אדוארד ג'ון אייר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אדוארד ג'ון אייר
Edward John Eyre
Edward John Eyre.jpg
לידה 5 באוגוסט 1815
הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 בנובמבר 1901 (בגיל 86)
דבון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה אוסטרליה עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה בית ספר סדבר עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע חוקר ארצות, מנהל קולוניאלי עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד מושל ג'מייקה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מדליית המייסדים (1843)
  • מדליית קלארק (1901) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אדוארד ג'ון אייראנגלית: Edward John Eyre‏; 5 באוגוסט 1815 - 30 בנובמבר 1901) היה חוקר ארצות אנגלי ביבשת אוסטרליה, מנהל קולוניאלי ומושל ג'מייקה.[1]

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אייר נולד בוויספנאד, בדפורדשייר שבאנגליה, זמן קצר לפני שהמשפחה עברה לגור בהורנסיאה, יורקשייר. [2]הוריו היו הכומר אנטוני ויליאם אייר ושרה (לבית מאפלטון).[3] לאחר שסיים את בית הספר היסודי עבר לסידני כדי לא להצטרף לצבא או ללכת לאוניברסיטה. הוא רכש ניסיון בארץ החדשה על ידי יצירת קשרי ידידות עם אנשים מרכזיים, והפך לבעל חוות צאן כאשר קנה 400 טלאים עוד לפני יום הולדתו ה-18.[4]

בדרום אוסטרליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 1837, אייר החל להוביל 1,000 כבשים ו -600 ראשי בקר ממאנרו, ניו סאות ויילס, לאדלייד שבדרום אוסטרליה. אייר, עם עדרי הבקר שלו ושמונה עוזרים, הגיעו לאדלייד ביולי 1838. [5] באדלייד, אייר מכר את בעלי החיים ברווח גדול.

עם הכסף שהרוויח מהמכירה, אייר יצא לחקור את חלקי הארץ של דרום אוסטרליה. ב־1839 ניהל אייר שתי משלחות נפרדות: צפונית ל"פלינדרס ריינגס" ובמערב אל מעבר לקדונה. הנקודה הצפונית ביותר של המסע הראשון הייתה הר אייר- שקיבל את שמו מהמושל גאולר ב־11 ביולי 1839. [6] בשנת 1840 יצא אייר למסע שלישי והגיע לאגם שקיבל את שמו מאוחר יותר כאגם אייר.

המסע לאולבני[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסלול הגילויים של אייר בדרום אוסטרליה, בשנים 1–1840

אייר, יחד עם חברו האבוריג'יני ויילי, היה האירופאי הראשון שחצה מקו החוף של אוסטרליה אל מישור נולרבור במסע יבשתי 1840–1841, של כמעט 3200 קילומטר עד לאולבני, מערב אוסטרליה. הוא הוביל את המשלחת עם ג'ון בקסטר ושלושה אבוריג'ינים.

ב -29 באפריל 1841, שני האבוריג'ים הרגו את בקסטר וברחו עם רוב הציוד. אייר וויילי הצליחו לשרוד רק משום שהם נפגשו, במפרץ ליד אספרנס, מערב אוסטרליה, בספינת צייד לווייתנים צרפתייה "מיסיסיפי", בפיקודו של אנגלי, קפטן תומאס רוסיטר, שעל שמו אייר כינה את המקום מפרץ רוסיטר.

מושל קולוניאלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1848 עד 1853 הוא כיהן כסגן מושל מחוז ניו מונסטר בניו זילנד תחת שלטונו סר ג'ורג גריי.[7] הוא נישא למיס אדלייד אורמונד בשנת 1850. היא הייתה אחותו של הפוליטיקאי ג'ון דייוויס אורמונד.

מושל קולוניאלי בג'מייקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מ 1854 היה אייר מושל של כמה מושבות בקריביים.

