אדה רמני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אדה רמני
Reményi Ede
Reményi Ede-1887.jpg
לידה 17 בינואר 1828
מישקולץ, הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 15 במאי 1898 (בגיל 70)
סן פרנסיסקו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים האוניברסיטה למוזיקה ואמנויות הבמה של וינה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מלחין, כנר עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה כינור עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אדה רמניהונגרית: Reményi Ede, בשמו המקורי אדה הופמן, מישקולץ, 17 בינואר 1828 - סן פרנסיסקו, 15 במאי 1898) היה מלחין, כנר[1] הונגרי-יהודי. הוא היה הכנר של המלכה ויקטוריה, כונה ועוטר על ידה כ"ווירטואוז החצר" והיה מוכר בחמש יבשות העולם. אחיו אנטל רמני היה קפטן בצבא במהפכת 1848 בהונגריה בשנים 49–1848.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדה רמני וברהמס
תכניית הופעתו בבוסטון בשנת 1891

אביו, הנריק הופמן, היה צורף.[2] אדה רמני החל את לימודיו בעיר הולדתו מישקולץ ובגיל תשע נתן כבר קונצרטים. הוא המשיך את השכלתו המוזיקלית בקונסרבטוריון של וינה אצל יוזף בהם, מייסד בית הספר לכינור בווינה, בין 1842 לבין 1845. בגיל עשרים חזר מווינה להונגריה כדי לקחת חלק במהפכת 1848 בהונגריה, שמכונה מלחמת העצמאות, והיה עוזרו של הגנרל ארתור גרגאי המפקד העליון של הצבא וגם הכנר האהוב עליו. כישלון המהפכה אילץ אותו להגר לחו"ל. הוא נסע לאמריקה דרך קונסטנטינופול, פריז, לונדון[3].[4] הוא שב לאירופה ככנר מיומן, ובזמן קצר הקריירה שלו נסקה. הוא בא בקשר עם כמה מלחינים בולטים באותה תקופה, כולל בשנת 1852 כשלקח את ברהמס הצעיר לסיורי הקונצרט שלו.[4] בשנת 1853 הצטרף לחברה של פרנץ ליסט בוויימאר. הוא גר זמן מה בלונדון בשנת 1854, שם זכה בתואר "וירטואוז החצר" מידי המלכה ויקטוריה, וכן זכה בתואר "כנר המלכה"[5][6]. הוא עזב לאמריקה בשנת 1855, ואחרי חמש שנים, בשנת 1860, חזר להונגריה תחת קבלת חנינה.

לאחר מכן במשך עשור וחצי הפך לדמות המרכזית בחיי המוזיקה של הונגריה. הוא העביר קונצרטים בערים שונות ברחבי הארץ, כולל עם ליסט[7], והקים כמה קרנות מרכזיות הראשונות בתיאטרון.[8] עם זאת, הוא התפטר מעבודתו זו זמן קצר לאחר מכן. בשנת 1872 נשא לאישה את בתו של המלחין והמוזיקאי אנטל פאי, גיזלה פאי. הם נסעו לחו"ל: התיישבו תחילה בפריס, אחר כך בלונדון, ולבסוף בארצות הברית בסתיו 1878.

בשנות חייו בארצות הברית הוא ערך קונצרטים בניו יורק בצורה סדירה, עם הפילהרמונית של ניו יורק. ב -23 בנובמבר 1878[9] וב־7 בדצמבר 1878 הופיע בבית הלבן בפני הנשיא, רתרפורד הייז ככנר אורח[10], אבל הוא היה אורח גם אצל נשיא אמריקני אחר, וויליאם מקינלי[11]. הוא המשיך לנסוע ולהופיע באופן אינטנסיבי, משנת 1886 עד 1890 הופיע ביפן, בסין, בטסמניה, בניו זילנד, בציילון, במדגסקר ובדרום אפריקה. הוא הגיע לאירופה מארצות הברית רק לסיורי קונצרטים, וכך נסע להונגריה בפעם האחרונה בשנת 1891. הוא נפטר במהלך קונצרט בסן פרנסיסקו בזמן שניגן בכינור.[12][13] ב־29 במאי 1898, נפרדו ממנו בלוויתו בניו יורק[14].

