אגם ילוסטון

אגם ילוסטון
	קשת בענן מעל חוף האגם
	קשת בענן מעל חוף האגם
מידע כללי
מיקום	ארצות הברית
סוג	אגם
מידות
שטח	352 קמ"ר
גובה	2376 מטר מעל לפני הים
אורך מרבי	32 ק"מ
אורך	32 קילומטר
רוחב מרבי	24 ק"מ
רוחב ממוצע	23 ק"מ
עומק מרבי	118 מטר
‏עומק ממוצע	42 מטר
מידע נוסף
נהר מזין	נהר ילוסטון
מקור לנהר	ילוסטון
מדינות באגן הניקוז	ארצות הברית
אורך קו החוף	177 ק"מ
איים	6
תקופת קיפאון	דצמבר-מאי/יוני
קואורדינטות	44°28′00″N 110°22′00″W / 44.46667°N 110.36667°W

אגם ילוסטון (אנגלית: Yellowstone Lake) הוא גוף המים הגדול ביותר בפארק הלאומי ילוסטון. גובה האגם הוא 2,376 מטרים מעל גובה פני הים, שטחו הוא 352 קמ"ר, ואורך החופים שלו הוא 177 ק"מ. עומקו הממוצע של האגם הוא אמנם 42 מטרים, אך הנקודה העמוקה ביותר היא מינוס 118 מטרים. אגם ילוסטון הוא אגם המים המתוקים הגדול ביותר בצפון אמריקה הנמצא מעל גובה של 2,133 מטרים (7,000 רגל)^[1].

עובי שכבת הקרח בחורף הוא כמעט מטר, והיא מכסה את רוב פני האגם מלבד באזורי המים הרדודים המכסים את המעיינות החמים. קפיאת האגם מתחילה בראשית דצמבר, והיא נמשכת עד שלהי מאי או תחילת יוני. טמפרטורת המים הממוצעת בקיץ היא כ-15.6°C).

גאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באזור הדרום-מערבי של האגם יש רמת נגישות גבוהה לאתר הגאותרמי "הבוהן המערבית" (West Thumb). לאורך הנהר (ולעיתים בתוכו) נמצאים גייזרים, פומרולות ומעיינות חמים.

החל משנת 2004 קרקעית האגם החלה להתרומם, דבר המרמז על פעילות גאולוגית מתגברת, ואזורים מסוימים בפארק נסגרו לציבור. בשנת 2005 בוטלו האיסורים הללו, מלבד אזורים שהגישה אליהם מוגבלת בדרך כלל. באחד מהאזורים של קרקעית האגם יש "תפיחה" באורך 600 מטרים וגובה 30 מטרים, היכן שיש העתקים, מעיינות חמים ומכתשים קטנים. בבדיקות הדמיה סייסמיות שנערכו באזור היה ניתן להבחין ששכבות המשקעים הולכות ונהיות משופעות, אך טרם נקבע מה הגיל של התופעה הזו.

לאחר שכיס המאגמה שמתחת לילוסטון קרס לפני כ-600,000 שנים בהתפרצות, נוצרה קלדרה ענקית שמאוחר יותר התמלאה בזרמי לבה. חלק מהקלדרה הזו הוא האגן של אגם ילוסטון. האגם המקורי היה גבוה בשישים מטרים מהאגם הנוכחי, והשתרע לכיוון צפון לאורך עמק היידן בבסיסו של הר וושבורן.

הדעה הרווחת היא שלאחר יצירתו אגם ילוסטון התנקז לכיוון האוקיינוס השקט באמצעות הנהר סנייק. כיום האגם מתנקז אך ורק צפונה דרך נהר ילוסטון שהוא הפתח היחיד באגם. גובה האגם בחלקו הצפוני לא קטן באופן משמעותי עד ללהארדי ראפידס. לכן, יש המחשיבים את הנקודה הזאת לגבול הצפוני האמיתי של האגם. במרחק קצר במורד הזרם מהאגם נהר ילוסטון מתחבר על מפלי המים העליון והתחתון, וזורם צפונה דרך הקניון הגדול של ילוסטון.

בשנות ה-90 נערך מחקר שבו התברר כי שני פתחי יציאת האדים הוולקניים, הידועים בכינוי "הכיפות המתעוררות", מתרוממים פעם נוספת. בין כל שנה לשנה הפתחים מתרוממים או צונחים, כאשר שיעור העלייה הממוצע נטו הוא אינץ' אחד לשנה. כיפת הפלג החמוץ (Sour Creek Dome) התרוממה בין 1923 ל-1985. לאחר 1986 הכיפה המשיכה להתרומם או נותרה באותו גובה. ההתעוררות של כיפה זו, הנמצאת צפונית לגשר פישינג, גורמת לאגם ילוסטון לנטות דרומה. כיום ניתן למצוא חופי חול גדולים בחלק הצפוני של חופי האגם, ובחלקים הדרומיים ניתן למצוא אזורים מוצפים.

בעבר עמק היידן היה מלא במים שהגיעו מאחת הזרועות של האגם. כתוצאה מכך העמק עשיר במשקעי אגם מגורענים המכוסים במשקעי קרח שנותרו מאז עידן הקרח האחרון. כיוון שמשקעי הקרח מורכבים מחלקים בגודלי גרעון שונים, כולל חרסית ושכבת עבה של משקעי אגם, המים לא יכולים לחלחל ישירות לתוך הקרקע. כתוצאה מכך עמק היידן הוא סביבה ביצתית שמעט מאוד עצים מצליחים לפלוש אליה.

בין ה-26 בדצמבר 2008 ל-6 בינואר 2009 [1] התחוללו במקום מאות רעידות אדמה [2]. התפרצות מלאה של הילוסטון ארעה לפני קצת פחות מ-2 מיליון שנה, לפני כ-1.2 מיליון שנה ולפני כ-600,000 שנה. על פי סדר הזמנים ועל פי המגמות שבפארק, מתייחסים למקום כאל "פצצה מתקתקת" העלולה להתפרץ בכל רגע. התפרצות כזו תאפשר לאמת את תאוריית אסון טובה.

פאונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכלוסיית הדגים הטבעית של האגם כוללת את זן טרוטת קלארק (Oncorhynchus clarki bouvieri) בסוג טרוטה, ואת ה-Rhinichthys cataractae ממשפחת הקרפיוניים. ההשערה היא כי שאר מיני הדגים הובאו למימי האגם על ידי האדם. החל משנת 1973 נאסר לדוג באגם.