אדוארד השני (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אדוארד השני
Edward II
כרזת הסרט אדוארד השני
מבוסס על המחזה אדוארד השני מאת כריסטופר מרלו
בימוי דרק ג'רמן
הפקה סיימון קרטיס עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט דרק ג'רמן עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה George Akers עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים סטיבן וודינגטון
טילדה סווינטון
אנדרו טיירנן
מוזיקה Simon Fisher Turner עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום יאן וילסון עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת
הקרנת בכורה 1991
משך הקרנה 90 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית
סוגה דרמה היסטורית
תקציב £750,000
הכנסות $694,438[1]
הכנסות באתר מוג'ו edwardii
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אדוארד השניאנגלית: Edward II) הוא סרט דרמה היסטורית בריטי משנת 1991 בבימויו של דרק ג'רמן ובכיכובם של סטיבן וודינגטון, טילדה סווינטון ואנדרו טיירנן. הסרט מבוסס על מחזה באותו השם מאת כריסטופר מרלו. העלילה סובבת סביב אדוארד השני, מלך אנגליה, מההתאהבות שלו בפירס גבסטון, שהובילה לנפליתם של השניים, בעקבות מזימותיו של רוג'ר מורטימר.

הסרט מבוים בסגנון פוסט-מודרני, תוך שימוש בשילוב של אביזרים, תפאורות ובגדים הן עכשוויים והן מימי הביניים (למשל: התאריך "1991" מופיע בשלב מסוים על הכרזה מלכותית). התוכן ההומוסקסואלי של המחזה המקורי מובא אף הוא לקדמת הבמה על ידי ג'רמן, בעיקר על ידי הוספת סצנת מין הומוסקסואלית ועל ידי הצגת הצבא של אדוארד כמי שמפגינים למען זכויות להט"ב.

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מות אביו, אדוארד (סטיבן וודינגטון) מוכתר למלך והוא מזמין את חברו ואת אהובו פירס גבסטון (אנדרו טיירנן) בחזרה אל אנגליה משהותו בגלות. אדוארד מעניק לו מתנות, תארים ואהבה. מערכת היחסים ביניהם לוהטת ומלאת תשוקה, והם מהווים מוקד לרכילות וללעג בכל הממלכה. עם שובו, גבסטון מתנקם בבישוף וינצ'סטר (דאדלי סאטון), שהיה אחראי לגירושו מאנגליה בתקופת השלטון הקודם, בכך שעינה אותו באופן אישי. קנט (ג'רום פלין), אחיו של אדוארד, הוא הראשון שמוחה על חזרתו של גבסטון. רבים אחרים חשים אותו הדבר, לרבות בישוף וינצ'סטר והלורד רוג'ר מורטימר (נייג'ל טרי), האחראי על כוחות הצבא של הממלכה. עם זאת, אדוארד מגן על אהובו מפני אויביו הגוברים.

חיפושיו של אדוארד אחר תענוגות מסיחים את דעתו מעיסוק בענייני המדינה, דבר שבסופו של דבר מעורר מצוקה וכעס בקרב אנשי החצר (המוצגים בסרט כגברים ונשים קודרים בחליפות עסקים). המלכה איזבלה (טילדה סווינטון), אשתו הצרפתיה של אדוארד, מנסה לשווא כל דבר כדי להחזיר אותו אליה מאהובו, אך היא נדחית ללא רחם על ידי בעלה. איזבלה הכמהה לאהבה פונה אל גבסטון, המשלהב את תשוקתה של איזבלה על ידי לחישת גסויות באוזנה ואז לועג להיענותה.

גבסטון הנאה, הנהנתן והאופורטוניסטי, דוחה את כולם מלבד את אדוארד. אויביו של אדוארד מאחדים כוחות ומאיימים על אדוארד כי יודח ממלכותו ויישלח לגלות; אדוארד נאלץ להיענות לדרישותיהם ומגרש את גבסטון. הפרידה של האוהבים מלווה בעיבוד חדש לשירו של קול פורטר "Ev'ry Time We Say Goodbye" בביצועה של אנני לנוקס.

