אגנס אופרלי
 | |
| לידה |
24 ביוני 1874 וירג'יניה, אירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
5 בנובמבר 1951 (בגיל 77) דבלין, אירלנד |
| מדינה |
אירלנד, מדינת אירלנד החופשית, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| מקום קבורה |
בית הקברות דינס גריינג' |
| ידועה בשל | פעילותה הלאומנית-תרבותית להחייאת השפה האירית |
| השכלה |
|
| מקצוע | אקדמאית, סופרת, משוררת |
| מעסיק |
אוניברסיטת קולג' בדאבלין |
  | |
אגנס ויניפרד אופרלי (באירית: Úna Ní Fhaircheallaigh; באנגלית: Agnes O'Farrelly; שם עט: אואן אולה (Uan Uladh); 24 ביוני 1874 – 5 בנובמבר 1951), הייתה פרופסור לאירית בקולג' יוניברסיטי דבלין (UCD) בדבלין, אירלנד.[1] היא גם הייתה הסופרת (האישה) הראשונה בשפה האירית, חברה-מייסדת של קומן נה מאן, והנשיאה הרביעית של אגודת הקמוגי.[2]
ראשית דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אופרלי נולדה ב-24 ביוני ב-1874 בווירג'יניה שבמחוז קאוואן, אחת מחמש בנות ושלושה בנים של פיטר דומיניק פרלי ואן פרלי (לבית שרידן). העבודה הראשונה שלה שפורסמה הייתה סדרת מאמרים "דביקים" בכתב העת Anglo-Celt בין ינואר למרץ 1895, "Glimpses of Breffni and Meath", שלאחר מכן העורך, אדוארד אוהנלון עודד אותה ללמוד ספרות.
בפברואר 1887, היא הצטרפה ל-"Irish Fireside Club", טור חדש לילדים ב-"Weekly Freeman" שנערך על ידי רוז קאוונה, שהיה חלק מהרחבת תחום ספרות הילדים בסוף המאה ה-19. המועדון התפאר ביותר מ-60,000 ילדים חברים במהלך שיאו, ותרם להטמעת ערכי התנועה התרבותית-לאומנית לדור שלם של ילדים. אופרלי הייתה לקול הנשי החזק ביותר במסגרת המועדון, אשר בתורו עיצב את תפישותיה האוטופיות, פמיניסטיות ולאומניות שנשארו עמה במהלך חייה.[3]
קריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשהכתיבה שלה אפשרה זאת כלכלית, אופרלי נרשמה ללימודים בסנט מרי קולג' בדבלין, ושכנעה את מנהל המכללה לגייס מרצה לשפה האירית בפעם הראשונה בהיסטוריית המוסד, כדי שהיא תוכל ללמוד את השפה במסגרת התואר שלה באמנויות. אוון מקניל, סגן הנשיא של הליגה הגאלית, הגוף הלאומני-תרבותי העיקרי שפעל באירלנד מאז 1893, גויס לצורך זה, ואופרלי (שהוסיפה לשם לידתה פרלי את הסימון האירי O) עודדה סטודנטיות ממגמות אחרות להצטרף לקורס. באמצעות יוזמה זו, נוצר גרעין לאומני-תרבותי של בנות המעמד הבינוני והמשכיל בעיר הבירה, אשר כלל את מורה אוקנדי (Máire Ní Chinnéide) ומרי א. ל. בטלר, אשר, בדומה לאופרלי, המשיכו בעתיד לתפקידים משמעותיים בהתפתחות הליגה הגאלית בשני העשורים הראשונים של המאה העשרים, בתור דמויות ספרותיות, חינוכיות ופעילות למען השפה האירית.[4]
היא סיימה תואר ראשון ושני באוניברסיטה המלכותית של אירלנד (ב-1899 ו-1900 בהתאמה), ואז למדה במשך סמסטר בפריז בהדרכתו של אנרי ד'ארבואה דה ז'ובנוויל, פרופסור של לקלטית בקולג' דה פראנס. היא הייתה האישה הראשונה שלמדה קלטית ברמה מתקדמת זו. אופרלי התמנה כמרצה לאירית בבתי הספר לבנות אלכסנדרה קולג' ולורטו קולג', וגם לימדה אירית בסניף המרכזי של הליגה הגאלית.[5] היא שכנעה את מרי היידן להגיש בקשה למענק אקדמי מתקדם באוניברסיטה המלכותית, בניסיון לאתגר את התפישה שחוקרות אינן זכאיות למענקים אקדמיים. ב-1902, יחד עם היידן, היא עזרה להקים את איגוד הבוגרות והמועמדות לתואר, כדי לקדם שוויון הזדמנויות בהשכלה אוניברסיטאית.[6] היא מסרה עדות לוועדות רוברטסון (1902) ופריי (1906) על לימודים באוניברסיטאות איריות, וטענה בהצלחה בעד לימודים מעורבים מגדרית ב-UCD.[7][8][9]
ב-1909 היא התמנה כמרצה לאירית מודרנית ב-UCD, והייתה גם חברה במוסד המושל הראשון ב-UCD ובסנאט הסגל (1914-49). כאשר דאגלס הייד יצא לגמלאות בשנת 1932, היא מונתה כפרופסור לאירית מודרנית, משרה בה החזיקה עד שיצאה לגמלאות ב-1947.
