אגרנות כפייתית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אגרנות כפייתית
Compulsive hoarding Apartment.jpg
שם בלועזית Hoarding Disorder
תחום בריאות הנפש
ICD-10
(אנגלית)
F 42
DSM-5
(אנגלית)
300.3

הפרעת אגרנות כפייתית או הפרעת אספנות כפייתיתאנגלית: Hoarding Disorder) היא סוג של הפרעה נפשית, הגורמת ללוקים בה לאגור ולאסוף באופן אובססיבי חפצים ופריטים שונים, שלרוב חסרי כל שימוש או ערך ממשי.

אבחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי DSM-5, פסיכיאטר יאבחן אדם כסובל מההפרעה אם יתקיימו התנאים הבאים:[1]

  1. קושי מתמשך להיפטר או לתת חפצים, זאת בלי קשר לערכם.
  2. קושי זה נובע מצורך לשמור את החפצים, וכן הוא נובע ממצוקה המתלווה לזריקת החפצים לפח.
  3. הקושי להיפטר מחפצים גורם להצטברות של חפצים אשר ממלאים את חלל הדירה, מה שגורם להגבלת יכולת השימוש בדירה ותחזוקתה. אם חלקים מהדירה אינם מסומנים זה רק בזכות פעולתם של אחרים הגרים בדירה (בדרך כלל בני משפחה).
  4. האגרנות גורמת למצוקה נפשית ניכרת ולפגיעה בתפקודו החברתי והתעסוקתי של האדם או כל תפקוד נוסף אחר המשמעותי בשבילו.
  5. האגירה אינה תוצאת מצב רפואי ידוע (למשל פגיעת ראש, מחלה קרדיווסקולרית, או תסמונת פראדר וילי).
  6. לא ניתן להסביר את האגירה באמצעות אבחנה של הפרעה נפשית אחרת: אובססיות בהפרעה טורדנית-כפייתית, ירידה באנרגיה כתוצאה מדיכאון, אמונות שווא כתוצאה מסכיזופרניה או הפרעה פסיכוטית אחרת או חסך קוגניטיבי כתוצאה מהפרעות נוירו-התפתחותיות ואבדן עניין בסביבה כתוצאה מהפרעות הספקטרום האוטיסטי.

מאפיינים ספציפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עם רכישה מרובה - כאשר האדם עם ההפרעה רוכש חפצים באופן אינטנסיבי, אף על פי שאין לו שימוש בהם, ואף על פי שלעתים גם אין מקום בבית לחפצים אלה.
  • עם תובנה טובה או סבירה - האדם עם ההפרעה מבין שהתנהגויות ורגשות הקשורות לאגירה, כמו הקושי להיפטר מחפצים וקניה מרובה, הם בעייתיים.
  • עם תובנה נמוכה - האדם בעיקר משוכנע שהתנהגויות ואמונות הקשורות לאגירה אינן בעייתיות, אף על פי שהעובדות מוכיחות את ההפך (הוצאות מרובות, מחאת דיירי הבית האחרים, תלונות שכנים).
  • ללא תובנה כלל - האדם משוכנע לחלוטין שאותן התנהגויות ומחשבות הקשורות לאגירה אינן בעייתיות, למרות שהעובדות מוכיחות את ההפך.

שכיחות ואפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההערכה המתבססת על סקרים מקומיים היא, שבאירופה ובארצות הברית בין 2% ל-6% מהאוכלוסייה חיים עם הפרעה זו במידת חומרה זו או אחרת. ההפרעה קיימת אצל נשים וגברים, אך מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על כך שיותר גברים מפתחים הפרעה זו וחיים איתה מאשר נשים. תסמיני אגרנות כפייתית (לא בהכרח כאלה העומדים בקריטריונים לאבחנה הרשמית) קיימים פי שלושה בקבוצת הגיל 55–94 בהשוואה לקבוצת הגיל 34–44.

גורמי סיכון פרוגנוסטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אישיותיים - חוסר החלטיות היא מאפיין אישיותי הקיים אצל כל האנשים החיים עם הפרעה זו.
  • סביבתיים - אנשים החיים עם הפרעה זו מדווחים לפעמים על אירועי חיים מעוררי מצוקה, ועל התנסויות טראומטיות שקדמו להופעת התסמינים או קדמו להחרפתם.[2]
  • גנטיים ופיזיולוגיים - התנהגות אגרנית היא משפחתית. בערך 50% מהאנשים האוגרים יכולים לדווח על קרוב משפחה האוגר גם הוא. מחקרי תאומים מצביעים על כך ש-50% מהשונות באגרנות כפייתית ניתנת לייחוס לגורמים גנטיים.

