אגודת המעצבים הגרפיים בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: קישורים פנימיים, חלוקה חדשה לפרקים ותתי פרקים. בחלקים מן הערך ישנן פסקאות שהן משפט או שניים ויש לאחד אותן בהתאם..
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

אגודת המעצבים הגרפיים בישראל הוקמה בשנת 1935 תחת השם "אגודת הציירים לגרפיקה שימושית". הצורך בהתאגדות מקצועית נולד לאור התפתחות משמעותית שחלה באותה עת בתחומי התרבות והפרסום בארץ ישראל. החל משנות העשרים נבנתה בתל אביב תשתית תרבותית, לא ממוסדת, שהתרכזה בתחומי השפה העברית וכללה ספרות, עיתונות, תיאטרון ומוזיקה. באותו זמן נפתחה בירושלים האוניברסיטה העברית (1925) ובמסגרתה פעל בית הספר "בצלאל" כ"מרכז לאמנות עברית מקורית ולתעשייה חדשה בא"י" (1928-1906). .

לפני קום המדינה (1935–1948)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות השלושים, עם העלייה החמישית (1932-39), עלייתם של יוצאי מרכז אירופה, החל להתפתח גם הפרסום. עד אז, בהיעדר משאבים כלכליים, מחסור באנשי מקצוע ובידע הטכני הנדרש, מרבית מודעות הפרסום היו זרות וצורפו למוצרים מיובאים. מודעות אחרות הועתקו מז'ורנאלים, ומודעות נוספות עוצבו על ידי ציירים בינוניים שעשו שימוש במוטיבים הלקוחים מהמסורת היהודית, סמלי המזרח והארט-דקו.

אנשי העלייה החמישית, בהם בעלי הון, גרפיקאים, פרסומאים ואנשי דפוס, הביאו להתפתחות התעשייה הישראלית: נפתחו נמלי חיפה ותל אביב ובתי הזיקוק בחיפה, והוקמו בתי החרושת "אתא", "שמן", "נשר", "פניקיה" ואחרים. כתוצאה מכך החל להתפתח ענף הפרסום והדפוס. מפעלי תעשייה אחדים ובראשם "דובק" ו"שמן", פתחו בפרסום שיטתי למוצריהם. הישגיהם בתחומי הייצור, האריזה והפרסומת הוצגו ביריד המזרח בתל אביב. כמו כן, הוקמו משרדי פרסום, בהם או.קיי., צימט, מלניק, בינג, מכנר-ווליש, שהעסיקו כוחות מקצועיים ובעלי ניסיון.

עם הקמתה של "אגודת הציירים לגרפיקה שימושית", יצר אחד מחבריה, ראובן (רודי) דיין (דויטש) את סמלה (שהוחלף מאוחר יותר ב-1968 בסמל שיצר יעקב לנדאו). בין חברי האגודה הראשונים, יוצאי מרכז אירופה וגרפיקאים מנוסים, אפשר היה למצוא את דיין, פרנץ קראוס, דוד שנאור, שבתאי רובין, טוביה אהרוני, האחים שמיר, יחיאל כוגן ואחרים.

כדי לסייע בשמירת הרמה המקצועית של חבריה, נקבעה האגודה כבעלת מבנה דמוקרטי ואופי אליטיסטי. שאלות הנוגעות להגדרת זהותה המשיכו להעסיק את חבריה. האם יש לקיים אגודה קטנה ואיכותית, או להפוך לאיגוד מקצועי ולהצטרף להסתדרות? סוגיה נוספת שהעסיקה את חבריה היא האם יש להגדיר תחומי התמחות מקצועיים בתוך האגודה.

אחד ממאבקיה הבולטים של "אגודת הציירים לגרפיקה שימושית" היה ללא ספק המאבק להכרה בגרפיקה כמקצוע. בין נושאי הדגל של המאבק היה רודי דיין, ששימש כחבר בכיר באגודה והקים וניהל את המחלקה לגרפיקה בבצלאל – שנפתחה בשנת 1936. וכך כתב דיין, תחת השם ד. דויטש, בחוברת "גרפיקה שימושית בא"י 1938": "אחד התפקידים הראשונים היה להסביר לתושבי הארץ שבפרסום טמונה אפשרות כלכלית רחבה, במקרה שהוא מבוצע בצורה תכליתית ומוצא לפועל בעזרת אמצעים בעלי טעם, חדישים ואסתטיים. לשם זה היה הצורך קודם כל להראות לקהל מהו טעם טוב ומה אפשר לדרוש מפעולה אמנותית". עוד כתב: "עם הופעת העבודות המשובחות וגודל תפוצתן בארץ ובחו"ל חדרה ההכרה של ערכה וחשיבותה הכללית של הגרפיקה השימושית לתוך החיים הכלכליים וענפי החיים האחרים".

