אדוארד דה ויר, רוזן אוקספורד ה-17

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אדוארד דה ויר
Edward de Vere, 17th Earl of Oxford
Edward-de-Vere-1575.jpg
לידה 12 באפריל 1550
טירת הדינגהם, אסקס
פטירה 24 ביוני 1604 (בגיל 54)
האקני, אנגליה
מדינה ממלכת אנגליה
מקום קבורה האקני, אנגליה
השכלה קולג' סנט ג'ון, קווינס קולג' עריכת הנתון בוויקינתונים
בת-זוג אן ססיל, אליזבת טרנטהאם
שושלת
תואר רוזן אוקספורד ה-17
כינוי אוקספורד
אב ג'ון דה ויר, רוזן אוקספורד ה-16
אם מרג'רי גולדינג
צאצאים אליזבת סטנלי, רוזנת דרבי, ברידג'ט נוריס רוזנת ברקשיר, פרנסס (נפטרה בגיל 3), סוזן הרברט, רוזנת מונטגומרי, הנרי דה ויר, רוזן אוקספורד ה-18, סר אדוארד דה ויר (בן לא חוקי)
רוזן אוקספורד ה-17
תקופת כהונה 15621604 (כ־42 שנים)
הקודם ג'ון דה ויר, רוזן אוקספורד ה-16
הבא הנרי דה ויר, רוזן אוקספורד ה-18
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
ההורים והבנים לכאורה (משמאל לימין): אדוארד דה ויר והמלכה אליזבת; שייקספיר וסאות'המפטון.

אדוארד דה ויר, רוזן אוקספורד ה-17 (Edward de Vere, 17th Earl of Oxford;‏ 12 באפריל 1550 - 24 ביוני 1604) או בקיצור אוקספורד, היה אציל אנגלי ואחד מאנשי חצר המלוכה של העידן האליזבתני. אוקספורד היה יורש תואר הרוזנות השני בעתיקותו בממלכה, אחד המקורבים ביותר למלכה אליזבת לזמן מה ופטרון מבוקש של האמנויות. אוקספורד נחשב על ידי בני דורו כמשורר לירי ומחזאי, שמזגו הפזיז והתזזיתי מנע ממנו לקבל אחריות ממשלתית או תפקיד רשמי בחצר המלוכה ותרמו לפיזור של עזבונו.[1] מאז שנות ה-20 של המאה ה-20, הוא היה המועמד החלופי הפופולרי ביותר שהוצע לכתיבה של יצירותיו של שייקספיר.

אוקספורד היה בנם היחיד של ג'ון דה ויר, רוזן אוקספורד ה-16 ומרג'רי גולדינג. אחרי מותו של אביו בשנת 1562, אדוארד נעשה חסוי תחת האפוטרופסות של המלכה אליזבת ונשלח לגור באחוזתו של יועצה הראשי סר ויליאם ססיל. הוא נישא לבתו של ססיל, אן, איתה היו לו 5 ילדים. אוקספורד התנכר לאשתו במשך חמש שנים לאחר סירובו להכיר בבנה הראשון כשלו.

אוקספורד היה אלוף הפלה ברומח (ג'אוסטר) והשתתף בקביעות בתחרויות אבירים גם בצרפת ובאיטליה. הוא היה בין הראשונים שהלחין שירת אהבה בחצר האליזבתנית,[2] והוא זכה לשבחים כמחזאי, למרות שאף אחד ממחזותיו לא שרד. זרם של הקדשות שיבח את אוקספורד על חסותו הנדיבה ליצירות ספרותיות, דתיות, מוזיקליות ורפואיות.[1] הוא היה פטרונם של להקות שחקנים מבוגרים וילדים כאחד,[3] כמו גם של מוזיקאים, לוליינים, אקרובטים ומופעי בעלי חיים.[4]

הוא איבד את תמיכתה וחיבתה של המלכה בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-16 והוגלה מחצר המלוכה לאחר שהכניס להריון אחת מנערות הלוייה של המלכה, אן וואוואסוור, מה שגרם לקטטת רחוב אלימה בין משרתיו של אוקספורד ודודיה של הנערה. אוקספורד התפייס עם המלכה ב-1583, אבל כל אפשרויות קידומו אבדו. בשנת 1586 המלכה העניקה אוקספורד קצבה של £1,000 כדי להקל על מצוקתו הכספית שנגרמה עקב פזרנותו ומכירת אדמותיו המניבות עבור כסף נזיל. לאחר מותה של אשתו הוא התחתן עם אליזבת טרנטהאם, עוד אחת מנערות הלוייה של המלכה, שילדה לו את יורשו, הנרי דה ויר. הוא מת בשנת 1604, לאחר שאיבד את כל האחוזות שהיו בירושתו.

התאוריה האוקספורדינית של המחבר האמיתי של מחזות שייקספיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שאלת זהותו של מחבר מחזות שייקספיר

התאוריה האוקספורדינית של המחבר האמיתי של מחזות שייקספיר מציעה כי אדוארד דה ויר כתב את המחזות והשירים שיוחסו באופן מסורתי לויליאם שייקספיר מסטרטפורד-שעל-איבון . למרות ששיוך זה נדחה על ידי כמעט כל חוקרי שייקספיר האקדמאים,[5] העניין בתאוריה זו נמשך והפך לפופולרי,[6] ומועמדותו הוצגה בסרט ההוליוודי "אנונימי" (2011), בבימויו של רולנד אמריך, שבו דמותו גולמה על ידי ריס איפנס.