כמושל ג'מייקה, אייר, חשש מפני התקוממות באי, דיכא באכזריות את "מרד מפרץ מוראנט" ב־1865. המרד פרץ כאשר הכומר הבפטיסטי ומנהיג המורדים (והגיבור הלאומי של ג'מייקה) פול בוגלה עודד והוביל את המרד, שגרם למותם של 18 אנשי מיליציה או פקידים. למעלה מארבע מאות איכרים נהרגו בפעולות תגמול, כ -600 קבלו עונש מלקות וכאלף בתים נשרפו. גנרל לוק או'קונור היה אחראי באופן ישיר על אלה שפעלו לענישת היתר.[8] אייר גם אישר את הוצאתו להורג של ג'ורג' ויליאם גורדון, איש ממוצא מעורב, שאף כי לא לקח חלק בפועל במרד, הועמד לדין במשפט צבאי על בגידה. גורדון, כחבר נבחר באספה הלאומית הג'מייקנית, היה ביקורתי באופן גלוי על התנהלותו של אייר בתפקידו. אך אייר היה משוכנע כי גורדון הוא אחד המנהיגים של מרד המפרץ המורנטי. ב -23 באוקטובר נתלה גורדון יומיים לאחר משפטו המהיר ומנהיג המורדים בוגלה נתלה אחריו יחד עם 14 מורדים אחרים. [9]

המתיישבים האירופיים בג'מייקה ראו באייר גיבור שהציל את ג'מייקה מאסון. השפעתו של אייר על התושבים הלבנים הייתה כה חזקה, עד שהצליח לשכנע את אספת הנבחרים להעביר רפורמות חוקתיות שביטלו את חוקת הממשל הישנה. החוקה החדשה, איפשרה לג'מייקה להפוך למושבת כתר, עם מחוקק ממונה (ולא נבחר), על יסוד ההנחה ששליטה חקיקתית חזקה יותר תמנע מרד נוסף. מהלך זה הסתיים בהשפעה הגוברת של האנשים בני התערובת כמו גורדון, אדוארד יורדון ורוברט אוסבורן. בטרם הסתיימה החקיקה הועברו גם חוקים לטיפול במצבי חירום, לרבות חוק של קבלת חסינות משפטית המכסה את כל המעשים שנעשו בתום לב בזמן דיכוי המרד לאחר הכרזת מצב חירום צבאי.

אירועים אלה עוררו מחלוקת רבה בבריטניה, וכתוצאה מכך תבעו שאייר ייעצר על רצח גורדון. ג'ון סטיוארט מיל ארגן את "ועדת ג'מייקה", שדרשה את העמדתו לדין וכללה כמה אינטלקטואלים ליברלים ידועים, כגון ג'ון ברייט, צ'ארלס דרווין, פרדריק הריסון, תומאס יוז, תומאס הנרי האקסלי והרברט ספנסר[8].

מנגד, הוקם ועד להגנה על המושל אייר על ידי תומאס קרלייל בספטמבר 1866 שטען שאייר פעל בהחלטיות כדי להחזיר את הסדר הציבורי במושבה. מזכיר הוועדה היה המילטון יום, חבר באגודה הגאוגרפית המלכותית שאיתו חקר אייר באוסטרליה, בניו סאות' ויילס. תומכיו כללו ג'ון רסקין, צ'ארלס קינגסלי, צ'ארלס דיקנס, לורד קרדיגן, אלפרד טניסון וג'ון טינדל[8].

נפתחו תיקים נגד אנשי הצבא הבריטי בג'ימייקה, שהיו מעורבים בדיכוי המרד. תיקים אלה נדונו בפני בית המשפט הפלילי המרכזי, אך חבר המושבעים הגדול סירב לאשר את התביעה. אייר התגורר בעיירה בשרופשיר, אנגליה, שהייתה מחוץ לתחום השיפוט של בית המשפט שבו המקרה נדון. עורך הדין ג'יימס פיציג'מס סטיבן נסע לעיירת מגוריו של אייר, אך לא הצליח לשכנע את השופטים לתמוך בעניינו נגד אייר. ועדת ג'מייקה ביקשה מהיועץ המשפטי לממשלה לאשר את המידע הפלילי נגד אייר, אך נדחתה. אייר עבר להתגורר בלונדון כדי שיוכל להביא את הנושא לבירור ייסודי. השופט בבית המשפט הלונדוני, סירב לעצור אותו, בשל כישלונם של התיקים נגד הקצינים. אז פנו התובעים אל המלכה שתוציא "צו מנדאמוס" שהוצדק על ידי חוק השיפוט הפלילי 1802. הצו הוצא נגד אייר, אבל חבר המושבעים הגדול של המלכה, סירב לאשר את כתב האישום ואייר השתחרר מהרדיפה הפלילית.[8]