סוגיות בין תרבותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף שמרבית המחקר על ההפרעה נעשה במדינות העולם המערבי, מחקרים שהגיעו ממדינות המזרח הרחוק ומדיניות אסיה האחרות מצביעים על כך שהאגרנות הכפייתית היא הפרעה אוניברסלית.

מהלך ההפרעה והתפתחותה[1][עריכת קוד מקור | עריכה]

ההפרעה מתחילה מגיל צעיר ומתפתחת בהדרגה. הסימפטומים הראשונים עשויים להופיע בגיל 11–15. בשנות העשרים של האדם מתחילים הסימפטומים להפריע לחייו בצורה משמעותית, והם גורמים לפגיעה משמעותית מבחינה קלינית סביב גיל 30. המשתתפים במחקרים קליניים העוסקים באגרנות כפייתית הם בדרך כלל בני 50 ומעלה. לכן החומרה של תסמיני ההפרעה גדלה עם כל עשור בחיי האדם. משהחלו התסמינים להופיע, המהלך של ההפרעה הוא בדרך כלל כרוני. אגירה פתולוגית אצל ילדים או רכושנות שלהם ניתנת להבדלה בקלות מהפרעת אגירה כפייתית, שכן ילדים אינם שולטים בסביבת מגוריהם.

התמונה הקלינית[1][עריכת קוד מקור | עריכה]

דירה של אגרן כפייתי

התמונה הקלינית תכלול תופעות כמו שמירה כפייתית של פריטים ישנים שחלקם אינו נמצא בשימוש וחלקם האחר תופס מקום רב בבית עד כדי חוסר יכולת לזוז בו ולנקות אותו. אצל חלק מהאנשים עם ההפרעה ישנה רכישה מוגזמת של מוצרי מזון ופריטים שונים לבית. ישנם קשיים וחרדה בכל הקשור להשלכת חפצים מהבית, וזאת למרות שחלק מהחפצים (מזון וכדומה) נרקבים ומעלים ריח רע. האיסוף יכול לכלול עיתונים, דברי דואר, מגזינים וכדומה. הוא יכול לכלול חיטוט בערימות אשפה ומזבלות, ואיסוף פריטים שונים מפחי האשפה.[1] תכונות נוספות המאפיינות את האדם עם ההפרעה יכולות להיות פרפקציוניזם, קושי לתכנן דברים מורכבים ולקבל החלטות.[3][4] האגרנות יוצרת מצב בו קשה לזרים להיכנס לבית המלא כולו בערימות של חפצים ובדברים רבים המדיפים ריח ריקבון קשה מנשוא[5]. האגירה הכפייתית עלולה להוביל את האדם החי עם הפרעה זו למצבי חרדה ודיכאון, שהסיבות להן תלויות ברמת התובנה של האדם עם ההפרעה.

אגירת בעלי חיים[1][6][7][עריכת קוד מקור | עריכה]

אגירה של בעלי חיים רבים (חיות מחמד או חיות משק) במקום אחד בלא שיש לאדם עם ההפרעה היכולת לדאוג לצרכים, גם לא הצרכים הבסיסיים ביותר, של בעלי חיים אלה. DSM-5 מציין אגירת בעלי חיים כתופעה הקיימת אצל אגרנים כפייתיים מסוימים, ולא כתת-סוג של הפרעת אגרנות כפייתית. עם זאת, DSM-5 מציין כי אנשים האוגרים בעלי חיים הם בדרך כלל בעלי תובנה נמוכה יחסית להפרעת האגירה.

סכנות נלוות להפרעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגרנות כפייתית גורמת סבל לא רק לאדם הסובל מהבעיה, אלא גם לסביבתו הקרובה. בחלק גדול מהמקרים, דירותיהם של האגרנים הכפייתיים אטומות וחשוכות לאורך כל שעות היממה, וזאת בשל תחושת קנאות לפרטיותם וגם תחושת בושה המתלווה לחייהם. האגרנות הכפייתית עלולה להוביל לסכנות בשני תחומים עיקריים: בתחום הבריאותי – אישי וסביבתי, ובתחום הנפש[5].

