אדד-ניררי השלישי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אדד־ניררי השלישי
מצבת תל רימאח של אדד־ניררי השלישי
מצבת תל רימאח של אדד־ניררי השלישי
לידה המאה ה־9 לפנה״ס עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 783 לפנה״ס עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה אשור עריכת הנתון בוויקינתונים
מלך אשור
811 לפנה״ס – 783 לפנה״ס
(כ־28 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אדד־ניררי השלישיאכדית: Adad-nirari) היה מלך אשור בתקופת האימפריה האשורית החדשה בין השנים 783–811 לפנה"ס.

מלכותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדד-ניררי היה בנו ויורשו של המלך שמשי-אדד החמישי שמת בגיל צעיר יחסית. הוא עלה כנראה לשלטון בגיל צעיר, ובחמש שנות שלטונו הראשונות שימשה אמו, המלכה שַמוּרמַת (šammu-ramāt), כעוצרת. הוא היה אביהם של המלכים האשוריים שלמנאסר הרביעי, אשור-דן השלישי ואשור-ניררי החמישי שמלכו אחריו. המלך תגלת-פלאסר השלישי תיאר את עצמו בכתובות שהשאיר כבנו, אבל לא ברור אם אמנם מידע זה נכון.

גילו הצעיר של אדד-ניררי והמאבקים שניהל אביו בתחילת שלטונו על המלוכה, החלישו את אשור, והביאו להגברת שאיפותיהם של מפקדים מושלים ושליטים מקומיים. בשנת 806 נעשה שליט בפועל, הוא ניהל מספר מלחמות במטרה לחזק את שלטונו ולהחזיר את הכוח שהיה לאשור בתקופת סבו שלמנאסר השלישי. מיד לאחר שנעשה שליט בפועל, הוא יצא למלחמה בסוריה, נלחם בבן הדד השלישי, שיעבד את ארם דמשק והטיל עליה מס כבד. שיעבוד זה אפשר לממלכת ישראל בתקופתו של יואש, להשתחרר מעולה של ארם. ישראל מוזכרת ברשימת העמים ששילמו מס לאשור. על פי הכתובת שלו הוא הגיע בכיבושיו עד לים התיכון וקיבל מס מממלכת ישראל, צור וצידון. ובעיר ארוד השוכנת על אי בחוף סוריה של היום הציב פסל בדמותו. בנוסף בנה לעצמו ארמון ומקדש. על פי כתובת נוספת שלו שנמצאה הוא הכניע גם את אדום ואת פלשת.

אדדי-ניררי יצא למסעות מלחמה דרומה, כבש את בבל והרחיב את תחום שלטונה של אשור לתוך מדי. הוא נהל מלחמות עד סוף תקופת שלטונו. בתקופה זו התחזק כוחה של אוררטו, ממלכה בצפונה של אשור. בכתובות אין אזכור של יציאה למלחמה לכיוון צפון, וייתכן ואשור ויתרה על שטחים אלה שנכבשו בתקופות קדומות יותר.

אדד-ניררי בנה בעיר נינוה מקדש לאל נבו. לאחר מותו של אדד-ניררי נכנסה אשור לתקופה בה נחלש שלטונה, עד לעלייתו של תגלת-פלאסר השלישי לשלטון.

כתובותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתובת סבעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצבת סבעה

בעיר א-סבעה וארבעין (אנ') שעל החבור נמצאה מצבת סבעה (אנ'), בה מפרט המלך את מסעו לכיבוש מחדש של ארץ חֿתי (סוריה הגדולה במונחי אותה תקופה), ואת מסעו להכנעת דמשק.[1]

לוח כלח[עריכת קוד מקור | עריכה]

העתק לוח כלח

ב"לוח כלח" (אנ') שנמצא בעיר כלח מתאר, לאחר הפתיחה, את כיבושי אדד־ניררי ממזרח למערב, כולל (במערב) את ארץ צור, צידון, ארץ <בית> עמרי (ממלכת ישראל), אדום ופלשת.[2][3] לאחר מכן מתאר המלך את כיבוש דמשק והמס שקיבל ממריא (מלך דמשק), ואת המס שהוטל על מלכי בבל.[2][3]

כתובת תל רימאח[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצבת תל רימאח (אנ')

שהציב אדד־ניררי ונמצאה בתל א-רימאח מספרת על כמה ממעשיו. לאחר הקדשה לאל אדד פותח אדד־ניררי הגוף הכתובת:[4][5]

אדד-ניררי, מלך חזק, מלך תבל, מלך אשור, בן שמשי-אדד, מלך
תבל, מלך אשור, בן שלמנאסר, מלך כברות ארבע,
מרכבות, צבא ומחנות גייסתי ולארץ חֿתי[א] ללכת ציוויתי. בשנתי הראשונה
את אמורו[ב] וחֿתי הכרחתי לכרוע בפניי; מנחות ומס קבוע
לעתיד עליהם הטלתי. הוא[ג] קיבל
2 אלפים[ד] מנחת כסף, 1 אלף מנחת נחושת, 2 אלף מנחת ברזל,
3 אלף בדים צבעוניים ובד פשתן ממריא[ה] של דמשק מנחה.
הוא קיבל מיואש[ו] השומרוני, מה(שליט ה)צורי ומה(שליט ה)צידוני
מנחה. אל הים רבתי[ז] שבמבוא שמש הלכתי, את צלם מלכותי
בארוד שבלב הים הזקפתי. ללבנון
עליתי (לכרות) גזעים: 1 מאה ארזים חזקים, הדרושים להיכלי ומקדשיי.
הוא קיבל מהמלכים של נאירי (אנ') כולם מנחה.

לאחר מכן, בקטע מקוטע, מספר אדד־ניררי שציווה על נרגל־ארש, מושל כמה אזורים (ביניהם סוחֿי (אנ'), ענת ורַצַפַה (ספ')), להקים כפרים רבים, בפירוט מספריהם בכל מחוז; וקללה בשם האלים הגדולים לכל מי שימחק שם אחד מהשמות על המצבה.[4]

אסטלה של אדד ניררי השלישי ששימשה כאבן גבול. אוסף המוזיאון הארכאולוגי של קהרמאנמרש
  1. ^ בתקופה זו הכוונה לסוריה וארץ ישראל
  2. ^ ארץ המערב
  3. ^ כך במקור, הכוונה לאדד־ניררי
  4. ^ 2,000 כיכרות
  5. ^ אדון בארמית
  6. ^ באכדית: Ia-’a-su
  7. ^ הים הגדול

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אדד-ניררי השלישי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Hayim Tadmor, The Historical Inscriptions of Adad-Nirari III, Iraq 35, 1973, עמ' 144–148 doi: 10.2307/4199961
  2. ^ 1 2 Hayim Tadmor, The Historical Inscriptions of Adad-Nirari III, Iraq 35, 1973, עמ' 148–149 doi: 10.2307/4199961
  3. ^ 1 2 Shuichi Hasegawa, Aram and Israel During the Jehuite Dynasty, De Gruyter, 2012, עמ' 92
  4. ^ 1 2 Stephanie Page, A Stela of Adad-nirari III and Nergal-ereš from Tell al Rimah, Iraq 30, 1968, עמ' 139–153 doi: 10.2307/4199848
  5. ^ התרגום מתבסס על המקור האכדי, התרגום האנגלי והתרגום של עודד בוסתני, תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, כרך 2, עמ' 251


הקודם:
שמשי-אדד החמישי (824 עד 811)
מלכי אשור
שנים 811 עד 783 לפנה"ס
הבא:
שלמנאסר הרביעי (783 עד 773)