התערוכה הראשונה של האגודה הציגה את הישגיי הגרפיקה הארץ-ישראלית, ונערכה ביריד המזרח (1936). השתתפו בה 18 מחברי האגודה, בהם טוביה אהרוני, יוצרה של האות "אהרוני" הנמצאת בשימוש בעיתונות העברית ("דבר"), דיין שהציג בין השאר את כרזתו ל"תוצרת הארץ", ד"ר הנשל, יוצרו של איש "פלסטין פוסט", הרשקוביץ, לקס, שמיר, רובין, שנאור, קראוס ואחרים. (פלסטין פוסט 5.6.36). שנתיים מאוחר יותר, הוציאה לאור האגודה את החוברת "גרפיקה שימושית בא"י", שנועדה לדווח על פעילויותיה ולפרסם עבודות של חבריה.

באותה עת, סמלים ודימויים בגרפיקה הארץ ישראלית הפכו לנכסי צאן ברזל בנוף התרבות המקומי. רבים מהם נוצרו על ידי חברים באגודה, בהם סמלי "תוצרת הארץ" (דיין-1936, שמיר-1948), הילד של "טכסטיל שמפו" (שנאור), "אמה" (אהרון-מאוריבש), ה"צבר" של "שמן" (מודרן קצנשטיין), איש סכין "אוקבה" (שנאור), "אסקימו" של "ארטיק" (רולי), "תנובה" (כמנר-ווליש) ו"יצהר" (דיין).

במהלך מלחמת העולם השנייה נקראת גם אגודת הגרפיקאים להתגייס למאמץ המלחמתי. ניסיון שנעשה ב-1938 לשיתוף פעולה עם "האיגוד הארצישראלי לפרסום" נשא פרי בשנת 1942, כאשר שני הגופים יזמו הדפסת והפצת כרזות ומודעות בעיתונות לצורך תעמולת גיוס. רוח זו הניבה ב-1943 את התערוכה "גרפיקה שימושית בארץ בימי שלום ומלחמה" בשיתוף עם התאחדות בעלי התעשייה בא"י, שהוצגו בה עבודות תחת הסיסמה "בעת מלחמה קמוץ!". צ.ר כתב בעיתון "דבר" (24.2.43): "בתערוכה דוגמאות של 22 חברי אגודת הציירים לגרפיקה שימושית בא"י, שהסמל שלה נודע ברבים בעיקר לאחר שנעשה סמל לגיוס העם הלוחם".

בשנת 1945 חגגה האגודה, בת 34 החברים, עשר שנים להיווסדה בתערוכת "אמנות שימושית בארץ ישראל", שנערכה בבית הנכות הלאומי ב"בצלאל" בירושלים.

לאחר קום המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הכרזת המדינה, נבחר אחד מחבריה הבכירים של האגודה, אר-אל (ריכרד לוי), לשמש כיועצה הגרפי של ממשלת ישראל. במסגרת תפקידו עוברים תחת ידיו דגל הלאום, סמל המדינה (שעוצב על ידי האחים גבריאל ומקסים שמיר), סמלי חילות צה"ל ועוד.

תערוכה אחרת, "הגרפיקה השימושית בישראל", יזם יחיאל כוגן בשנת 1953. התערוכה נערכה בשיתוף השירות הבולאי, והוצגו בה עבודות בענפי הגרפיקה השונים, וכן תהליכי הדפסה שונים – בהם צינקוגרפיה, אופסט והדפסה על שפורפרות. כך נכתב בעיתון "במחנה" (23.7.53) באותם ימים:

"גימ"ל גדולה הכונפת ברגלה שי"ן, סמל אגודת הציירים לגרפיקה שימושית, בת 95 החברים, מתנוססת בימים אלה מעל הכניסה של האולם המרכזי בקומת הקרקע של מוזיאון תל אביב".