סכנות בריאותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אגירה כפייתית בשטח מגורים עלולה להוביל להופעת ריחות צחנה העולים מחלל הדירה ומתפשטים ליתר חללי המגורים הסמוכים לה.
  • הופעת תחלואים ומפגעים סביבתיים כתוצאה מהופעת חרקים ומזיקים בשטח הדירה.
  • תחלואים הנובעים כתוצאה מריבוי החפצים בשטח המגורים: אבק, קרדית האבק, פטרת הקיר, עובש, ריקבון של רהיטים שונים בשטח הדירה ועוד – אבק מצטבר בדירה כתוצאה מאיסוף קדחתני של חפצים שאינם בשימוש.
  • חוסר היגיינה - אגרנות ברמות מתקדמות אינן מותירות אפשרות לניקיון והיגיינה בסיסית.
  • הופעת מכרסמים ומזיקים אחרים בדירה.
  • הופעת עובש בקירות הדירה.
  • קשיי נשימה ותחושת מחנק כתוצאה מריבוי החפצים בדירה.
  • סכנת התלקחות הפריטים שנאגרו והפיכת הדירה למלכודת אש עקב חסימת חלונות ודרכי מילוט אחרות.

תחלואה נלווית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לכ-75% מהאנשים החיים עם הפרעת אגירה כפייתית, יש גם הפרעת חרדה או דיכאון. ההפרעה השכיחה ביותר היא דיכאון מז'ורי (50%), הפרעת חרדה חברתית, והפרעת חרדה מוכללת (בערך 20%). לרבים מהם יש סימפטומים של הפרעה טורדנית-כפייתית, ולעתים אף הפרעה מלאה.

אבחנה מבדלת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצב רפואי: יש לשלול אפשרות של פגיעת ראש או גידול במוח שגרמו להופעת התסמינים.

הפרעות נוירו-התפתחותיות: אגרנות כפייתית לא תאובחן אם האדם כבר מאובחן עם הפרעה נוירו-התפתחותית (הספקטרום האוטיסטי וכדומה).

הפרעות פסיכוטיות (ספקטרום הסכיזופרניה): אגרנות לא תאובחן במקרה שבו אגירת החפצים היא תוצאה של דלוזיות ומלווה בתכנים פסיכוטיים של הפרעות הספקטרום הסכיזופרני.

אפיזודת דיכאון מז'ורי: אגרנות לא תאובחן במקרה שבו אגירת החפצים היא תוצאה של נסיגה מנטלית, תשישות או אובדן של אנרגיה, כחלק מתמונה של אפיזודת דיכאון מז'ורי.

הפרעה טורדנית כפייתית: אגרנות לא תאובחן במקרה שבו אגירת החפצים היא תוצאה של סימפטומים של טורדנות כפייתית. במקרה כזה הצורך לשמר את תולדות החיים יהיה גדול יותר מהצורך לשמר חפצים.

הפרעות נוירו-קוגניטיביות: אגרנות לא תאובחן במקרה שבו אגירת החפצים היא תוצאה של הפרעה המתאפיינת בהידרדרות מנטלית דוגמת אלצהיימר, ומחלות דמנטיות אחרות.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

עזרה פסיכו-סוציאלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עזרה לאדם עם אגרנות כפייתית חייבת להתחיל בסביבה תומכת שתלווה את האדם עם ההפרעה לאורך כל הדרך. בישראל, עומדים לרשות האגרנים הכפייתיים מספר מוקדי סיוע שיכולים להעניק להם ייעוץ מקצועי בנוגע להתנהלות בחיי היומיום. מוקדי סיוע אלו כוללים בין היתר: פנייה לבעל מקצוע בתחום הנפש (פסיכיאטר, פסיכולוג וכדומה), רשויות מקומיות המפעילות עובדי רווחה ועובדים סוציאליים לצורך טיפול בבעיה, ומספר קבוצות תמיכה העוסקות בנושא ופעילות בכל רחבי ישראל.[8]

פסיכותרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן עדויות לגבי הצלחה של טיפול קוגניטיבי התנהגותי באנשים עם אגרנות כפייתית.[9][10]

טיפול בדירות של אגרנים כפייתיים[8][עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מיון החפצים השונים הנמצאים ברחבי הדירה (מיון בין חפצים וציוד המהווים סכנה ומטרד סביבתי לבין חפצים שניתן להמשיך להשתמש בהם בעתיד).
  • פינוי יסודי של כל החפצים והפסולת מתוך הדירה.
  • ניקיון יסודי של כל חלקי הדירה, לרבות, טיפול בתחלואים שונים המופיעים בדירה: עובש על הקירות, פטרת רצפתית, ארונות מטבח מוזנחים וכדומה.
  • צביעת הדירה וטיפול יסודי בכל מתקני הדירה: דלתות, חלונות, תריסים וכו.
  • שירותי הדברה בשטח הדירה וסביבתה במידת הצורך.