המקרה עבר לידי בתי המשפט האזרחיים. אלכסנדר פיליפס תבע את אייר על שישה סעיפים של תקיפה ושל מאסר שווא. המקרה הובא בסופו של דבר לבית המשפט העליון של בריטניה כ"פיליפס ואייר "(1870) LR 6 QB 1. המקרה היה בעל השפעה בקביעת תקדים בחוק האנגלי והאוסטרלי על סתירה בין חוקים, ובחירת החוק שיושם במקרה של נזיקים בינלאומיים.[10] אייר זוכה ופסק-דינו הפך לתקדים חשוב שנקבע על ידי השופט ג' וילס.

הוצאותיו המשפטיות של אייר כוסו על ידי ממשלת בריטניה ב־1872, ובשנת 1874 הוענקה לו קצבה של מושל קולוניאלי בדימוס. הוא חי את שארית חייו בדבון, שם הוא מת ב -30 בנובמבר 1901. הוא קבור בחצר הכנסייה בעיירה בה התגורר.[3]

הכרה ומורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל של אייר נמצא בכיכר ויקטוריה באדלייד כמו גם בשמורת ספרינגפילד. ב -1970 הונפק בול דואר של אוסטרליה שנשא את דיוקנו.[11]

אתרים שונים נושאים את שמו כגון: בדרום אירלנד קיים אגם אייר, חצי האי אייר, אייר קריק, כביש אייר (הכביש הראשי מדרום אוסטרליה למערב אוסטרליה). מחוז הבחירות של אייר במערב אוסטרליה, נקרא לכבודו. כך גם הכפרים איירטון ווסט איירטון, ויער איירול, בקנטרברי ובהרי אייר ואייר קריק בסאות'לנד, ניו זילנד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אדוארד ג'ון אייר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Eyre, Edward John (1815-1901)", Dictionary of Australian Biography (Angus and Robertson, 1949).
  2. ^ Steve Pocock (2000). "History". Great Australian Bight Safaris. Archived from the original on 18 February 2006. Retrieved 8 April 2006.
  3. ^ 3.0 3.1 Geoffrey Dutton (1966), "Eyre, Edward John (1815–1901)", Australian Dictionary of Biography, Volume 1 (Australian National University), accessed 25 October 2018.
  4. ^ Kevin Koepplinger. "Hero and Tyrant:Edward John Eyre's Legacy". University of Michigan. Archived from the original on 15 December 2012.
  5. ^ Foster R., Nettelbeck A. (2011), Out of the Silence, p. 32-33 (Wakefield Press).
  6. ^ Manning, Geoffrey H. (2012). "Names - E" (PDF). A Compendium of the Place Names of South Australia. State Library of South Australia. Retrieved 25 October 201
  7. ^ Michael Wordsworth Standish (1966). "Eyre, Edward John". The 1966 Encyclopedia of New Zealand. Te Ara. Retrieved 16 November 2014.
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 Peter Handford (2008). "Edward John Eyre and the Conflict of Laws". Melbourne University Law Review. 32 (3): 822–860.
  9. ^ Gad Heuman, The Killing Time: The Morant Bay Rebellion in Jamaica (Knoxville: University of Tennessee Press, 1994).
  10. ^ Geoffrey Dutton (1982) In search of Edward John Eyre South Melbourne: Macmillan. pp. 115–42
  11. ^ Australian postage stamp honouring Edward John Eyre. australianstamp.com