תקופת כהונתו של גד רוטשילד כנשיא האגודה (1953-68) עמדה בסימן המשך המאבק להכרה בגרפיקה כמקצוע. נעשו פעולות הסברה בקרב קהילת הגרפיקאים המקומית, המוסדות והקהל הרחב, ונערכו משפטי חברים על פלגיאטים ועל סטייה מנהלי האתיקה המקצועית. בפברואר 1960 הופיע  גיליון מיוחד של הירחון היפני IDEA, שהוקדש ל"אמנות הפרסום העכשווית בישראל".

בשנת 1966 הייתה האגודה בין מקימותיו של ה"איקוגרדה" - ארגון בינלאומי לעיצוב גרפי. סימונה הבינלאומי של "אגודת המעצבים הגרפיים בישראל" הוא GDAI. באותה שנה נשלחו מטעמה לביאנאלה הראשונה לכרזות בוארשה שישה נציגים. חברי אגודת הגרפיקאים הישראלית הוזמנו להשתתף בקביעות בכתב העת היוקרתי GRAPHIS, ובתחרות כרזות של אונסקו ב"שומון" בצרפת. בנוסף,  השתתפה האגודה בתחרות כרזות בפולין, בפראג ובתערוכת עיצובים תעשייתיים וכרזות ביפן.

שנת פעילותו של צבי נרקיס כיו"ר האגודה (1969) עמדה בסימן הידוק הקשר בין האגודה לשירות הבולאי, שבעקבותיו הופיעו בולים הנושאים את שם המעצב (1971). כמו כן, באותו זמן יצרה קשר האגודה עם המכון הישראלי לאריזה ולעיצוב המוצר, שהניב תערוכת אריזות במכון; במוזיאון ישראל נפתחה תערוכת "עיצוב גרפי בישראל"; והתקיים הכנס "אות היא עולם" ביוזמתו של משרד החינוך והתרבות ובשיתוף עם האגודה.

עם היבחרו של ירום ורדימון, נציג הדור החדש, לתפקיד יו"ר האגודה, חלה התפתחות בגיבוש האגודה כאגודה מקצועית: הוגדרה שיטת התקשרות עם גופים כמו השירות הבולאי (שיטת X), והחלו להתפתח קשרים בינלאומיים בעקבות מינויו של ירום ורדימון לסגן נשיא ה"איקוגרדה" (1972). כמו כן, המסמך "קווים מנחים לתמחור", שניצניו הראשוניים פורסמו לראשונה בשנות ה-30, מעודכן ומופץ בכל משרדי הפרסום ובמפעלים רבים בארץ. בנוסף, לאורך שנות פעילותה עורכת האגודה תחרויות, שתפקידן לשמש קטליזאטור להעלאת רמתם המקצועית של החברים וכאמצעי להגברת מודעות ציבורית לחשיבות המקצוע ולתפקידיו. נושא התחרויות קיבל באותה עת גיבוש סופי ברמה העקרונית על ידי אימוץ עקרונות ה"איקוגרדה".

בסוף שנות ה-70 החלו לפעול דמויות חדשות באגודה: אליעזר וייסהוף, רן כספי, גבי נוימן וגד אלמליח. באפריל 1977 הופיע לראשונה המסמך של "המלצות לתמחור" של האגודה במתכונתו החדשה ביוזמתם של אלמליח ונוימן. יוזמתו של וייסהוף התרכזה בין השאר בהרחבת האופקים של חברי האגודה, והידוק הקשרים הפנימיים בניהם באמצעות כינוסים ומפגשים חברתיים שנערכו בבית סוקולוב בתל אביב. נוימן פעל בעיקר בתחום החוקי, ויזם חיזוק מבנה האגודה כגוף משפטי על ידי רישומה כעמותה. בתקופתו, נקבעו הסכמי שכר עם מוסדות השלטון, בהם בנק ישראל, החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות ואחרים.

