אנרגיה שאובה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אגירה שאובה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אנרגיה שאובה (ידועה גם בשם אגירה שאובה) הוא כינוי לאנרגיה הנשמרת בצורה של אנרגיה פוטנציאלית, בדרך כלל על ידי שאיבת מים ממאגר נמוך למאגר גבוה. בעת שנדרש השימוש באנרגיה זו, מופלים המים השאובים והאנרגיה הפוטנציאלית הופכת לאנרגיה קינטית ("אנרגיית מים", המשמשת בדרך כלל לייצור חשמל). דרך אחרת לנצל אנרגיה שאובה היא ארובת שרב.

עיתוי הייצור של האנרגיה החשמלית בשיטות השונות (כמו: מנועי בעירה חיצונית או פנימית, אנרגיה אטומית, אנרגיה סולארית, אנרגיית רוח) אינו מותאם לעיתוי בו נדרשת האנרגיה לשימוש (או שהתאמה כזו היא בלתי מעשית מבחינה כלכלית). האנרגיה השאובה אינה גורמת לזיהום הסביבה ומאפשרת ניצול עודפי אנרגיה חשמלית בעת שאינם נדרשים ושימוש בעודפים אלה במועדי התצרוכת המוגברת.

אנרגיה שאובה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת התכנון הראשוני של המוביל הארצי, הציע שמחה בלאס לשלב במוביל מערכת של אנרגיה שאובה, על ידי שימוש בהפרש הגובה בין מאגר המים בכנרת ובין מאגר אשכול בעמק בית נטופה. הצעה זו לא יושמה, בין השאר, בשל אי-שילוב מערכת ייצור החשמל עם מערכת הובלת המים בישראל.

בשנת 1985, הציע משרד האנרגיה להקים מתקנים לייצור חשמל בשיטת אגירה שאובה כדי להחליף טורבינות הגז ששימשו אז לייצור השמל בשעות שיא הביקוש. שלושה אתרים נמצאו מתאימים: מבוא חמה, רמת פוריה ‬והר ארבל, אך הפרויקט לא יצא לפועל[1].

על פי חוק משק החשמל משנת 1996 והתקנות שנקבעו על פיו בשנת 2005, הוקצו מכסות מסובסדות לייצור חשמל בשיטת אגירה שאובה בהיקף של 800 מגהווט[2].

משרד התשתיות הלאומיות נתן עד שנת 2009 ארבעה רישיונות להקמת תחנות כח הפועלות בטכנולוגיית אגירה שאובה[3]:

  1. בצוק מנרה - לחברת "אגירה שאובה-אלקטרה" בהיקף של עד 200 מגה-ואט. הפרשי הגובה בין המאגרים - כ-760 מ'. בשנת 2011 פקע הרישיון לאחר שיזמיה לא עמדו בתנאי הרישיון[4]. בשנת 2016 ניתן רישיון דומה, בהיקף של 340 מגה-ואט לפרויקט זה[5]. אולם ייתכן שהפרויקט לא יצא אל הפועל בגלל שהמכסה הכוללת עומדת על 800 מגה-ואט.
  2. בגלבוע - לחברת "פי.אס.פי השקעות" בהיקף של עד 300 מגה-ואט. הפרשי הגובה בין המאגרים - כ-500 מ'. בשנת 2016 הוכנסה חברה מארצות הברית כשותפה בפרויקט.[6]
  3. במחצבת נשר (סמוך לחיפה) - לחברת "כלל תעשיות והשקעות" בהיקף של עד 200 מגה-ואט. הפרויקט בוטל בגלל התנגדות של עיריית נשר[4].
  4. בכוכב הירדן, בין מושב מולדת וקיבוץ גשר, על ידי "תהל אנרגיית מים" וחברת הבת שלה לפרויקט זה "כוכב אגירה שאובה בע"מ", בהיקף של 340 מגהווט.[7][8][9]

בתחילת 2017 החליטה רשות החשמל שלא להגדיל את מכסת ייצור החשמל מאנרגיה שאובה, בין השאר בגלל שהן יקרות מתחנות פיקריות, המותאמות להפעלה לטווח קצר, ובגלל הצפי לכניסת מצברים אוגרי חשמל לשימוש המוני.[10]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנרגיה שאובה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משרד האנרגיה מבקש להקים תחנות כוח שיופעלו בכוח מים, מעריב, 8 ביולי 1985
  2. ^ בג"ץ 6832/16, סעיף 6
  3. ^ גלית שפיר, גם בצוק מנרה יופק חשמל באמצעות אנרגיה שאובה, באתר כלכליסט, 31 במרץ 2009
  4. ^ 4.0 4.1 אבי רפא, אנרגיה שאובה: יעד חדש בתחום ייצור החשמל הפרטי בישראל, אתר תשתיות, 4 באוקטובר 2011
  5. ^ יורם גביזון, אלומיי ואמפא יקימו פרויקט אגירה שאובה בצוק מנרה ב-450 מיליון דולר, באתר TheMarker‏, 1 בספטמבר 2016
  6. ^ גולן חזני, שיכון ובינוי ואלקטרה מוכרות 49% ממניות תחנת הכוח בגלבוע המבוססת על שאיבת מים, באתר כלכליסט, 30 במרץ 2006
  7. ^ אבי בר-אלי, הסינים נכנסים גם לאנרגיה: יקימו תחנת כוח בכוכב הירדן, באתר TheMarker‏, 28 באפריל 2015
  8. ^ ליאור גוטמן, סינו היידרו הסינית וג'נרל אלקטריק יבנו תחנת כוח ירוקה לתהל והאצ'יסון, באתר כלכליסט, 9 באפריל 2016
  9. ^ החלטת הרשות לשירותים ציבוריים – חשמל מישיבה מס' 412 מיום 2 בספטמבר 2013
  10. ^ נתי יפת, ‏רשות החשמל לא תגדיל את מכסת החשמל בתחנות הידרו-אלקטריות, באתר גלובס, 24 בינואר 2017
Gorilla-thinclient.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא טכנולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.