אגילס לויטס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אגילס לויטס
Egils Levits
Ministru prezidents Valdis Dombrovskis tiekas ar Eiropas Kopienu tiesas tiesnesi Egilu Levitu (7995453799).jpg
לידה 30 ביוני 1955 (בן 64)
ריגה, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה לטביה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת המבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שופט, משפטן, פוליטיקאי, משפטן עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה עצמאי
הדרך הלטבית (1993–1994)
נשיא לטביה ה־10
8 ביולי 2019 – מכהן
(11 ימים)
פרסים והוקרה
  • מסדר שלושת הכוכבים
  • צלב ההוקרה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אגילס לויטסלטבית: Egils Levits; נולד ב-30 ביוני 1955) הוא עורך דין לטבי, מדען פוליטי, שופט המכהן כנשיא לטביה (אנ'), החל מה-8 ביולי 2019. הוא חבר בבית הדין האירופי לצדק מאז שנת 2004.[1]

במהלך תקופת הכיבוש הסובייטי המאוחרת הוא היה חבר בחזית העממית של לטביה (אנ'), ותרם להכרזה על עצמאות לטבית מחודשת בשנת 1990. הוא היה סגן ראש הממשלה ושר המשפטים של לטביה בשנים 1994-1993 ושגריר לטביה בהונגריה, באוסטריה ובשוויץ בשנים 1994 -1995. הוא מונה אז לשופט בבית הדין האירופי לזכויות אדם, תפקיד שבו החזיק עד 2004. הוא סיים במקום השני בבחירות לא ישירות לנשיאות לטביה בשנת 2015, אחרי ריימונדס ויוניס. למרות היותו עצמאי, הוא היה המועמד של הברית הלאומית.[2] בשנת 2018 לויטס שוב מונה לשופט בית הדין האירופי לצדק.[3] הוא פרסם ספר זיכרונות בשנת 2019.[4]

חיים מוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגילס לויטס נולד בריגה, לטביה, במהלך הכיבוש הסובייטי למשפחה של המהנדס היהודי יונאס לויטס ואשתו, המשוררת הלטבית אינגבורגה לויטה (לטב') (לבית ברגה, ידועה בשם העט איה זמזארה). קרוביו של אביו נספו בשואה. המשפחה היגרה מברית המועצות ב-1972, לאחר שהורשתה לעלות לישראל, אך התיישבה בגרמניה, שם גרו קרובי משפחתה של אמו.

בשנת 1982 סיים לויטס את לימודיו בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת המבורג. בשנת 1985 הוא סיים שם גם את לימודיו בפקולטה למדעי החברה והפילוסופיה.[5]

הוא גר עם משפחתו בגרמניה עד 1990, ואז הם חזרו ללטביה כאשר זכתה בעצמאות מחודשת.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לויטס עם תומכיו במירוץ לנשיאות ב-2015

לויטס היה מעורב בפוליטיקה הלטבית מסוף שנות ה-80. לויטס הפך לחבר במועצת חזית העם הלטבי, ולחבר בקונגרס האזרחי הלטבי שנוסד ב-1989. השתתף בכתיבת הצהרת העצמאות של לטביה ב-1990[6]. בין השנים 1992 ל-1993 כיהן כשגריר לטביה בשווייץ וגרמניה[7]. בבחירות הכלליות של 1993 לסאימה (הפרלמנט הלטבי) החמישית, נבחר כחבר פרלמנט[8]. בין אוגוסט 1993 לספטמבר 1994 כיהן כשר המשפטים הלטבי, ובין 1994-1995 כיהן כשגריר באוסטריה, שווייץ והונגריה[7].

התמודדות לנשיא[עריכת קוד מקור | עריכה]

לויטס הוצע על ידי מפלגת הברית הלאומית כמועמד לנשיאות לטביה בשנים 2011 ו-2015, אך לא נבחר באף אחת מהפעמים. כבר בראשית 2019 עלה שמו של לויטס כמועמד אפשרי לנשיאות[9] וב-15 באפריל הודיעו מפלגות הקואליציה כי יתמכו במועמדתו של לויטס. לויטס נבחר לבסוף לנשיא בבחירות שנערכו בפרלמנט ב-29 במאי 2019.