משנת 1983 החלו להתקיים ימי עיון מקצועיים בשפיים ובמעברות. ב-1985 שלושה אירועים ציינו את שנת ה-50 לאגודה: תחרות כרזות – בה זכו כרזותיהם של ירום ורדימון במקום הראשון, מוריס ארבל בשני וגד אלמליח בשלישי; הוצאתו לאור של הספר עיצוב גרפי בישראל, פרי מאמציו של גד אלמליח; וקיומו של הקונגרס הראשון בישראל לתקשורת חזותית שנערך בחיפה. הקונגרס התקיים בחסותם ובעזרתם של "מכללת הדסה", "ויצ"ו קנדה חיפה", "מפעלי נייר אמריקאים ישראליים" ו "ידיעות אחרונות". בין הוועדה המארגנת נכללו  גד אלמליח (יו"ר), אלכס רינגר, דן גלברט, אייב רוזנפלד ודן ריזינגר.

מטרות האגודה, כפי שנוסחו בשעתו בידי רודי דיין, נותרו למעשה בעינן. במהלך 50 שנות קיומה, גובש נוסחן המעשי של מטרות אלה. נשיאי האגודה בתקופות השונות תרמו להגשמת מטרות האגודה. בשנת 1985 נבחר אייב רוזנפלד לסגן נשיא ה"איקוגרדה", תפקיד אותו מילא עד שנת 1992. בשנת 1986 התקיים סמינריון הר הצופים בהשתתפות המחלקה הגרפית של "בצלאל", ובהשתתפות חברי הוועד המנהל של ה"איקוגרדה" באותה עת. האירוע לווה בתערוכת מעצבים.

סמינריון נוסף, במהלך כהונתו של עמרם פרת כיו"ר האגודה, נערך בהר הכרמל בשיתוף המחלקה הגרפית של מכללת ויצ"ו חיפה. בתקופה זו השתתפה האגודה בטקסי הסיום של בתי הספר לעיצוב (בצלאל, ויצ"ו חיפה) להגברת המודעות לאגודה בקרב הסטודנטים.

כמו כן, עסקה האגודה במכירת ספר השלום – בהפקתו של היו"ר הקודם, גד אלמליח, להנהלת הכנסת ולציבור הרחב. הספר לווה בתערוכה שהתקיימה במשכן הכנסת, שהוצגו בה כרזות שלום שעיצבו חברי האגודה. התערוכה נדדה ברחבי הארץ בשיתוף "אמנות לעם".

האגודה כמנהגה, המשיכה להגביר את המוטיבציה בין חבריה להשתתף במכרזים. אחד מהם היה עיצוב סמל לרשות הדואר וסמל לחיסכון במים. בנוסף, קיימה האגודה מגעים עם בנק ישראל לשיפור תנאי המכרזים.

בקונגרס האיקוגרדה שנערך בעיר ניס בשנת 1985 מצליח רוזנפלד, לאחר שתדלנות מרובה, לארח בישראל את הקונגרס ה-13 של הארגון, שמתקיים באוגוסט 1989 בשיתוף אוניברסיטת תל אביב. רוזנפלד כיהן כיו"ר הקונגרס, ומדינת ישראל הוציאה בול דואר לכבוד האירוע (בעיצוב גד אלמליח).

עם היבחרו של דוד טרטקובר לנשיא האגודה, קיבלה האגודה את מקום משכנה הנוכחי מעיריית תל אביב (1993), מקלט אמנים ברחוב דב-הוז. כמו כן, קיבלה האגודה הכרה ותמיכה תקציבית ממשרד החינוך, לימים משרד המדע התרבות והספורט.

בשנת 1997 נבחר לנשיא דייוויד גרוסמן נציג האגודה לאיקוגרדה (בין השנים 1999–2001). בשנת 1998 קיבל חברנו דן ריזינגר את פרס ישראל.

האגודה קיימה את תחרות "חתך הזהב" במתכונת החדשה אותה החל נס לביא (1993). התחרות מתקיימת גם היום מדי שנתיים, ומהווה אירוע שיא בהוויה של עיצוב גרפי לתקשורת ויזואלית בישראל.

בסוף 1999 נבחר ועד חדש. אייב רוזנפלד נבחר לתפקיד יו"ר האגודה, ואיתו בהנהלה יואב בן-צור ורן כספי. הם המשיכו בקיום מפגשים, תערוכות וימי עיון. כמו כן, החלו שוב שיתופי הפעולה עם מוסדות המדינה לעיצוב תדמית למשרדים השונים. בשנת 2000 התקיימה תחרות לעיצוב סמל וסיסמה למשרד לאיכות הסביבה. תערוכת העבודות שהוגשו הוצגה בבניין הכנסת בירושלים. בשנת 2002 נערכו תחרויות לעיצוב סמל למשרד התעשייה והמסחר, ולעיצוב סמל למשרד מבקר המדינה.