תאוריית הנסיך טיודור[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאוריית הנסיך טיודור (הידועה גם כתאוריית שושנת טיודור) הינה נגזרת של התאוריה האוקספורדינית של מחבר מחזות שייקספיר. גרסת הנסיך טיודור גורסת כי אוקספורד והמלכה אליזבת הראשונה היו מאהבים ואף נולד להם בן שגדל כהנרי ווריוטסלי, רוזן סאות'המפטון ה-3. גרסה מאוחרת יותר של התאוריה, המכונה נסיך טיודור השני קובעת כי אוקספורד היה בעצמו בנה של המלכה, ובכך אביו של אחיו למחצה שלו.

היסטוריה נסתרת זו אמורה להסביר מדוע אוקספורד (כשייקספיר) הקדיש את השירים הסיפוריים ונוס ואדוניס (1593) והאונס של לוקרציה (1594) לסאות'המפטון וגם להסביר היבטים שונים של תוכן השירים. התוכן של הסונטות של שקספיר שימש גם כדי לתמוך בתאוריה ובמידה פחותה, יש פרקים במחזות.

תאוריית הנסיך טיודור יצרה חלוקה בין ה"אוקספורדיינים". הרוב השמרני מתייחס לתאוריה זו כמכשול להכרה של אוקספורד כשייקספיר, ואילו המיעוט המחזיק בתאוריית הנסיך טיודור טוען שהתאוריה שלהם טובה יותר, מסבירה את חייו של אוקספורד ואת הסיבות לכתיבה שלו בשם עט.[7][8]

המחשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרחיש "נסיך טיודור השני" מהווה חלק עיקרי מהסרט ההוליוודי "אנונימי" (2011), שנכתב על ידי ג'ון אורלוף.[5] הסרט ממחיש אירועים שהובילו למרד אסקס נגד המלכה אליזבת. על רקע זה, מוצגים פלאשבקים מפרקים קודמים בחייו של אדוארד דה ויר. גאונותו הספרותית מתגלה במחזות שנכתבו להופעות בחצר המלוכה, אבל כאשר ראה את כוחו של התיאטרון העממי, הוא מחליט לכתוב לבמה הציבורית באמצעות מתווך המציג עצמו כמחבר, ויליאם שייקספיר. פרשת האהבים של אוקספורד עם המלכה, מולידה את סאות'המפטון, שמאוחר יותר הופך לבעל הברית של רוברט דבורוקס, רוזן אסקס ה-2. המרד של האחרון, מצטייר כניסיון להפיל את אויבו הוותיק של אוקספורד, רוברט ססיל (הגיבן), רוזן סולסלברי ה-1, ולא כמתקפה נגד המלכה. אוקספורד מקווה לתמוך ב אסקס באמצעות מחזהו, ריצ'רד השלישי כדי להלהיב את הרגשות נגד ססיל בקרב הציבור הבריטי. תמרונו נכשל, כאשר ססיל מגלה את תוכניותיו. אז ססיל מספר לאוקספורד שהוא עצמו (אדוארד דה ויר, רוזן אוקספורד ה-17) הוא גם כן בנה של המלכה ובכך הוא למעשה אחיו למחצה של בנו. אסקס וסאות'המפטון נעצרו ונידונו למוות. הרוס ומזועזע מהגילוי על מוצאו, אוקספורד מסכים לדרישתה של המלכה אליזבת, להישאר בעילום שם ולא לחשוף את עצמו כשייקספיר, כחלק מעסקה שהצילה את בנם מהוצאה להורג כבוגד.

בפרשנות ה-DVD על הסרט, אורלוף התסריטאי, סיפר שלא היה מרוצה מהסצנה שבה ססיל טוען כי אוקספורד הוא בנה של המלכה. הוא ביקש מהבמאי רולנד אמריך להסירה, אבל אמריך עמד על השארתה.[9]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 May, Steven W., , The Poems of Edward DeVere, Seventeenth Earl of Oxford and of Robert Devereux, Second Earl of Essex, Studies in Philology, University of North Carolina Press, 77, 1980, עמ' 5
  2. ^ May, Steven W., The Elizabethan courtier poets: the poems and their contexts, University of Missouri Press, 1991, ISBN 978-0-8262-0749-4
  3. ^ Chambers, E. K., The Elizabethan Stage, Volume 2, Oxford University Press, 1923, ISBN 978-0-1995-6749-2
  4. ^ Nelson, Alan H., Monstrous Adversary: the life of Edward de Vere,17th Earl of Oxford, Liverpool University Press, 2003, ISBN 978-0-8532-3678-8
  5. ^ 5.0 5.1 Blakemore, Bill, "'Anonymous': Was Shakespeare A Fraud?, ABC News, ‏אוקטובר 2011
  6. ^ Niederkorn, William S., "A Historic Whodunit: If Shakespeare Didn't, Who Did?", The New York Times, ‏פברואר 2002
  7. ^ Helen Gordon, The Secret Love Story in Shakespeare's Sonnets, second edition, .Philadelphia: Xlibris Publishing Co, 2008
  8. ^ Paul Streitz, Oxford: Son of Queen Elizabeth I, Oxford Institute Press, 2001
  9. ^ Roland Emmerich et al, Anonymous DVD, Sony Pictures Home Entertainment, 2012.