המלכה מקווה שכעת, כשגבסטון איננו בסביבה, היא תוכל סוף סוף להתפייס עם בעלה, אך אדוארד ממשיך לדחות אותה ממנו. במאמץ אחרון להחזיר את חיבתו של בעלה, היא מאפשרת לגבסטון לחזור. המלך ואהובו מחדשים את מערכת היחסים ביניהם, בעוד אויביהם מתכוננים לתקוף.

איזבלה ומורטימר, שהפכו לנאהבים, מתכננים לשלוט בממלכה באמצעות הנסיך אדוארד (ג'ודי גרבר), בנה הצעיר של איזבלה ויורש העצר שעתיד להיות המלך הבא. כאשר קנט מנסה להציל את אחיו, הוא נרצח על ידי איזבלה. האצילים זוממים במהרה להיפטר לא רק מגבסטון אלא גם מהמלך. מורטימר, מנהיגם, הוא איש צבא וסאדו-מסוכיסט, המפיק הנאה עגומה מלבצע בעצמו מעשי עינויים בגבסטון ובחברו ספנסר (ג'ון לינץ'), אותו הוא מכנה "girl boy". מעשי העינויים מתרחשים בזמן עימות בין המשטרה לבין OutRage! (אנ'), ארגון למען זכויות להט"ב בממלכה המאוחדת.

לאחר רציחתם של גבסטון וספנסר, אדוארד נזרק לצינוק ומוצא להורג באכזריות, באמצעות החדרת מוט ברזל לוהט אל פי הטבעת שלו. מעשה מזוויע זה מוצג בסרט כסיוט ממנו מתעורר המלך הכלוא. התליין, כשהוא מגיע, משליך את הנשק הקטלני שלו ומנשק את האיש שהוא נשלח להרוג.

בחזרה בטירה, מורטימר ואיזבלה נהנים מניצחונם, אך לזמן קצר בלבד. בנו הצעיר של המלך, אדוארד השלישי, ששני הוריו הזניחו אותו לאורך כל הזמן, והוא היה עד למריבותיהם, נראה עומד על כלוב שבו כלואים אמו ומורטימר, כשהוא רוקד לצלילי מוזיקה קלאסית אותה הוא שומע עם אוזניות בווקמן שלו, בעודו עונד את תכשיטי אמו ומאופר בליפסטיק שלה.

שחקנים ודמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם השחקן/ית שם הדמות אודות הדמות
סטיבן וודינגטון אדוארד השני, מלך אנגליה
טילדה סווינטון איזבלה מצרפת (אנ')
אנדרו טיירנן פירס גבסטון (אנ') דוכס קורנוול
נייג'ל טרי רוג'ר מורטימר (אנ')
ג'ון לינץ' ספנסר
דאדלי סאטון בישוף וינצ'סטר
ג'רום פלין אדמונד, רוזן קנט (אנ')
ג'ודי גרבר הנסיך ארדוארד
אנני לנוקס זמרת

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט קיבל ביקורות חיוביות מצד המבקרים. לסרט יש דירוג של 100% באתר האינטרנט Rotten Tomatoes.‏[2] הרולינג סטון כינה את הסרט "זעקה נוקבת מהלב"[3] בעוד הוושינגטון פוסט שיבח את ג'רמן על "שמירה על הסיפור יעיל וצלול בעוצמה תוך שמירה על שפת התקופה הפואטית של מרלו".[4] האובזרבר נכתב כי זהו אחד "הסרטים המוצלחים ביותר של דרק ג'רמן".[5] הסרט נחשב כדוגמה קלאסית לקולנוע הקווירי החדש.[6]

קישורים חיצונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "אדוארד השני", במסד הנתונים Box Office Mojo (באנגלית)
  2. ^ "Edward II". 
  3. ^ "Edward II" 2 April 1992 Retrieved 29 March 2010
  4. ^ "Edward II" 10 April 1992 Retrieved 29 March 2010
  5. ^ "Edward II" 28 March 2010 Retrieved 29 March 2010
  6. ^ Aaron, Michele (2004). New Queer Cinema: A Critical Reader. Rutgers University Press.