פעולות אלו ונוספות נועדו להשיב את הארגון והסדר לדירה, ולאפשר לאדם הסובל מהבעיה ליהנות מסביבת מגורים נקייה, מסודרת ובריאה יותר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Pertusa A., et al., Compulsive Hoarding: OCD Symptom, Distinct Clinical Syndrome, or Both?. Am J Psychiatry 2008;165:1289-1298. 10.1176/appi.ajp.2008.07111730
  • Steketee, Gail.; Frost, Randy, Compulsive Hoarding and Acquiring Workbook, Oxford : Oxford University Press, USA 2006
  • Tompkins, Michael A.,Clinician's Guide to Severe Hoarding : A Harm Reduction Approach. Springer, 2015
  • Bratiotis, Christiana.; Schmalisch, Cristina Sorrentino.; Steketee, Gail, The Hoarding Handbook A Guide for Human Service Professionals, Oxford University Press, 2011
  • Akhtar, Salman, Objects of our desire : exploring our intimate connections with the things around us / Salman Akhtar.New York : Harmony Books c2005
  • פוגן נזירוגלו, ג'רום בובריק, ג'וזה א. יריאורה-טוביאס, להתגבר על אספנות כפייתית : מדוע אתה אוסף וכיצד אתה יכול להפסיק הוצאת אח 2008

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אגרנות כפייתית בוויקישיתוף
  • סרטונים "אגרן כפייתי" – תוכנית תיעודית על ריצ'רד וולאס, אגרן כפייתי, כפי ששודרה בערוץ 8, באתר ynet (באנגלית) (עם כתוביות בעברית ורוסית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 American Psychiatric Association, Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (DSM–5), WDC: American Psychiatric Association, 5, 2013, פרק Obsessive Compolsive related Disorders, עמ' 247-251
  2. ^ Danielle Landau, Alessandra C. Iervolino, Alberto Pertusa, Susan Santo, Stressful life events and material deprivation in hoarding disorder, Journal of Anxiety Disorders, 25, 2011-03-01, עמ' 192–202 doi: 10.1016/j.janxdis.2010.09.002
  3. ^ David F. Tolin, Michael C. Stevens, Anna L. Villavicencio, Melissa M. Norberg, Neural Mechanisms of Decision Making in Hoarding Disorder, Archives of General Psychiatry, 69, 2012-08-01 doi: 10.1001/archgenpsychiatry.2011.1980
  4. ^ Sharon Morein-Zamir, Martina Papmeyer, Alberto Pertusa, Samuel R. Chamberlain, The profile of executive function in OCD hoarders and hoarding disorder, Psychiatry Research, 215, 2014-03-30, עמ' 659–667 doi: 10.1016/j.psychres.2013.12.026
  5. ^ 5.0 5.1 D. Mataix-Cols, D. Billotti, L. Fernández de la Cruz, A. E. Nordsletten, The London field trial for hoarding disorder, Psychological Medicine, 43, 2013/04, עמ' 837–847 doi: 10.1017/S0033291712001560
  6. ^ Randy O. Frost, Gary Patronek, Arnold Arluke, Gail Steketee, The hoarding of animals: an update, Psychiatric Times, 32, 2015-04-01
  7. ^ P Calvo, C Duarte, J Bowen, A Bulbena, Characteristics of 24 cases of animal hoarding in Spain, Animal Welfare, 23, 2014-05-01, עמ' 199–208 doi: 10.7120/09627286.23.2.199
  8. ^ 8.0 8.1 "אספנות כפייתית: 7.5 טון אשפה פונו מדירה". Ynet (בעברית). 8 ביולי 2015. בדיקה אחרונה ב-22 באוגוסט 2017. 
  9. ^ Jordana Muroff, Gail Steketee, Randy O. Frost, David F. Tolin, Cognitive Behavior Therapy for Hoarding Disorder: Follow-up Findings and Predictors of Outcome, Depression and Anxiety, 31, 2014-12-01, עמ' 964–971 doi: 10.1002/da.22222
  10. ^ David F. Tolin, Randy O. Frost, Gail Steketee, Jordana Muroff, Cognitive Behavioral Therapy for Hoarding Disorder: A Meta-Analysis, Depression and Anxiety, 32, 2015-03-01, עמ' 158–166 doi: 10.1002/da.22327

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.