אדוארד טיפין
אדוארד טיפין | |||||
לידה |
19 ביוני 1766 קרלייל, ממלכת בריטניה הגדולה | ||||
---|---|---|---|---|---|
פטירה |
9 באוגוסט 1829 (בגיל 63) צ'יליקות'י, אוהיו, ארצות הברית | ||||
מדינה | ארצות הברית | ||||
מקום קבורה | בית הקברות גרנדוויו, צ'יליקות'י, אוהיו, ארצות הברית | ||||
מפלגה | המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
| |||||
חתימה | |||||
אדוארד טיפין (באנגלית: Edward Tiffin; 19 ביוני 1766 – 9 באוגוסט 1829) היה פוליטיקאי אמריקאי מאוהיו, חבר המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית, שכיהן כמושל אוהיו הראשון, ובהמשך כיהן כחבר הסנאט של ארצות הברית.
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אדוארד טיפין נולד בקרלייל (Carlisle) שבמחוז קמברלנד שבאנגליה. הוא למד בבית הספר הלטיני שבעירו, וב-1778 הוא החל להתלמד כסטודנט לרפואה. שש שנים לאחר מכן הוא השלים את חניכותו.[1] ב-1783 היגרה משפחתו לווירג'יניה.[2] כבר בגיל 17 הוא החל לעסוק שם ברפואה.[1]
ב-1789 נשא טיפין לאישה את מרי וורת'ינגטון ממחוז ברקלי, אחותו של מי שיהיה לימים מושל אוהיו, תומאס וורת'ינגטון. מרי נפטרה, חשוכת ילדים, ב-1808. שנה לאחר נישואיהם, הצטרפו בני הזוג לכנסייה המתודיסטית לאחר ששמעו את דרשותיו של תומאס סקוט, שיהיה שכנם וידידם במשך שנים רבות. ב-1792 הסמיך הבישוף אסברי את טיפין ככומר מתודיסטי, עם סמכות להטיף. כאשר נפטר אביה של מרי, ירשו בני הזוג 16 עבדים. השניים החליטו להעניק לעבדים את חירותם ולהתגורר בטריטוריה הצפון-מערבית, שם העבדות הייתה מחוץ לחוק. ב-1798 נדד טיפין מערבה יחד עם גיסו תומאס וורת'ינגטון, והתיישב בצ'יליקות'י (Chillicothe) שבאוהיו.
קריירה פוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בצ'יליקות'י היה טיפין הרופא הראשון של העיר. הוא רכב על סוסו יומם ולילה כדי לטפל בחוליו. הוא הגיע לשם מצויד במכתב מג'ורג' וושינגטון שמוען למושל הטריטוריה, ארתור סנט קלייר (אנ') בו המליץ וושינגטון על טיפין למשרה ציבורית. בשנים 1799–1801 שימש טיפין כיושב ראש בית הנבחרים של הטריטוריה, וב-1802 שימש נשיא הוועידה החוקתית של אוהיו, שם קולו שבר את השוויון בהצעה לשלילת זכות הבחירה מ-337 האפרו-אמריקאים תושבי המדינה החדשה.[3] הוא היה אחד ממנהיגי קבוצה של פוליטיקאים מצ'יליקות'י, שהובילו את קבלתה של אוהיו כמדינה בארצות הברית ב-1803, ובמשך כמה שנים שלטו בפוליטיקה שלה. בין עמיתיו נמנו תומאס וורת'ינגטון ונתניאל מאסי.
כאשר התקבלה אוהיו לאיחוד, היה ברור שטיפין ייבחר כמושל המדינה הראשון. הוא נבחר כמעט ללא שום התנגדות, ושנתיים לאחר מכן נבחר לכהונה נוספות ברוב דומה. במהלך תקופת כהונתו השנייה פעל מידית לבלום את הקנוניה של ארון בר.
ב-1806 נבחר טיפין כחבר הסנאט של ארצות הברית ובמרץ 1807 התפטר מתפקידו כמושל כדי לאייש את מושבו בסנאט. בסנאט כיהן שנתיים בלבד, והתפטר בעקבות מות רעייתו. הוא היה נאמן לאינטרסים של המערב ושקד על רווחת התושבים. הוא דאג להקצאת משאבים לשיפור נהר אוהיו, לשירות דואר יעיל ומהיר יותר, לקיומה של מערכת מהירה יותר לטובת המודדים של אדמות המערב, וקידם תיקונים לחוקים שנגעו למכירות הקרקעות במערב. הוא גם הצביע בעד הדחתו של הסנאטור השני של אוהיו, ג'ון סמית', שהיה מעורב בקנוניה של בר.
לאחר פרישתו מהסנאט בילה טיפין כמה חודשים בביתו לפני שנבחר לבית הנבחרים של אוהיו, שם כיהן כיושב ראש הבית בשנים 1809–1811. ב-1809 נישא טיפין בשנית למרי פורטר, שמוצאה במקור מדלאוור, ואז התגוררה במחוז רוס.
במלחמת 1812 סייע טיפין להעביר את תיקי המסמכים הפדרליים מוושינגטון הבירה, לפני שהיא נבזזה על ידי הבריטים. ב-1814 הוא מונה למודד הראשי של הטריטוריה הצפון-מערבית, תפקיד בו שימש עד למותו.
מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אדוארד טיפין נפטר ב-9 באוגוסט 1829 בצ'יליקות'י, ונטמן בבית הקברות גרנדוויו שבעיר. העיר טיפין שבצפון-מערב אוהיו קרויה על שמו.[4]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אדוארד טיפין, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- אדוארד טיפין באנציקלופדיית אפלטון לביוגרפיה אמריקאית (באנגלית)
- אדוארד טיפין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 "Edward Tiffin". Ohio Historical Society. Archived from the original on May 13, 2012.
- ^ "Ancestors of James Monroe Tiffin". Ancestry.com. Archived from the original on October 17, 2014.
- ^ "Black, White & Beyond: Multiculturalism in Greater Akron, An Interactive History". learn.uakron.edu.
- ^ Butterfield, Consul Willshire (1848). History of Seneca County: Containing a Detailed Narrative of the Principal Events that Have Occurred Since Its First Settlement Down to the Present Time. D. Campbell. pp. 84.