אדגרדו "דאדו" מורוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אדגרדו "דאדו" מורוני
Edgardo "Dado" Moroni
Dado Moroni.jpg
לידה 20 באוקטובר 1962 (בן 57)
גנואה, איטליה
בת זוג Ada Toure
סוגה ג'אז
עיסוק מלחין, פסנתרן, מוזיקאי ג'אז עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר
פרסים והוקרה

2007 Italian Jazz Awards as Best Jazz Act

2009' Best Italian Jazz Pianist in the Top Jazz
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אדגרדו "דאדו" מורוני (Edgardo "Dado" Moroni; נולד ב-20 באוקטובר 1962) הוא פסנתרן ג'אז ומלחין איטלקי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאדו נולד בג'נובה, איטליה, התחיל לנגן בפסנתר בגיל ארבע, כשהוא מלמד את עצמו בהדרגה. בשנות העשרה שלו הוא ניגן באופן מקצועי בהרכבים שונים ברחבי איטליה ובגיל 17 הקליט את האלבום הראשון שלו.

במהלך שנות ה-80 עבד דאדו בעיקר באירופה בפסטיבלים ובמועדונים, כולל תקופה ארוכה כחלק מהשלישייה של הבסיסט הקודם של דיוק אלינגטון, הבסיסט ג'ימי ווד בציריך.

הוא זכה להערכה רבה, ובגיל 25 זכה לכבוד לשמש כשופט בתחרות הבינלאומית היוקרתית לפסנתרנים על-שם ת'לוניוס מונק בשנת 1987.

דאדו עבר לארצות הברית בשנת 1991, והפך להיות חלק מסצנת הג'אז בניו יורק. הוא הופיע באופן קבוע בחלק ממועדוני היוקרה המפורסמים ביותר בעיר, כולל "בלו נוט", "בירדלנד", "וילג' ונגארד", במקביל, הוציא הקלטות של מספר אלבומים[1].

במהלך הקריירה שלו, בהיותו בן 35, הופיע דאדו עם אגדות ג'אז כמו: פרדי האברד, קלארק טרי, זוט סימס, הארי "סוויטס" אדיסון, ריי בראון, רון קרטר, אוסקר פיטרסון, אחמד ג'מאל, האנק ג'ונס, נילס-הנינג אוסטד פדרסן, ואלווין קווין, ולאחרונה עם נגן הסקסופון האיטלקי רוסאריו ג'וליאני[2].

למרות שבסיסו באיטליה, הוא ממשיך להופיע ברחבי העולם. בשנת 2007 זכה ב"פרס הג'אז האיטלקי", כנגן הג'אז הטוב ביותר.

בשנת 2009 הוכרז דאדו כפסנתרן האיטלקי הטוב ביותר במשאל Top Jazz בחסות מגזין "Musica Jazz"

הוא מלמד פסנתר ג'אז בקונסרבטוריון קומו. עד היום הוא ניגן בלמעלה מ 50 אלבומים עבור חברות תקליטים חשובות כמו סוני, קונקורד ואחרים. נחשב לאחד מבכירי נגני הג'אז האיטלקיים החיים היום.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נגן הג'אז הטוב ביותר בפרסי המוזיקה האיטלקיים 2007
  • פסנתרן הגאז הטוב ביותר על ידי המגזין Musica Jazz שנת 2009

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1981 - Bluesology, con N.H.O. Pedersen - Tullio De Piscopo e Franco Ambrosetti
  • 1991 - What's New?
  • 1995 - Insights, con Peter Washington & Jimmy Cobb
  • 2002 - Super Star Triok, con Massimo Moriconi & Stefano Bagnoli
  • 2003 - Defrà, con Paola Arnesano
  • 2005 - Out of the Night
  • 2006 - Live Conversations, con Enrico Pieranunzi
  • 2007 - The Cube, con Tom Harrel
  • 2007 - Humanity, con Tom Harrel
  • 2009 - A Jazz Story Suite
  • 2009 - Solo Dado
  • 2010 - Shapes, con Peter Washington & Enzo Zirilli
  • 2010 - La vita è bella, con Bob Mintzer, Riccardo Fioravanti & Joe La Barbera
  • 2011 - Stepping on Stars, con Joe Locke & Rosario Giuliani
  • 2011 - Live in Beverly Hills
  • 2011 - Il pianoforte in Italia tra il jazz e il '900 eurocolto, con Alfonso Alberti
  • 2012 - Full House, con Alex Riel & George Robert
  • 2012 - Quiet Yesterday, con Tom Harrell & Bob Mintzer
  • 2012 - Two Bass Hits, con Pierre Boussaguet & Ray Brown
  • 2012 - Two for Duke, con Max Ionata
  • 2013 - Sound, Sound, Sound
  • 2013 - Time Will Tell, con Adrienne West
  • 2014 - Youngbloods, con George Robert
  • 2014 - Five for John, con Alvin Queen, Joe Locke, Marco Panascia & Max Ionata
  • 2014 - Barber Shop, con Franco Cerri, Riccardo Fioravanti & Stefano Bagnoli
  • 2014 - Quando m'innamoro... in duo, con Franco Ambrosetti
  • 2014 - Two for Stevie, con Max Ionata

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]