כהונתו כנשיא לטביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לויטס נכנס לתפקיד ב-8 ביולי 2019.

קריירה משפטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1995 נבחר לויטס לנציג לטביה בבית בית הדין האירופי לזכויות אדם. מאז 2004, הוא נציג של לטביה בבית בית הדין האירופי לצדק, שם כהונתו תפוג בשנת 2024.[10]

דעות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לויטס הביע באופן מסורתי דעות שמרניות בסוגיות בפוליטיקה הלטבית. במהלך כהונתו כשופט בבית הדין האירופי, הוא היה מעורב בהתפתחויות השוטפות בלטביה. למשל, הוא ציין כי אי קבלת הפליטים ודחיית אמנת איסטנבול אינם מפרים את החוקה של לטביה. לויטס הביע ספקנות לגבי ביצוע שינויים משמעותים במערכת הפיננסית, וכינה את לטביה אחת הכלכלות החזקות ביותר באירופה. לויטס אינו חבר במפלגה כלשהי, והביע רצון להישאר עצמאי.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לויטס עם אשתו ובתם

לויטס נשוי לאנדרה לויטה, גינקולוגית, ויש להם בן ובת.[11] בשנת 2019 פרסם לויטס את ספרו הראשון "Valstsgriba. Idejas un domas Latvijai 1985–2018 (רצון המדינה: רעיונות ומחשבות עבור לטביה 1985-2018 ), שם הוא מזכיר מאמרים וראיונות, ומשלב אותם עם דעתו האישית כשופט בבית המשפט של האיחוד האירופי.[4]

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Valstsgriba. Idejas un domas Latvijai 1985–2018 (English: A Will for Statehood: Ideas and thoughts for Latvia 1985–2018. Riga. 2019. ISBN 9789984840567.  Valstsgriba. Idejas un domas Latvijai 1985–2018 (English: A Will for Statehood: Ideas and thoughts for Latvia 1985–2018. Riga. 2019. ISBN 9789984840567.  Valstsgriba. Idejas un domas Latvijai 1985–2018 (English: A Will for Statehood: Ideas and thoughts for Latvia 1985–2018. Riga. 2019. ISBN 9789984840567. 

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אגילס לויטס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Izraudzīti Latvijas tiesneši Eiropas Kopienu tiesā" (בלטבית). Latvijas Vēstnesis. בדיקה אחרונה ב-3 ביוני 2015. 
  2. ^ "Saeima elects Raimonds Vējonis as President of Latvia". Saeima. 4 ביוני 2015. בדיקה אחרונה ב-4 ביוני 2015. 
  3. ^ having first been appointed in 2004 "Egils Levits appointed as a judge at the Court of Justice of the European Union". Ministry of Justice of the Republic of Latvia. 1 במרץ 2018. בדיקה אחרונה ב-2 בספטמבר 2018. 
  4. ^ 4.0 4.1 Sprūde, Viesturs (15 בפברואר 2019). "FOTO: Atver Egila Levita grāmatu “Valstsgriba. Idejas un domas Latvijai”". LA.lv (בלטבית). בדיקה אחרונה ב-10 באפריל 2019. 
  5. ^ מערכת ישראל היום, ‏נשיא יהודי נוסף במדינה מזרח אירופית, באתר ישראל היום, 29 במאי 2019 18:50
  6. ^ AFP and TOI staff, MPs elect ex-Soviet dissident with Jewish roots as Latvian president, Times of Israel, May 29, 2019
  7. ^ 7.0 7.1 Biography Egils Levits, European Commission for the Efficiency of Justice (CEPEJ), Council of Europe
  8. ^ Members of the 5th Saeima, באתר הסאימה (באנגלית)
  9. ^ eng.lsm.lv (Latvian Public Broadcasting), Public figures from across the spectrum offer show of support for Levits, February 2019
  10. ^ Fridrihsone, Madara (24 בפברואר 2019). "Egils Levits – līdz šim vienīgais pretendents uz prezidenta amatu. Kas viņš ir?". www.lsm.lv (בלטבית). בדיקה אחרונה ב-10 באפריל 2019. 
  11. ^ Izklaide, DELFI (3 ביוני 2015). "Noslēpumainākā kandidāte uz pirmās lēdijas godu". delfi.lv (בלטבית). בדיקה אחרונה ב-10 באפריל 2019.