הליגה הגאלית[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך הקיץ של 1898, בשנתה השנייה בלימודי התואר, אוון מקניל סידר לה לבקר באיניש מיין, האי האמצעי בארן האיים, כדי לשפר את האירית שלה. היא המשיכה לבלות שם במשך חמשת הקיצים הבאים, ופיתחה אירית רהוטה. באוגוסט 1899 היא הקימה את סניף הנשים של הליגה הגאלית, שנה אחרי שקמו סניפי גברים באיניש מור וגם באיניש מיין. הפעילות בארגון היווה את הפעם הראשונה שנשות האי הקדישו זמן באופן מכוון לפעילות פנאי.
כשחזרה אופרלי לדבלין בסתיו 1898, היא נרשמה לסניף המרכזי של הליגה הגאלית, ועד מהרה הייתה לחברה בוועד המנהל והאישה המשפיעה ביותר בליגה, עד 1915. לאורך כל התקופה המוקדמת של המעורבות שלה בליגה הגאלית, אופרלי קידמה את סדר היום שלה למען נשים בקרב עמיתיה הגברים. דבר זה דווקא הוסיף לפופולריות שלה, על סקרי חברים שנערו בשנים 1903 ו-1904. היא הייתה אחד האנשים הכי פעילים למען השפה האירית בתקופה זו.[10]
בשנת 1907, אופרלי הייתה ליו"ר ועד החינוך של הליגה הגאלית. התפקיד העיקרי שלה היה לתווך בין הדעות הסותרות על מדיניות חינוך בתוך הליגה, ולפייס בין אלמנטים של הכמורה (אשר לימדו לטינית) תוך כדי המשך בקמפיין הקידום של אירית בתוך מערכת החינוך. על פי רוג'ר קייסמנט, הייתה זו אופרלי ששכנעה את הממונה על החינוך הלאומי, ד"ר סטארקי, לגבי היתרונות של תוכנית לימודים דו-לשונית לאומית בבתי ספר, תוכנית אשר הוצעה לפועל בשנת 1904 ב-27 בתי ספר.
פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
אופרלי ניהלה את ישיבת הפתיחה של קומן נה מאן ב-1914, והביעה תמיכה ברעיון שלארגון יהיה תפקיד משני ביחס למתנדבים האירים, וכפוף לו. הרעיון הזה לא התקבל. היא עזבה את הארגון זמן קצר לאחר מכן.תבנית:Why ב-1916, יחד עם מוריס מור היא אספה חתימות לעצומה למען ביטול גזר דין המוות של חברה הקרוב רוג'ר קייסמנט, ללא הצלחה. היא הייתה חברה בוועדת נשים אשר ניהלה משא ומתן ללא הצלחה עם מנהיגי ה-IRA, כדי למנוע את מלחמת האזרחים בשנת 1922.[11] היא הובסה, כמועמדת עצמאית, בבחירות הכלליות לדאל אירן ב-1923 וביוני 1927.