בנוסף, בשיתוף האגודה, חבר האגודה מיכאל הורוביץ הוציא לאור את מגזין המעצבים והגרפיקאים בישראל "קרדיט". חבר אגודה אחר, רפאל בלומנברג הוציא לאור את הספר "תקשורת חזותית בישראל". באותו זמן, החלה האגודה להוציא לאור את העלון "חפוז" ובו דיווח שוטף לחבריה על הפעילויות השונות.

בשנת 2001 הציגה האגודה את תערוכת "הלקוח סרב" בגני התערוכה בתל אביב וקיימה מפגש בנושא תמחור וזכויות יוצרים. בסוף 2002, נערכה תחרות לעיצוב בול "55 לעצמאות ישראל", מטעם רשות הדואר – השירות הבולאי. האגודה המשיכה במגעיה עם השירות הבולאי בנושא עדכון שכר מעצבי הבולים. בשנה זו, קיבל חברנו דוד טרטקובר, את פרס ישראל.

במשך השנים זכו חברי האגודה להצלחה גדולה בעולם, והשתתפו בביאנלות, תערוכות ומיצגים בינלאומיים. אוניברסיטת "Tsinghua" שבסין הוציאה לאור ספר בשם: "דן ריזינגר – מבחר עבודות"; כרזתו של יוסי למל – "ישראל פלסטין" זכתה ב-"Grand Prix" בביאנאלה הבינלאומית הראשונה לכרזות בסיאול בדרום קוריאה, וכרזה אחרת של למל, "קו התפר", זכתה בפרס המבקרים בביאנאלה הבינלאומית לעיצוב גרפי בברנו בצ'כיה; עבודתו של ירום ורדימון, "שמאל ימין-בום!", הוצגה על מדרגות הכניסה לרייכסטאג הגרמני במסגרת תערוכה נודדת על דו-קיום ביוזמת מוזיאון קו-התפר; הירחון הסיני בבייג'ינג פרסם באחד מגיליונותיו כתבה גדולה על עבודותיו של המעצב אשר קלדרון; המיצג המחאתי שעיצבו מאיר אשל ואסנת אשל עבור "אלמגור" (ארגון נפגעי הטרור) זכה לסיקור נרחב בכלי התקשורת כאשר הפגינו באמצעותו משפחות נפגעי טרור  במהלך הדיונים בבית-הדין בהאג בעניין גדר ההפרדה.

במסגרת ההכוונה והייעוץ שמעניקה האגודה בנושא הקשר בין המעצב ללקוח, הפיקה חוברת מעודכנת של "קווים מנחים לתמחור עבודות עיצוב"[1]. בסוף שנת 2003 הוקם "סוהו-מרכז לעיצוב" בדזנגוף סנטר בתל אביב, והאגודה קיימה בו סדרת הרצאות תחת השם "מפגשים עם אמנים בתקשורת חזותית" (בהשתתפות ברוך נאה, אשר קלדרון, רות רהט, גד אולמן ויוסי למל). בסוף 2003 הוצגה התערוכה "מעצבים דימוי עצמי" במסגרת תערוכת אינטר מדיה בגני התערוכה. במאי 2004 נערך טקס העבודות הזוכות בתחרות "חתך הזהב" לצד תערוכת העבודות ב"בית חיל האוויר" בהרצליה. האגודה המשיכה בסדרת המפגשים "מעצב אמן", ובסוף השנה התקיים מפגש מרתק עם דן ריזינגר בבית מקאן-אריקסון בת"א.

תחרות לעיצוב סמל וחיבור סיסמה למשרד המדע והטכנולוגיה נערכה בתחילת שנת 2005, ובתחילת חודש מאי הכריז הוועד האולימפי בשיתוף עם האגודה על תחרות לעיצוב כרזה שתלווה את המשלחת הישראלית לאולימפיאדה בבייג'ינג 2008.

יושבי ראש האגודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברי כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

יקירי האגודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כתב: רן כספי, ערכו: יעל זינגר ואייב רוזנפלד