רמני הופיע עם כמה כלי נגינה מצוינים וניגן בכינור סטרדיוואריוס משלו. בדרך כלל שמו מוזכר בספרות המזיקה בקשר עם ברהמס, ונאמר שם כי ברהמס קיבל ממנו את לחני שני המחולות ההונגריים[15]. מעבר לטכניקה המבריקה שלו בני דורו הדגישו במיוחד את אופיו הנלהב, האימפולסיבי ביותר, ככוכב שביט שהופיע ונעלם מחיי האמנות הבינלאומיים[16].

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שירי עם וצ'ארדש הונגריים
  • שירי וריקודי עם הונגריים מקוריים (1859)
  • שומע גדול (É. N. )
  • תעתיקי כינור וירטואוזיים

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אדה רמני בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קטלוג של הספרייה הלאומית הגרמנית
  2. ^ "Hevesi Szemle - Hevesi Napló - Új Hevesi napló 1973-2001 Hevesi Szemle 14. (1986)1986 / 4. számZENESzecskó Károly: Reményi Ede Egerben". 
  3. ^ "A magyar zsidóság története". zsido.hu. בדיקה אחרונה ב-10 בספטמבר 2013. 
  4. ^ 1 2 "Reményi Ede – Életrajz". Színészkönyvtár. אורכב מ-המקור ב-2012-01-18. בדיקה אחרונה ב-10 בספטמבר 2013. 
  5. ^ "Reményi Ede". Vasárnapi Ujság (47). 1856. בדיקה אחרונה ב-10 בספטמבר 2013. 
  6. ^ לקסיקון יהודי הונגרי אדה רמני
  7. ^ "Matinée Liszt Ferencnél". Zenészeti Lapok. 
  8. ^ "Reményi Ede – Életrajz". Színészkönyvtár. אורכב מ-המקור ב-2012-01-18. בדיקה אחרונה ב-10 בספטמבר 2013. 
  9. ^ "New York Philharmonic Digital Archives". אורכב מ-המקור ב-2017-10-20. בדיקה אחרונה ב-20 באוקטובר 2017. 
  10. ^ Gwendolyn Dunlevy Kelley (1906). "Edouard Remenyi". A. C. McClurg, Chicago. עמ' 19, 124. בדיקה אחרונה ב-4 באוקטובר 2017. 
  11. ^ Gwendolyn Dunlevy Kelley (1906). "Edouard Remenyi". A. C. McClurg, Chicago. עמ' 49. בדיקה אחרונה ב-20 באוקטובר 2017. 
  12. ^ "Reményi Ede – Életrajz". Színészkönyvtár. אורכב מ-המקור ב-2012-01-18. בדיקה אחרונה ב-10 בספטמבר 2013. 
  13. ^ "EDOUARD REMENYI DEAD; The Violin Virtuoso Expires on the Stage in San Francisco at a Vaudeville Performance. HIS ENTRANCE IN A NEW FIELD The Audience Transported by the Music, Which Seemed to Show More Inspiration Than at Any Time Before.". The New York Times. 16 במאי 1898. 
  14. ^ Gwendolyn Dunlevy Kelley (1906). "Edouard Remenyi". A. C. McClurg, Chicago. עמ' 22. בדיקה אחרונה ב-4 באוקטובר 2017. 
  15. ^ Szabolcsi Bence - Tóth Aladár: Zenei lexikon, Zeneműkiadó Vállalat, 1965. III. k. 207. o. „Reményi Ede”
  16. ^ https://archive.org/stream/edouardremenyimu010100mbp#page/n143/mode/2up