נשיאת אגודת הקמוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]
קמוגי הוא ספורט נשים הכמעט זהה לספורט הגברים הרלינג. התרומה העיקרית של אופרלי למורשת הקמוגי היא ייסוד גביע אשבורן.[12] כחבר מייסדת ב-1914 ונשיאה (1914-51) של מועדון הקמוגי ב-UCD,[13] הייתה זו אופרלי ששכנעה את ויליאם גיבסון, (לורד אשבורן), לתרום גביע לתחרות בין-מכללות, החל משנת 1915. היא מונתה כנשיא לשם כבוד הראשונה של איגוד הקמוגי אלסטר, ואז של האיגוד הארצי בשנת 1934, לצד מורה גיל, שהמשיכה כיו"ר המועצה המרכזית וקונגרס הקמוגי.[14] ב-42–1941 היא הפכה גם ליו"ר.
פעילות למען אקדמאיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אופרלי הייתה גם הנשיאה של פדרציית נשות האוניברסיטה (1937-39) ושל האגודה הלאומית של בוגרות האוניברסיטאות (1943-47). בשנת 1937 היא הייתה מעורבת באופן אקטיבי בקמפיין בוגרות האוניברסיטה נגד אימוץ החוקה, אשר כללה סעיפים מפלים נגד נשים.[15][16] אופרלי גם הייתה בין מייסדות מועדון הסורופטימיסטית (מלטינית - לטובת נשים) בדבלין בדצמבר 1938, ואף הייתה לנשיאתו.
קולג'ים אירים ועוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
היא הייתה חברה מייסדת, ולאחר מכן גם מנהלת במשך שנים רבות, של אלסטר קולג' לאירית, במחוז דניגול, וגם הייתה מעורבת בקולג'ים לנסטר וקונאט, והייתה ליו"ר הפדרציה לתוכניות קיץ לשפה האירית. היא גם הייתה נשיאת האגודה האירית לפיתוח תעשייתי ואגודת התעשייה הביתית, ומנהלת בקרן ג'ון קונור מאגי לפיתוח התעשייה הגיילטאכט. היא ייצגה את האיחוד הגאלי של אלסטר בקונגרס הקלטי בשנים 1920 ו-1930.
הקונגרס הקלטי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1917, אדוארד תומאס ג'ון, לאומן וולשי וחבר פרלמנט מטעם Anglesey, נסה להחיות את האגודה הקלטית לשעבר בארגון חדש ששמו הקונגרס הקלטי, ובכך התחיל את הגל השני של יחסים אינטר-קלטיקיים. אופרלי וחברה הטוב דאגלס הייד, מיד התעניינו ביוזמה, מכיוון שלקונגרס היה הרבה מן המשותף עם הליגה הגאלית, בה הם היו מעורבים מזה זמן רב, אבל בפרישה רחבה יותר. מרי היידן, אוסבורן ברגין, אוון מקניל ורובין פלאוור היו בין המעורבים בזרוע האירית של הקונגרס הקלטי. כשג'ון נפטר בתחילת שנת 1931, אופרלי לקחה על עצמה תפקיד ניהולי יותר גדול בקונגרס, ותועדו עדויות על פיהם היא הפיחה בתנועה רוח חדשה.
סוף חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשפרשה אופרלי מ-UCD ב-1947, היא קיבלה פורטרט שמן מאת שון קיטינג מידי אגודת בוגרות האוניברסיטה. היא נפטרה ב-5 בנובמבר 1951. הטישך והנשיא השתתפו בהלווייתה בבית הקברות דינס גריינג'.
כתיבתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אופרלי כתבה באירית ובאנגלית, לעיתים קרובות תחת שם העט 'Uan Uladh'. עבודות פרוזה כוללים אתThe Reign of Humbug (1900), Leabhar an Athar Eoghan (1903), Filidheacht Sheagháin Uí Neachtain (1911, והרומנים Grádh agus Crádh (1901), An Cneamhaire (1902) וכן יומני המסע Smaointe ar Árainn (1902). עבודות שירה כוללים את Poetry includes Out of the depths (1921) ו-Áille an Domhain (1927).
