אגם קיוו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אגם קיוו
LakeKivu satellite.jpg
מידע כללי
מיקום האגמים הגדולים של אפריקה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינות רואנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוג meromictic lake עריכת הנתון בוויקינתונים
מידות
שטח 2,700 קילומטר רבוע
גובה 1,463 מ׳ עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך 89 קילומטר
רוחב ממוצע 48 קילומטר
מידע נוסף
מקור לנהר רוזיזי עריכת הנתון בוויקינתונים
אגן ניקוז 7,000 קמ"ר עריכת הנתון בוויקינתונים
‏שטח אגן הניקוז 7,000 קילומטר רבוע
קואורדינטות 1°51′11″S 29°08′07″E / 1.8530555555556°S 29.135277777778°E / -1.8530555555556; 29.135277777778
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
Lake Kivu
אגם קיוו

אגם קיוואנגלית: Lake Kivu) הוא מהגדולים שבאגמי אפריקה ומהעמוקים שבאגמי המים המתוקים בעולם. נחצה על ידי הגבול שבין הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו לבין רואנדה, שיורד מצפון לדרום כש-58% משטחו נמצא בטריטוריה של קונגו. לאגם שפך בדרומו אל נהר רוזיזי, שממשיך דרומה ונשפך אל אגם טנגניקה.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האגם נמצא בגובה 1460 מ' מעל פני הים בעמק ריפט שבין ההרים הסובבים במה שידוע כאזור וולקני פעיל. גדותיו הצפוניות של האגם בנויות משכבות שעוביין מאות מטרים המורכבות מלבה ואפר וולקני משני ההרים הפעילים – הר נירגונגו והר ניאמורגירה. שכבות הלבה מכסות אזור ששטחו כ-3000 קמ"ר. שטחו של האגם 2700 קמ"ר. אורכו כ-90 ק"מ ורוחבו המרבי הוא 50 ק"מ. עומקו המרבי 475 מ' ועומקו הממוצע 220 מ', עובדה המציבה אותו כאגם השמיני בעומקו בעולם. בעבר היה האגם גדול יותר אך שינויים גאולוגיים כתוצאה מפעילות וולקנית הפרידה בינו למה שהפך לאגם נפרד – אגם אדוארד. בתוך האגם יש מספר רב של איים בגדלים שונים, הגדול בהם הוא אידז'ווי (באנגלית: Idjwi).

כימיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תופעה ייחודית לאגם קיוו היא התפרצות מימית, תופעה שמאפיינת שלושה אגמים באפריקה. כתוצאה מפעילות וולקנית במעמקים מתרחשת, אחת לאלף שנים בערך, תופעה של התפרצות גזים רעילה. הסברה היא שפחמן דו-חמצני אשר נאגר במעמקים יוצר ראקציה כימית, כתוצאה ממגע עם חלקיקים וולקניים, כך נאגרות כמויות אדירות של מתאן ושל פחמן דו-חמצני[1]. זה ככל הנראה האגם עם המאגר הגדול בעולם של ביוגז. כשמתגברת הפעילות הוולקנית בתחתית האגם עולה טמפרטורת המים וכתוצאה מכך עולה גז המתאן אל פני המים ומשתחרר בהתפוצצות עוצמתית[2][3]. זה גורר שחרור של פחמן בענן עצום המכסה את האגם והאזור. הקרבון מרעיל את כל האורגניזמים, כל היונקים, כולל בני אדם וכשהריכוז גבוה גם את הצמחייה. סכנת התפרצות הרסנית זו אורבת למאות אלפי תושבי האזור. באגם ניאוס, אגם אפריקאי קטן משמעותית מאגם קיוו שגם בתחתיתו נקווה גז המתאן, נבנה בשנת 2001 מתקן המשחרר גז בצורה מבוקרת באמצעות מערכת צינורות מהקרקעית. גודלו של אגם קיוו והכמות האדירה של גז הפחמן הכלוא בתחתיתו – 500 מיליון טונות, לא אפשרה מבצע כגון זה. החל מהעשור השני של האלף הנוכחי הצליחו ניסיונות שאיבת גז ממעמקי האגם תוך סינונו והפיכתו למקור הפקת חשמל. נכון ל-2020 מופקים כמאה מגה ואט וזאת בעידודה ובבעלותה החלקית של ממשלת רואנדה בשותפות עם החברות המפיקות. הצפי לעתיד הוא הפקת חשמל בכמות שאף תאפשר לרואנדה למכור לשכנותיה.

דגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו אגם דל דגה וסוגי דגים. סך הכל נמנו בו 28 זנים. כמחצית מסוגי הדגים נכללים במשפחת האמנוניים מסדרת הדקראים ואגם קיוו הוא המקום היחיד בו ניתן למצוא אותם. הנפוץ שבין הדגים באגם הוא הסרדין אשר לא היה מדגי האגם והובא לשם רק במחצית השנייה של המאה העשרים. הסרדין התרבה באגם ובהחלט תרם לרווחת הדייגים מחד גיסא אך מאידך גיסא שינה את המצב האקולוגי וגרם לירידה בכמות הזואופלנקטון, אותם אורגניזמים זעירים הנסחפים במים בקבוצות גדולות.

כמות הדגה השנתית עומדת על כ-21,400 טון. זו הכמות הגדולה מבין כל אגמי מזרח אפריקה. כחצי מיליון אנשים בהיקף האגם ברואנדה וברפובליקה הדמוקרטית של קונגו מתפרנסים מתעשיית הדגים המתפתחת. בספירה שנעשתה בתחילת שנות התשעים נמצא שפועלים באגם 6563 דייגים מתוכם 3027 דייגי סירות במים הפתוחים. יבול הדגה היה בדעיכה בשל עימותים צבאיים באזור והוא מתאושש לאיטו. המים מבחינת הרכבם והטמפרטורה הוכחו כמתאימים לגידול חקלאי של דגה- קרי גידול בכלובים בהם הדגים מוזנים מלאכותית ומוצאים מהמים לאחר שישה חודשים. הניסיונות הללו מתנהלים בעצלתיים. אוכלוסיית רואנדה צורכת דגים בכמות קטנה משמעותית מכל מדינות אפריקה המזרחית, רק 1.5 ק"ג בשנה לנפש, מה שכנראה מסביר את הקליטה האיטית של חקלאות המים המודרנית.

אוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזור סביב חופי האגם מיושב בצפיפות יחסית. צידו המזרחי שבמדינת רואנדה זרוע בעיקר כפרי דייגים וערים קטנות. ליד הגבול בדרום עם קונגו האזור הוא אורבני. בקונגו אלה: kabare, goma, bukvu וברואנדה – Gisenyi, kibuye, cyanggugu. הצד הרואנדי מפותח יותר וניכרת בו פריחה כלכלית שלאחר מלחמת האזרחים הנוראה שגבתה חייהם של יותר ממיליון רואנדים בני שבט הטוטסי שנרצחו בידי שבט ההוטו. הצד הקונגזי עני משמעותית ורבים עוברים מדי יום את הגבול כרוכלי וסוחרי יום קטנים אל הצד הרואנדי במים הפתוחים מדווחים מעת לעת אודות עימותים בין דייגים רואנדים לקונגזים.

תחת האיום של התפרצות גזים רעילים נמצאים מיליונים של בני אדם, אלה יהיו בסכנת חיים ברורה ומיידית ולא יספיקו להימלט בטרם יקיפם הענן הרעיל. גם הרי הגעש הפעילים מהווים סכנה. בשנת 1977 מצאו את מותם כמאה בני אדם בעקבות התפרצות געשית. היקף האגם נמצא בהאצת פיתוח מבחינה תיירותית ונבנים בתי מלון בשל הקרבה לאתרי פארקים סמוכים. החשש הוא שהצפיפות העולה סביב האגם, הבנייה והחקלאות האינטנסיבית יפגעו באיכות המים ובדגה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אגם קיוו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Jean-Pierre Descy, François Darchambeau, Martin Schmid, Lake Kivu, Dordrecht: Springer Netherlands, 2012, עמ' 1–11, ISBN 978-94-007-4242-0
  2. ^ Bertram Boehrer, Wolf von Tümpling, Ange Mugisha, Christophe Rogemont, Reliable reference for the methane concentrations in Lake Kivu at the beginning of industrial exploitation, Hydrology and Earth System Sciences 23, 2019-11-19, עמ' 4707–4716 doi: 10.5194/hess-23-4707-2019
  3. ^ Natacha Pasche, Martin Schmid, Francisco Vazquez, Carsten J. Schubert, Methane sources and sinks in Lake Kivu, Journal of Geophysical Research 116, 2011-07-22 doi: 10.1029/2011jg001690