אדוארד גנז
| לידה |
22 במרץ 1797 ברלין |
|---|---|
| פטירה |
5 במאי 1839 (בגיל 42) ברלין |
| מקום קבורה |
בית הקברות דורותיאנשטאדט |
| מדינה | גרמניה |
| תחומי עניין |
פילוסופיה של המשפט, heritance and succession law, תורת המשפט, המשפט הרומי |
| הושפע מ | הגל |
| השפיע על | היינריך היינה, קרל מרקס |
| השכלה | אוניברסיטת הומבולדט של ברלין, אוניברסיטת היידלברג |
| מעסיק | אוניברסיטת הומבולדט של ברלין |
אדוארד גנז (Eduard Gans נ. 22 במרץ 1797 – 5 במאי 1839) היה פילוסוף ומשפטן גרמני, יהודי מומר.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גנז נולד בברלין למשפחה יהודית אמידה. הוא למד משפטים תחילה באוניברסיטת הומבולדט של ברלין ובגטינגן, ובהמשך באוניברסיטת היידלברג, שם השתתף בהרצאותיו של הגל. גנז נעשה חסיד אדוק של רעיונותיו של הגל, ולימים היה מעורכי כתביו. ב-1820, לאחר קבלת תואר דוקטור, חזר לברלין כמרצה. בשנת 1825 המיר את דתו לנצרות והצטרף לכנסייה האוונגלית בפרוסיה, לשם קבלת המשרה האוניברסיטאית. שנה לאחר מכן התמנה למרצה שאינו מן המנין, ובשנת 1828 היה למרצה מן המנין. בשנת 1831, עם מותו של הגל, קיבל גנז את ראשות הקתדרה של הגל. הוא לימד היסטוריה, משפטים ופילוסופיה, והרצאותיו משכו קהל רב. בין תלמידיו היה גם קרל מרקס.
גנז כתב מספר ספרים. יצירתו הגדולה, Erbrecht in weltgeschichtlicher Entwicklung ("משפט הירושה בהתפתחותו בדברי ימי העולם"), נחשבת לאחד מיסודות תורת המשפט המשווה. ספרו תורגם בחלקו לצרפתית, אנגלית ואיטלקית.
גנז נפטר בגיל 41. תורתו המשפטית נחשבה בעבר רק כמקשרת בין הגל למרקס, אולם היום יש התעניינות חדשה בתורתו, והוא נתפס כהוגה פרגמטי וליברלי שהקדים את זמנו בחתירה לשלום כלל אירופי.
יחסו ליהדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בצעירותו גילה גנז עניין רב ביהדות ובשאלת היהודים. הוא היה שותף להיינריך היינה, יום-טוב ליפמן צונץ, יצחק מרדכי יוסט ואחרים בייסוד האגודה לתרבות ולמדע של היהודים. חברי האגודה שאפו לתיקון של היהדות והתאמתה לרוח הזמן על ידי חינוך למלאכה ולהשכלה. בהקשר זה ידועה הכרזתו של גנז, שגם בעידן האמנציפציה תמשיך היהדות להתקיים, אך לא עוד כערוץ תרבותי ואנושי עצמאי, אלא כ"זרם מעמקים" המשוקע בתרבות ובחברה הכללית. גנז כתב בכתב העת של האגודה והרצה במוסד המדעי שלה, אולם התאכזב מהישגי האגודה. בראותו שאין לו דרך אחרת להשיג משרת מרצה באחת האוניברסיטאות – הוא התנצר.
חברו היינריך היינה הביע אכזבה גלויה ממעשהו זה. בשיר שהתגלה רק אחרי מותו הוא כתב היינה:[1][2]
אל הצלב אתה זחלתָ (Und du bist zu Kreuz gekrochen)
אל הצלב שכה ביזיתָ (Zu dem Kreuz, das du verachtest)
שלרמוס אותו ברגל (Das du noch vor wenig Wochen)
תמול־שלשום כל כך רציתָ... (In den Staub zu treten dachtest!)
רק אתמול גיבור הייתָ (Gestern noch ein Held gewesen)
והיום – כבר בן־בליעל (Ist man heute schon ein Schurke).
אולם כמו רבים בדור הראשון להשכלה, היינה עצמו התנצר חודשים ספורים אחרי גנז.
ביבליוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעריכתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הגל, גאורג וילהלם פרידריך, קווי יסוד לפילוסופיה של המשפט, 1821 (תרגום: גדי גולדברג, הוצאת שלם, 2011.[3]
בגרמנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Halbjähriger Bericht, im Verein für Cultur und Wissenschaft der Juden (am 28. April 1822) abgestattet von E. Gans. M. Hahn, Hamburg 1822 Digitalisat.
- Das Erbrecht in weltgeschichtlicher Entwicklung. Eine Abhandlung der Universalrechtsgeschichte.
- Band 1: Das römische Erbrecht in seiner Stellung zu vor- und nachrömischem, Mauersche Buchhandlung, Berlin 1824
- Band 2: Das römische Erbrecht in seiner Stellung zu vor- und nachrömischem, Mauersche Buchhandlung, Berlin 1825
- Band 3: Das Erbrecht des Mittelalters, J. B. Cotta’schen Buchhandlung, Stuttgart und Tübingen, 1829
- Band 4: Das Erbrecht des Mittelalters, Zweyter Teil, J. B. Cotta’schen Buchhandlung, Stuttgart und Tübingen, 1835
- System des römischen Civilrechts im Grundrisse. Ferdinand Dümmler, Berlin 1827 Digitalisat.
- Beiträge zur Revision der preußischen Gesetzgebung. Duncker und Humblot, Berlin 1832 Digitalisat.
- Vorlesungen über die Geschichte der letzten fünfzig Jahre.
- Historisches Taschenbuch 4 (1833), S. 283–326.
- Historisches Taschenbuch 5 (1834), S. 409–453.
- Rückblicke auf Personen und Zustände. Veit und Comp., Berlin 1836 Digitalisat.
- Ueber die Grundlage des Besitzes. Eine Duplik. Veit und Comp., Berlin 1839 Digitalisat.
- Philosophische Schriften. Hrsg. und eingeleitet von Horst Schröder, Auvermann, Glashütten/Taunus 1971.
- Naturrecht und Universalrechtsgeschichte. Vorlesungen nach G. W. F. Hegel. Herausgegeben und eingeleitet von Johann Braun, Mohr Siebeck, Tübingen 2005.
- Briefe und Dokumente. Hrsg. und eingeleitet von Johann Braun, Mohr Siebeck, Tübingen 2011, [[:de:Spezial:ISBN Suche/9783161507793|ISBN 978-3-16-150779-3]].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אדוארד גנז, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- אדוארד גנז, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אדוארד גנז (1798-1839), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑
שלמה אבינרי, כשחסן אמר: במקום שבו שורפים ספרים ישרפו בני אדם, באתר הארץ, 24 בפברואר 2014 - ↑ למקור: היינה, Einem Abtrünnigen.
- ↑ הספר מלווה בהערות הבהרות ותוספות רבות משל אדוארד גנז