה בזמן המתאים.[1] ז'אן לאטפיאט פעל למען עצמאותה של צ'ילה, מה שהפך אותו לגולה.[1] דה לאטפיאט הייתה ידועה בצ'ילה בשל ההיסטוריה המשפחתית שלה והקרבה למלוכה הספרדית ובשל הרקע הצבאי של בעלה.[1] זה אמנם עזר בקשר עם המורדים, אבל הקשה עליה לשלוח מידע לפקידים. ממשלת ספרד החלה לחשוד בריגול שלה ועד מהרה היא הוזהרה שאם תמשיך, היא תיכנס לכלא.
כלא[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שהמשיכה לרגל, לשלוח מכתבים והייתה המוקד למהפכה, היא הושלכה לכלא.[1] בסוף 1816 החלה מהפכה שנייה מצד הפטריוטים והרויאליסטים. הספרדים רצו שהיא תחשוף את קשריה.[3] הם האמינו שזה ימנע מהפכה נוספת. תוך סיכון חייה היא סירבה לחשוף את בני בריתה. המושל הספרדי הורה לבנות גרדום ברחבה המרכזית של העיר, כדי שתוכל לראות אותו מתאה.[3] היא לא הורשתה לדבר עם משפחתה או עם חברים כלשהם וגם החקירות היוו עומס נפשי. המחסור באוכל החליש את כוחה הפיזי.[3] כאשר הבין המושל הספרדי, הידוע כ"מסוגל לאכזריות אכזרית" שהאיום בהוצאה להורג לא משפיע עליה[3] הוא איים לכרות את ידה של בתה כשהיא מתבוננת. בעקבות האיום הזה המלך הספרדי, התערב כדי לעצור את התוכנית המטורפת הזו.[3] היא שוחררה מהכלא, ולוותהעם ביתה חואנה הביתה. הסיבה לכך הייתה הפופולריות החזקה שלה בקרב האנשים והחשש שהכעס יגרום להתקוממות נוספת.
מוות[עריכת קוד מקור | עריכה]
דה לאטפיאט נפטרה כמה ימים לאחר שחרורה מהכלא. המתח הנפשי והרגשי השפיעו עליה. היא נפטרה ב-6 בפברואר 1817,[3] שישה ימים לפני ניצחון הפטריוטים בצ'קאבוקו ב-12 בפברואר 1817.[3][1]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Amunategui, ML, & DB, עַכָּבִישׁ. (1877). מגזין צ'יליאני (כרך 9) (J. Nunez, Ed.). סנטיאגו: הדפסת הרפובליקה.
- אגודה מונסטריו: חבר בשירות המידע במהלך הכיבוש מחדש בצ'ילה. (נ.ד.). אוחזר ב-4 בדצמבר 2017,
- ג'ונסון, JJ, & קרמגני, MA (2017, 18 באוקטובר). מאבק לעצמאות. אוחזר 5 בדצמבר 2017 מצ'ילה - מאבק לעצמאות
- ר. אדמס, ג'רום: נשים בולטות באמריקה הלטינית: עשרים ותשעה מנהיגים, מורדים, משוררים, לוחמים ומרגלים, 1500-1900 מקפרלנד (1995)
- אגואדה מונסטריו: חברה בשירות המידע במהלך הכיבוש מחדש בצ'ילה | צ'ילה | ספרד
- נשות העצמאות: 07
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 ארנסטו גווארדו, אגואדה מונסטריו: חבר בשירות המידע במהלך הכיבוש מחדש בצ'ילה, באתר scribd, אוחזר 2019-07-21 (בספרדית)
- ^ Amunategui, M. L., & D. B., Arana. (1877). Revista chilena (Vol. 9) (J. Nunez, Ed.). Santiago : Imprenta de la Republica.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 R. Adams, Jerome: Notable Latin American Women: Twenty-nine Leaders, Rebels, Poets, Battlers and spies, 1500-1900 MacFarland (1995)
- ^ Águeda Monasterio: una integrante del servicio de informaciones durante la Reconquista en Chile. (n.d.). Retrieved December 04, 2017,