אופרלי תיעדה את חוויותיה באיניש מיין, אשר מאוחר יותר היוו את הבסיס ליומן המסע "Smaointe Ar Árainn". החשיבות של עבודה זו היא פחות בפן הלשוני, ויותר כיוון שזו אחת העבודות היחידות אשר מספקות תמונה של חיי נשים וילדים באי. הוא גם מסמך אשר מציע תובנות משמעותיות לגבי המטרות והשאיפות של אופרלי עצמה, ושל הליגה הגאלית האהובה עליה: שבעיניה של אופרלי, הליגה משמשת קרש קפיצה לשוויון עבור נשים; תיאורים של דרכי הפעולה של הליגה בקידום האידאולוגיה שלה באישיש מיין; והוא חושף את האופן שבו עקרונות של הליגה (שבאו תחת הכותרת "אירלנד-אירית") הוטמעו בקרב יושבי האי.[17]
Out of the Depths (1921) הוא אוסף של שירה פוליטית, שחיברה אופרלי בתגובה למלחמת העצמאות האירית, והוא מראה כיצד הצליחה אופרלי להשלים עם אירלנד שרחוקה מהאידיאל שלה. הוא מתאר את הטבע הדיסטופי של השלטון האנגלי, כפי שאופרלי רואה אותו, המוצג אל מול האור, הרוחניות, הטוהר, האמת, התקווה, והאחדות של אירלנד, אשר יכולים להביא לגאולתה בעתיד. באוסף זה, אופרלי ביקשה להציע תקווה לאירים המיואשים. ב-Áille. Domhain (1927), שהיא כתבה באקלים של יציבות יחסית, אופרלי מגלה רומנטיקה אוטופית, אשר חוגגת את החזרה לקצב חיים הרמוני, ללא הפרעה של מלחמה.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Ríona Nic Congáil, Úna Ní Fhaircheallaigh agus an Fhís Útóipeach Ghaelach (2010) Úna Ní Fhaircheallaigh agus an Fhís Útóipeach Ghaelach (in Irish)
- ^ Moran, Mary (2011). A Game of Our Own: The History of Camogie. Dublin, Ireland: Cumann Camógaíochta. p. 460.
- ^ Ríona Nic Congáil, "Fiction, Amusement, Instruction": The Irish Fireside Club and the Educational Ideology of the Gaelic League, Éire-Ireland – Volume 44:1&2, Earrach/Samhradh / Spring/Summer 2009, pp. 91–117
- ^ Agnes O'Farrelly, Smaointe ar Árainn/Thoughts on Aran, ed. Ríona Nic Congáil (2010), p 15 (in Irish)
- ^ Proinsias MacAonghusa: Ar son na Gaeilge (1993) (in Irish)
- ^ Michael Tierney (ed.): Struggle with fortune (1954), pp142–65
- ^ Mary M Macken: Women in the university and the college: a struggle within a struggle
- ^ James Meenan: Centenary history of the Literary & Historical Society (1955)
- ^ Thomas J. Morrissey, Towards a national university (1983)
- ^ TIMOTHY G. MCMAHON, 'All Creeds and All Classes?? Just Who Made Up the Gaelic League?' Eire-Ireland 37 no3/4 118–68 Fall/Wint 2002
- ^ Janet Egleson Dunleavy and Gareth W Dunleavy: Unmanageable revolutionaries (1989)
- ^ Ríona Nic Congáil "'Looking on for centuries from the side-line': Gaelic Feminism and the rise of Camogie", Éire-Ireland (Spring / Summer 2013): 168–192.Gaelic Feminism and the rise of Camogie
- ^ Patrick Meenan: St Patrick's blue and saffron (1997)
- ^ Irish Independent 25 February 1934
- ^ Mary J Hogan: University College Dublin Women Graduates' Association, 1902–1982 (1982)
- ^ Beathaisnéis a hAon (1986); Margaret Ward
- ^ Agnes O'Farrelly, Smaointe ar Árainn/ Thoughts on Aran, ed. Ríona Nic Congáil, (2010), pp 20–24